משך קריאה כ־ 5 דקות
מקובל לחשוב ששמאל דוגל בשוויון וסולידריות כלכלית בין אנשים.
פאר הממסד הקתולי, עושרם המופגן של ‘רועים דתיים’ באפריקה, כשצאן מרעיתם מתבוסס בעוני מנוול, פייגלין – זהות, נפתלי בנט ואיילת שקד – ימינה, פורום קוהלת הם (סוג של) ליברטריאנים, התמיהו אותי.
למה? להמשיך לקרוא למה ימין קפיטליסטי שמאל סוציאלי?
משך קריאה כ־ 1 דקות
נחשפתי לקמפיין Brussels Airline.
וואלה, מדליק. גיוון גזעי, מגדרי, מהירות. מעודכן.
ואז חרבן המסיבות שבי בועט;
האללו(!) ידיים על ההגאים, היישירו מבט. אתם בביזנס שינוע נוסעים, לא במניפולציות רגשיות זולות.
מזה יש לי מספיק.
על חברת תעופה כמו כל שרות אחר לעמוד ב’מבחן הטחול’ שלי – היו זולים, יעילים, לא מורגשים, לא מצריכים התעסקות מעבר למינימום הכרחי.
משך קריאה כ־ 1 דקות
צ’אן הפועל הסיני הגיע לטפל בתקלה בחדר המדרגות. מכונת עבודה. עם כליות אבל אינסטרומנט. הוא מסתדר אצלנו; שם את הכלים ובגדיו בחדר של הבת שלי, את האוכל במקרר, בצהריים ביקש צלחת, קבל כוס וסכו”מ, שאל על חימום, תודרך על תפעול המיקרוגל, הניח את כלי האוכל בכיור.
העברית שלו מאפשרת תקשורת, שכן הסינית שלי שקולה לאנגלית שלו. מניח שיש לו 200 מילים בעברית. ומספרים. להמשיך לקרוא מינורי בכסף זה לא הכל
משך קריאה כ־ 10 דקות
הקורונה, עדיין.
פרקטיקת הטיפול במגפה המודגמת כעת, בה המדינה מהווה גורם־העל המארגן את הטיפול בה, אליו נושאים את תקוות הפתרון את אחריות הטיפול מתבקשת, תוצר נקודת הזמן הנוכחית.
תקופה קדימה, עת אחורה, הגוף המטפל היה אחר.
הממהרים (דוגמא) להכריז על תחיית הלאומיות, קץ הפרוגרסיה, הם פרובינציאלים על ציר זמן – מקננים בגזוזטראת בחינתם המקומית, תרים אחר צידוקים מאששים פרדיגמה מקדמית, מהגגים מהמיית תפישתם, גוזרים אבחנה קרתנית, ממראה לוקאלי, התפתחויות גלובליות.
להמשיך לקרוא קורונה: חוגגי הלאומיות
משך קריאה כ־ 10 דקות
נניח שמצאתי, שאם מערבבים תימין, כינין, ומעט (בלי לחשוף את הכמויות) אוזראעין, כותשים, מייבשים ויוצקים לתוך כמוסה ורדרדה – ניתן לחסן נשים מקורונה. ונניח שדוקטור ממוסד ידוע, מאשר את האפקטיביות, ואף ממליץ למתג אותה כ-Coroventi.
נניח. להמשיך לקרוא של מי הקניין?
משך קריאה כ־ <1 דקות
ובישראל?
משך קריאה כ־ <1 דקות
Pro Bono
השקעת אנרגיה משאבים, זמן וכסף מוכרת למס עכשווית, ברמת סיכון גבוהה, רתומה לתקווה להכנסה עתידית בלתי מכומתת בעת ההשקעה.
משך קריאה כ־ 4 דקות
כדי לממש יוזמות, רעיונות באשר הם, בדגש על כלכליים, פוליטיים, שמערבים ריבוי אנשים מצריכים ארבעה נדבכים בסדר חשיבות יורד: להמשיך לקרוא אבולוציית יישום רעיון
משך קריאה כ־ 9 דקות
להמשיך לקרוא קורונה – תובנותיי
משך קריאה כ־ 1 דקות
בחיי, יצא לי להיחשף לרעיונות של יזמים ובעלי עסקים.
חלקם בקשו שאחתום על הסכם שמירת סודיות Non-disclosure agreement.
לאלה שהייתה לי אינטימיות איתם הייתי מסביר ש להמשיך לקרוא הסכם סודיות NDA
משך קריאה כ־ 2 דקות
שנות ה-80, ניו יורק, השדרה הראשונה עוד הייתה חול, והקורא היה בחופש הגדול בין בית-לגימל.
כך הייתי אומר. שבעצם, הקורא היום, בפועל, סביר להניח, נמצא בעת ההיא, אבולוציונית בעידן ה’איסוף גנטי רעיוני’.
משך קריאה כ־ 3 דקות
טרם ביצוע משימה מתייג את המשימה כ-
משך קריאה כ־ 13 דקות
מתעלי תשומות אנרגטיות, רבות, עוצמתיות, מובחנות, משניות רק לקיומיות, באופן מאופיין אישיותית, מתמיד, התנייתי, לאיתור ומציצת משאבי טובין ריאלי ושאיבת מנטלי מסביבתם. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – יונקי טובין משלמי חירות
משך קריאה כ־ 1 דקות
“מי שמממן שיהיה לו לבריאות”
זה הנקודה, בשלב הזה אתה כמו חבר שבנו למד במכון מיסודם של קונסרבטיבים אמריקאים, על מלגה וקיום.
