תגית: תרבות

משך הקריאה: 14 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

איפיון ימין ביחס לסבירות נתפשת

תמצות

תפישת ימין מתבטאת בשני היבטים עיקריים:

1. שאיפה להחלת צביון קהילתי אמוני־לאומני [במרחב המקומי בו הוא פועל] על המרחב הציבורי,
2. שימור שלטון פרואקטיבי, כולל שינוי חוקים.

לאור זאת, התנהלות סבירה שאינה מוטה לשני מאפיינים אלה מחייבת התגוננות מפניהם.

ימין וסבירות

אבחנה
ימין	סבירות

מהות

מדרג הערך
הסמכות והכוח המארגן נתפשים כערך עליון, במדרג: אל > מדינה > חברי קהילה > אחרים, שאינם נמנים על הקהילה.	הערך העליון הוא הפרט וחירותו, משאבי הכלל מופנים לקידום הפרטים.

שיוך למגדר, גזע, דת, לאום או שבט
חשיבות השתייכות לספיחת טובין אישיים מההשלטון והקהילה.	התעלמות משיוך.

מתח ביטחון קהילה–חופש הפרט
נטיה להעצמת בטחון קהילה ושליט עד פגיעה בחופש הפרט.	נטיה להגבלת ביטחון הקהילה אם מסתמנת פגיעה בחופש הפרט.

יחס דת–מדינה
קשר מהותי בלתי ניתן להפרדה.	הפרדה. פלורליזם דתי פרטי.

מיקוד בקידום
קידום אינטרסים ו’צדק’ לרוב על פי סממני הקהילה.	קידום שיוויון זכויות ומניעת אפליה.

סממני ייחוד קהילה; אמוניות־לאומנות
קידוש רעיונות, חפצים טקסים, שאיפה להחיל אותם על הכלל.	ערך־העל: חיי ורווחת הפרטים, החופש, שיוויון הזכויות. מרחב ציבורי  מעודד יישום פרקטיקת אמונה אישית תוך השארת מרחב ציבורי נקי מהחלת צביון אמוני לאומני.

תפישה דמוקרטית

פרשנות לדמוקרטיה
תפישה רובית*: החלת שלטון הרוב ומיצוי זכויותיו.	תפישת שלון העם: ממשל מקדם את זכויות כל הפרטים ושיוויון זכויות לפי החלטת רוב.

* למען היושר האינטלקטואלי – משאב בנדירות, לא בשל מחסור, אלא בשל חוסר ביקוש לו – מעבר לעיונות שיש לי כלפי מי שמתייחס לדמוקרטיה בפשטנות של ‘שלטון רוב’, אין לי נימוקים רציונליים, ל-למה פרשנות זו אינה לגיטימית לעומת שלטון העם.

גוננות על הדמוקרטיה
החלת צנזורה והגבלות חופש ביטוי, הצגת מוועמדות ובחירה כדי להגן על הדמוקרטיה, ובעצם על המשטר הקיים.	עיגון חוקה שתמנע שינוי שיטת משטר.

שלטון

ציפיה משלטון
כוח עליון מארגן ומסדר, נציג ובסמכות האל או הגורל.	אינסטרומנט ניהולי שאמור לשרת את האזרחים.

שלטון נתפש כ-
רגשית, אהוד, ‘אב גדול’ מגן חומל ומיטיב.	הכרחי, פונקציונלי.

היחס לעוצמת השלטון
שאיפה להעצמת כוח השלטון, כמייצג את הרוב.	חשש מכוח השלטון, שאיפה להחלת בקרה מתמדת והדוקה על שלטון.

הפעלת כוח שלטוני
נטיה להפעלה.	רתיעה מהפעלה, אלא בהכרח.

היחס לבקרה על השלטון
שאיפה להעצמת משילות, הסרת גופים ‘מפריעים’ בשם ‘רצון הרוב’, שלא יפריעו לבכיר ההיררכיה הקהילתית, בחיר האל והבוחרים.	שאיפה להחלת בלמים ובקרה על השלטון, שאכן עומד בסטנדרטיים שנקבעו בחוק.

שימור שלטון
בשם ‘התגוננות’, פעולות פרואקטיבית לאיון הצבעה יריבה וחסימת מועמדים.	שמירה על סטרוקטורה שמאפשרת בחירות והחלפת שלטון.

אחיזה שלטונית
חתירה לאחיזה בשלטון גם באמצעים חוקיים עוקפי דמוקרטיה והגינות, שנתפשים כלגיטימיים בשימור השלטון. שימור שלטון (ימני עכשווי), כולל נקיטה באמצעים בירוקרטיים ברציונל של ‘התגוננות דמוקרטית’.	עידוד הכל להשתתף בהליך הדמוקרטיה, כמועמדים וכמצביעים. שמירה על כללים שמאפשרים לכול להתמודד באופן שווה, במנותק מהשקפה.

