יאיר דיקמן yair dickmann

פשטנות עריצות הרוב.

הרוב התומך במנהיגים פופוליסטים (כנתניהו) מזדהה עם מכלול ערכיהם.
המיעוט שלא – סולד יותר מחתירה לרציונליות ליברלית.

התנאות בקשר עם שמאלן.

השלכת עובדה אמיתית, לא נעימה, כשקר על יריב,
ליצירת ‘כולם שקרנים וחרא.’

בהחצנת תפישות, הזחה שמאלה מאותנטיות האינסטינקט הימני.

פובליציזם, קידום אג’נדה אידאולוגית;
חקירה וחשיפה רק על מתנגדי אג’נדה.

אימה מקיצוניות מי שמימינו, בוז לחולשת זה משמאל.
ייחול מאינטליגנט להכרה, הערכה, כבוד והחרגה –
‘גם אני רציונלי, אינני חשוך ובור נגרר כעמיתיי.’

תסכול מחוסר הערכת האינטליגנציה לסתלבט ולטרלול האימננטי.

הערכה לאינטלקט שמאל,
חוסר הערכה לאינטלקט התומכים.

ביקורת רציונלית על התנהלות
נתפשת כבגידה אמוציונלית.

סולידריות המנהיג – לעצמו;
הוא ליבת הרעיון, מגן הקולקטיב.

סולידריות עם מנהיג חשובה מהרעיון.

ספיחת ערך אישי מגינוני שררת ריבון.

טיפול ברמת חיים; לא בתרבות, באמנות.

אימוץ פרקטיקת מנהיג כאידאולוגיה.

דרמטיזציה ממסכת מציאות עויינת.

“אנחנו דפוקים” –
החצנת נחיתות שיתופית.

הזדהות מקומית זמנית עם רעיון ליברלי
אינה משנה מהות הטייה קונסרבטיבית.

שלטון מתחמן, משקר, ‘עבורי’.

אינסטינקט אמוני לאומני, משמר התכנסות הזדהותית,
ניתן להסתרה, לא להסרה.

שימוש בכוח מתגונן/ תוקף כיישום אידאולוגיה.

תואר, היררכיה אידאולוגית, גוברים על היגיון וסבירות.

הבדלה תרבותית מלאכותית מ’ביביזם’ ו’ליכודניק‘.
בפועל – זהות תפישות וערכים.

מענה ליריב תפישתי בעצם,
מכוון לסתלבט על אינטליגנציית תומך.

ייצוג סמנטי חשוב יותר ממציאות.

שריפת דגל – מאסר שנה,
לפיתת כוס – מגניב.

הצרת חופש כ’דמוקרטיה מתגוננת.’