לשאלתי ‘למה?’ ענה שנשאר ‘שמאלן ליברל’, המקום איכותי, ‘מצווה לקחת מרפובליקנים’, וחסך הוצאות שכר לימוד.
לא הבין שבעצם עושים לו ‘ש”ס על נבעריהם’,
הבדיחה על חשבונו,
התשלום הוא עתיד בנו, בריבוי ממדים: להמשיך לקרוא אהבת חינם
משך קריאה כ־ 4 דקות
נדיבות הולנדית –
כאשר ה’נדיב’ מציע לתת מתפריט את מה שיש לו, בהתאם לצרכיו
לא לצורכי המקבל.
משך קריאה כ־ 2 דקות
מַקצי תשומות אנרגטיות לשימור חזות מעולצת
כשהמבנה האישיותי הוא איום מתמיד בהתפרקות לאותנטיות אימננטית, תגובתיות מצוקתית בלתי נשלטת. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – עליצות מזוייפת, זעם אותנטי
משך קריאה כ־ 3 דקות
אינסטרומנטליסטים* מגלים רגישות לצרכיהם.
אינסטרומנטל*
התייחסות סובייקט לסובייקטים אחרים כאובייקטים מקדמי מטרותיו, בהתעלמות מהטיותיהם, שלא לומר צרכיהם, בעיקר הרגשיים.
להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – אינסטרומנטליסטים רגישים
משך קריאה כ־ 1 דקות
אולטימטום: דרישה מתומללת, אחרונה, מלווה בתגובה מוכרזת, שאם הדרישה לא תתממש, מציב האולטימטום יגיב בתגובה המוכרזת.
בהצבת אולטימטום, מציב האולטימטום מחשק את עצמו;
בהכרזת ‘אם–אז’, המציב כופה על עצמו להגיב בהתאם ל-מה שהכריז מראש. להמשיך לקרוא אולטימטום
משך קריאה כ־ 2 דקות
פגוש פוגייש פגשתי,
מי שחוכך האם לקבל מה שטרם ניתן לו,
ותובע לדעת האם ומתי יקבל את התשובה, כי אם לא…
בעיקר, קשור לציפייה למשרה, באין אלטרנטיבה אחרת, תבעו לקבל תשובה.
הלחץ הרגשי חוסר יכולת לשאת את המתח, מציב אותם בפני הדילמה המופרכת:
בפועל, לא הבינו שהם מפצ’פצ’ים את תחושת הערך שלהם, לא מנהלים את המציאות,
שכן,
במציאות, כל עת שהמשרה הנחשקת אינה ברשותם, היא לא ברשותם, עליהם לחפש את האלטרנטיבה, אם הם יכולים, בהנחה מוצדקת שהמשרה אותה הם רוצים איננה.
* אחאנא”ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט ‘מוקדש ל-‘ בספרות, בספורט; מין מחוות של שמרנים חובבי מלל מרהיב שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית. שיהיה.
** מתלבטים – ברירה בין אלטרנטיבות.
*** מציבי אולטימטום – כשל קלאסי בו מציב האולטימטום מחשק, בעצם, את עצמו;
בהצבת ‘אם–אז’ ברור, המציב כופה על עצמו להגיב בהתאם ל-מה שהכריז מראש.
למה?
לא עדיף להשאיר את האיום מעורפל?
מפחיד יותר,
מאפשר למאיים מגוון רחב יותר של תגובות, רלוונטיות, סמוכות יותר לטריגר המעשה.
משך קריאה כ־ 2 דקות
הטכנולוגיה והתקשורת הזמינה, שיטחו את ההיררכיה בריבוי תחומי חיים.
עיתונאות – חשיפת תכנים והפצתם בערוצי תקשורת מתואמים לעניין ציבור מובחן.
ישנן סוגות עיתונאיות, פלטפורמות, סוגות תוכן ועניין וכן סגנונות הגשה מגוונים.
לבעלי סמארטפונים יש תקשורת רציפה, מצלמה, ומכאן את האפשרות להביא לידיעה רחבה את ‘ידיעותיהם’; העיתונאות נכנסה לעממיות פופוליסטית.
בישראל ‘עיתונאים ימניים’, משתמשים בעיתונות באלמנט ה’הפצה’ שבה, כאשר עניינם הוא שירות תפישה לאומנית אֱמונית שלטונית, ובכך
מזה שנים ישנה סוגת תקשורת, חושפת שחיתויות, ועוולות.
בישראל, אורי אבנרי בהעולם הזה, היה החלוץ הבועט ומחפש עוולות ושחיתויות.
רפי גינת, כלבוטק, העלה את הז’אנר למסך, לפסים צרכניים, המוניים, והוסיף את הרובד הנוסף – לא רק מדברים שחיתות, עוולה, אלא מוסיפים נדבך של התממשקות עיתונאי חושף עוולה–נוכל.
רובין הוד; זה לא רק הטיפול בבעיה, אלא גם האיך.
כעת, עידן ההמון, רובד ההתממשקות עם הנוכלים התעצם. חלק אינגרלי מחשיפה זה לראות את העיתונאי מתעמת עם הפושע (לכאורה) הנמלט.
אדוה דדון, אורלי וילנאי וגיא מרוז, אילה חסון, אלמז מנגיסטו, מתן חודורוב, רודפים אחרי פושעים עם מצלממה, טוענים נגדם, באים בטענות למה עשו, ולמה מתחמקים, ובעצם שופטים אותם ציבורית.
אף אם בשם חופש הדיבור אינני רוצה למנוע את זה,
וגם בסבירות שרוב רדיפותיהם, אשער בלא בדיקה, מוצדקות מבחינת מעשי הנרדפים,
זהו ז’אנר מאד בעייתי.
נמוך. לי.