תפישת שלטון בדיעבד
היסטורית, כל שלטון מוקצה הוא שלטון ימין. כולל קומוניזם – מוטציית ימין שהשטיחה את ההמון הנשלט, מנעה יוזמה כלכלית פרטית, שאר המאפיינים – ימין על מלא.	שלטון הוא כמו אבר פנימי בגוף; לא ‘אהוב’, בעיה באי או בתת תפקוד. מנהיגים שנתפשו כמי שקדמו רפורמות של חופש הפרט ושיוויון זכורים היסטורית חיובית.

התייחסות לשלטון
אהוב, נערץ מעבר לפונקציולי.	הכרח תפקודי. יש לבקרו ולהתאימו תמידית.

נטיית מינויים ציבוריים
מינוי נציגי ציבור שיהיו תומכי שלטון ונושאים בסממנים אמוניים לאומניים.	אדישות לאמונה אישית, מיקוד בתפקוד מוכשר, ראוי וחותר שיוויון.

תרבות שלטונית
ירודה; רהב מנהיגים, תוקפנות עד אלימות פיזית.	שאיפה להתנהלות על פי כללי אתיקה מקובלים.

מנהיג

פונקציונליות מנהיג
למנהיג ערך כשלעצמו, מעבר לשירות הקהילה. מיוחסים כוחות על (אל) והקהילה מקצה משאבים לעיסוק בו.	אינסטרומנטלית; על מנהל הקהילה להיות מוכשר וראוי לתפקידו, נמצא תחת בקרה מתמדת, יוחלף אם ימצא כמפר את שירותו.

התייחסות למנהיג
כמיהה למנהיג עם יכולות־על (אל), נערץ ‘משוח’ לתפקידו על ידי כוחות־על.	הרוב בוחר פרסונלית את הפונקציות השלטוניות – מנהיגים לפי הכישורים שמייחס להם וסדרי העדיפויות שמציגים לטיפול ברווחת הפרט וזכויותיו.

ספיחת תשומות וכיבודים למנהיג
בשל הייחוס למנהיג יכולות־על, או בחירות כוחות מיסטיים, לגיטימי שמנהיג יספח תשומות כבוד וכלכלה.	המנהל הוא פונקציה, אין סיבה שיספח משאבי יתר.

העברה שלטונית
התייחסות בעלים לשלטון – הכנה וטיפול בפוטנציאל ירושה.	ניהול מקצועי, בחיר ומפוקח.

תיוג אויב פונקציונלי
חיפוש ותיוג אויב מוסכם, כמרכיב מלכד את הקהילה סביב המנהיג והאידאה.	חתירה לשלום והסדר עם כל מי שניתן.

התייחסות למנהיג
ביביסט מתנאה בחבר ‘שמאלן’.	שמאלן לא מתגאה במכר ביביסט.

חוק ומשפט

שפיטות
מערכת משפט נוטה להימנע להתערב בסמכויות השלטון שמקדם את ‘רצון העם’ – הרוב. כך מאיימת על חופש הפרט ומיעוטים.	מערכת משפט עוסקת ביחסי פרט חברה ושומרת על זכויות פרט ומיעוטים.

הטיה שיפוטית
בהתעלם מסוגיות ‘בין אדם לחברו’ חוקים מיטיבים עם מנהיגים, משמרים משטר מחילים צביון קהילתי.	חוקים מקדמים שיוויון וזכויות פרט.

איזונים ובלמים
מבקש לסמוך על סבירותו וחמלתו, שלא ילך לקצה עם אמונתו.	הגבלת הכוח בעיגון בחוק.

חברה

יחס קהילה–פרט
קהילה עליונה על הפרט.	בחינה מתמדת האם הקהילה משרתת את הפרט, ואם אינה ראויה תשקל נטישתה והצטרפות לקהילה אחרת.

תכלית קהילה–פרט
תכלית הפרט לתחזק ולחזק את הקהילה. נבחן האם הוא ראוי.	תכלית קהילה לשרת את פרטיה באמצעות שירותים הניתנים לכלל.

פונקציונליות הקהילה
הקהילה ‘קדושה’, לקיומה יש משמעות כשלעצמה.	התייחסות אינסטרומנטלית לקהילה, אולי סנטימנטלית.

