הערכת דקות קריאה: 4 דקות, בערך 🙂ארוחת חג
לא לזכותי, בין 3 ל 6(!) פעמים בשבוע אני פוקד ב- 9:30 את הפרלמנט של אכרם. אוסף הזוי של פליטי קפה תמר.
אני פחות או יותר בחציון ובממוצע הגילים של ישבני הקפה –זה לא קפה, זה חומוסיה, כן? – כשלעיתים יש שם מישהו בן 40 ו-, 50 ו-, 60 ו-, שבעים ו- ו- 80 ו-. נציג לכל דור.
הם אקלקטיקה של החברה הישראלית, וכמו שאני אומר להם "אם הייתם רק קצת פחות הזויים – לא הייתי מגיע."
כשישבתי בשדרה עם המחשב, הבחנתי ברוני חולף שם עם שתי כְּלָבותיו.
באחת הפעמים פנה אלי כבר לא זוכר ב-מה "היי רוני" סחתי לו, התפלא מאיפה מכיר אותו, והזכרתי שכשהוא היה בין 23 הוא היה מדריך ההסרטה שלי בחוג של עריית חולון. לא הותרתי בו זכר.
היה חמוד, וכיום אף יותר.
כמה חודשים אחרי עבר ברוטשילד מודי (הזוי משהו, מתוק שהפגין איתי בבגין). דברנו, ואורי, מכר של מודי עבר והצטרף. מבוגר ממני ב- 10 שנים. מודי הלך, נותרתי עם אורי, התעניין בלקסיקון שלי. אורי הזמין אותי לפרלמנט. אורי הוא הסקקמני"ק (סאחי קונפורמי קונסרבטיבי מתכנס אינסטינקטיבית נורמטיביות קונצנזוסיאלית), כלומר הנורמטיב היחיד שם.
אני אומר לו, שבחושיו הוא זיהה בי משהו, ששונה ממה שהיום הוא מבין, אבל מספיק כדי להזמין אותי.
שם פגשתי את האחרים, כולל את רוני ואת דיתה (יהודית) אשתו המבוגרת ממנו ב- 10 שנים, ואת ערן.
כשהם מרימים לעצמם, אני אומר ששני הסלבריטיז היחידים שאני מכיר, שיש עליהן ערכים ויקיפדיים, אלה ערן וורוני.
והמקום באמת הזוי, ברמה ש-דודי, מבוטא dodi, חסר בית שדר בחצר בית הכנסת ש'האשכנזים סדרו לי' אוחז תמידית בירה וסיגריה טעונה ומגולגלת, רוכש לערן כל בוקר(!) שני(!) בקבוקי בירה. על חשבונו.
דיתה (82) תופרת לי פאצ'ים במכנסיים. אני אוהב אותה, בה בעת היא צורמת את אוזני כי היא 'מרעישה' – כל הזמן מדברת וקוטעת, אף פעם לא משהו חשוב אלא כדי לסנגר ולתמוך רגשית ב'קהילה' אד-הוק, אותה היא מייצגת. זה מקומה בשיח.
היא רוצה לשדך לי אחת מהמכרות שלה, כי "אין כמו אישה מבוגרת." להגנתי אני אומר – לא כדאי לך שהרפיוטיישן שלך יפגע בגללי.
היא הייתה ועדיין יפה. מכירה את כולם והייתה עם כל סלבריטי בין 1960 עד שנות ה- 90. כולל לאונרד כהן. כל שם שעולה בודקים אם היא הכירה אותו ואם היא ראתה לו את התקרה.
לפני שלושה שבועות רוני ודיתה נעתרו ליוזמתי והזמינו את אורי, אשתו, אחד מחמשת ילדיהם (של אורי) ואותי להקרנה של הסנדק 1 בביתם.
אירוע מכונן; סרט נפלא, רוני עצר כל כמה דק' והסביר היבטים של יוצר קולנועי ובמאי שהדיוטים שכמונו לא מודעים להם, אירוח נפלא וחברה מצויינת. חוויה.
הערב הם הזמינו אותי לארוחה בביתם.
קבענו ל- 7:30. ב- 7:25 הודעתי להם שאאחר כמה דק'.
כשהגעתי רוני לקח ממני את היין שאני רוכש מאשי וגער בי "למה אתה מודיע שתאחר אם לא אחרת?"
"איחרתי כי באמצע הדרך הבחנתי שאני עם שתי נעליים שונות, התלבטתי אם לחזור להחליף או לא."
היה חביב, נחמד וטעים, ומיותר.
21.5.2026