תגית: סוציולוגיה

הבוז שמנהיגים רוחשים להמון אמוני לאומני
רב מלעג אינטליגנט לאמוניסט לאומניסט.

שימוש בשאלה להצגת עמדה מוטמעת.

דרישה מיריב שיעמוד באידאולוגיה שלו ובשל יריבו. 😉

תקשורת מוכוונת עיצוב הווייה.

טיפול במציאות כאמצעי לטיפול בתודעת המון.

פגיעה במנהיג –
תיעול להזדהות המון.

טיפול ישיר בתודעת ההמון.
טיפול במציאות – אמצעי משני.

אימוץ חוקי דת, מדינה, מונחלים.
ללא בקרת סבירות עצמונית.

הפצת catch phrase לאימוץ והפצה
‘אנחנו הרואי’, ‘הם דמוני’, פשוטים וקליטים.

אהדה מקדמית, אסתטיקת התנהלות – דחיית ביקורת.

אמון מקדמי; מניעת חקירה אתיקת התנהלות.

פרקטיקות דומות,
פתולוגיות שונות.

אינדיבידואלים דומים לעמיתיהם.
חוצה זמן מקום ושפה.

עליונה על רציונל.

אמת, אצילות, רהיטות, רציונליות –
פריבילגיה אינטלקטואלית מתנשאת.

גם המאמין האדוק ביותר שואף חיזוקים רציונליים – מופרכים – לאישוש אמונתו.

איום אינהרנטי – טבוע במהות,
בעלבון אימננטי – תיכף יקרה.

“אתה שבע אני ממצוקה”,
דבקות במנהיג פריבילג כמייצג.

דרישה להחלה במרחב ציבורי.

אמצעי רגשי לתחזוק מנטלי.

כלי ניהולי לאחיזה שלטונית.

אי-הבנה, שדרישת כבוד לערכי ימין –
מניבה לעג.

“שנאתך מעבירה אותך על דעתך”
כארגומנט תמיכה לגיטימי בנערץ.

נחישות מנהיג לדבוק בכהונתו נתפשת כנאמנותו להמון.

תפישת מוסר סמכותנית חיצונית.
בלי בקרה, ללא עצמאות תפישתית.

דבקות בפורמליזם כתחליף מהות בעת שנוגדת אג’נדה.

עבירות מנהיג מתקבלות באי-אמון או בסלחנות.

צידוק שמאפשר תמיכה בעבירות מנהיג.

פער בין שפת המון נמוכה
לכמיהה למליצות מנהיג.

מעריצי השליט מתביישים כעת בפני אינטליגנטים
ויתביישו בעתיד בפני האידיוט בראי.

פשטנות עריצות הרוב.

הרוב התומך במנהיגים פופוליסטים (כנתניהו) מזדהה עם מכלול ערכיהם.
המיעוט שלא – סולד יותר מחתירה לרציונליות ליברלית.

התנאות בקשר עם שמאלן.

השלכת עובדה אמיתית, לא נעימה, כשקר על יריב,
ליצירת ‘כולם שקרנים וחרא.’

בהחצנת תפישות, הזחה שמאלה מאותנטיות האינסטינקט הימני.

פובליציזם, קידום אג’נדה אידאולוגית;
חקירה וחשיפה רק על מתנגדי אג’נדה.

אימה מקיצוניות מי שמימינו, בוז לחולשת זה משמאל.
ייחול מאינטליגנט להכרה, הערכה, כבוד והחרגה –
‘גם אני רציונלי, אינני חשוך ובור נגרר כעמיתיי.’

תסכול מחוסר הערכת האינטליגנציה לסתלבט ולטרלול האימננטי.