משך קריאה כ־ 6 דקות
ידידי הנערץ:
‘אנחנו לא מנהלים את המשאבים שלנו, אלא את העזבונות.’
במבנה משפחתי ישנה מכניקת של חלוקת משאבים חומריים מצד ההורים לכיוון הילדים.
ברור ש
לא ניתן, בלתי אפשרי
לאֱמוד את סך המשאבים שיש להקצות לכל ילד במשפחה, שצרך. לא נומינלית, לא ריאלית, לא ביחס לערך כסף בעת נתונה, לא ביחס למצב כלכלי כולל, ולא ביחס לצורך שהוא מורכב מדיי לשערוך.
ואם העבר לא ניתן, הצורך העתידי בכלל בלתי אפשרי לחיזוי.
כן ניתן ואף קורה בפועל
חלוקה מסויימת לכל צאצא.
תחושת נתינה סובייקטיבית של הנותנים, שלא בהכרח שווה לאלה שמקבלים, ביחס לאחים אחרים או לציפייה.
על פי רוב מתרחש קסם; סך משאבים שניתנו לכל ילד הוא קבוע כלשהוא.
הוא ניתן.
בחלק ניכר מהמקרים, בשיחה שתתקיים או לא, יסתבר ש –
ש’נותן’ בתחושה שנתן יותר מאשר ה’מקבל’ חש שקיבל; על פי רוב חש שקיבל פחות נומינלית, ערכית, לפי הצורך או הציפייה ביחס ל…
כן ניתן לאתר שאיפה, תֶמה, כוונה מובהקת של חלוקה של הנתינה מצד ההורים,
וכן קבלה של כל אחד מהילדים.
וכאמור, ממש ייתכן שאלה מסלולים שאינםתואמים.
מכניקות חלוקה
חלק ניכר ממכניקות ה’נתינה’ ימותגו לפי צורך.
מנקודתצ מבט הורית הצורך יכול להיות:
- לפי צורך, הרווחת מכולם ה’נכונה’.
- ניתן להתדיין מהו ה’צורך’?
- וכן, ניתן לראות ולפרש בכל שאר הגישות כמקרים פרטיים של ‘צורך’.
- מסורת
- חלוקה לפי בכורה או מגדר.
- לפי ‘אהבה’
- העדפה לאחד הצאצאים ותיוגו תחת ‘צריך’.
- שווה בשווה
- לא ניתן כמובן לבצוע משאבים על ציר זמן עם פרקטיקת ‘שווה בשווה’.
עם זאת יכולה להיות התכווננות מוחצנת לשם.
- לא ניתן כמובן לבצוע משאבים על ציר זמן עם פרקטיקת ‘שווה בשווה’.
להמשיך לקרוא חלוקת משאבי הורים
בקפה במרכז תל אביב, המלצר שמגיש לי, דקיק, גבעולי, שחום, שעיר מטופח, פנים מגולחות למשעי, תמידית, נקי נקי נקי, עדין, ענייני. יש שם עוד גייז, הוא מהז’אנר ה’נשי’ ה’מובהק’ לאו דווקא ה’מוחצן’. האמפטיה שלי אליו, מובהקת.