סוציואקנומיה תומכת
שילוב סוציואקנומיה נמוכה חשה קורבנית ומודרת עם פריווילגים נהנים מהקרבה לשלטון.	בעלי השכלה ורווחה כלכלית שמוטים לטפל בחברה כמכלול משוחררים מטיפול ישיר בעצמם.

תעמולה ומדיה

שימוש במדיה ככלי שלטוני
שליטה על מדיה שתפיץ מסרים קהילתיים אמוניים לאומניים בשרותו ככלי שלטוני.	חיפוש סוגיות בהיבטי חשיפת אמת במרחב ציבורי ברות עניין. עיתונות לא נשלטת נתפשת כ’שמאל’ מפני שהעיסוק בה סופח אנשים עם איכויות וכישורים מסויימים.

ניסוח מסרים
העברת מסרים פשוטים, ישירים, מכבירי רהב, הדר וטקס, נטולי אנדרסטייטמנט, ללא ניואנסים ובלי סאבטקסט כדי שיקלטו.	מסר מורכב עד טרחני, סמוך על השומעים שיוכלו להכיל מורכבות נסמכת על עובדות.

קונקרטיזציה של מסרים
ליבוי תחושות מודרות וקורבנות של הדובר והתומך כרציונל מקדם.	טיפול בחלשי החברה לא ב’אני’.

הגבלת אמצעי תקשורת
בצד עידוד ריבוי אמצעי תקשורת, משטרים מחילים מניפולציות עד רגולציות על חופש הביטוי בשם קידום ערכי הקהילה או שימור היציבות המשטרית.	נתון לדיון האם יש להתיר לכל שידור ובכל מקרה לא להצר חופש ביטוי.

פובליסטיסטים – עיתונאים
שימוש בפובליציסטים כעיתונאים מקדמי אג’נדה. שימוש בעיתונאות כתומכת משטר.	הבחנה בין פובלציסטים חותרי פרוגרסיביות לבין עיתונאים חושפי שחיתויות.

רטוריקה ודיאלקטיקה

פניה ל-
רטוריקה פונה לרגש ברהב מלל אצל המנהיגים, כלפי המון מהופנט ועילג.	פניה מנוסחת היטב לרציונל באמצעות פניה להגיון באמצעות עובדות.

סמנטיקה
שימוש במושגים טעונים רגשית, מיסטיים, רהבתניים וטקסיים כ – ‘אהבה’ למושאים ערטילאיים כרעיון האל, כמדינה, קהילה, או חינם. יצירת אינסטרומנטים רגשיים מקודשים כ’אומה’, ‘אמונה’, ‘גורל’, ‘דגל’, ‘יעוד’, ‘לאום’, ‘מולדת’, ‘מסורת’, ‘נאמנות’, ‘פטריוט’ להטיותיו, ‘קדושה’, תשמישי קדושה, מושגים טעונים במשמעויות והשלכות רגשיות לבעלי רקע אמוני לאומני אליהם מסרים אלה מופנים.	אין מילים קדושות, שימוש בטיעונים רציונליים מופנים לאינטלקט השומעים.

אמצעי שכנוע
גזירה שווה – העמדה שלך שקולה לשלי, ואני הרוב, Whataboutism – אבל אז…, קורבנות – טיפול.	התנערות ממיסטיקה, גיוס רציונל למימוש הגינות טבעית, שיוויון זכויות הפרט.

אזהרה וכמיהה
איום בגיהנום, תקווה לגן עדן.	אזהרה מבעיה ורצון לשיפור.

אפיונים

תמיכה
על ידי המון מודר חש קורבני מול אליטות שנתפשות כמתנשאות ומנצלות, ובעלי עניין עשירים שנצמדים לעטיני השלטון.	על ידי אינטליגנציה שמקדמת רעיונות שיוויון לעכל האוכלוסיה.

שלטון אימים
היסטורית, כל שלטון מוקצה הוא שלטון ימין. כולל קומוניזם – מוטציית ימין שהשטיחה את ההמון הנשלט, מנעה יוזמה כלכלית פרטית, שאר המאפיינים – ימין על מלא.	מנהיגים שנתפשו כמי שקדמו רפורמות של חופש הפרט ושיוויון זכורים היסטורית חיובית.

קידום מגזר
בשם ה’רוב’ והחצנת הסממנים, העדפה למגזר התומך במשטר ובערכיו.	טיפול באינטרס ציבורי, כולל במגזרים בפרטים נחשלים, על פי קריטריונים.

התייחסות למי ששונים אידאולוגית
נזהר מאימת האדיקות של מי שלימינו, בוז לרפיסות מי שלשמאלו. חיפוש ההכרה להומניות ולסבירות שלו ממי שמולו. מתח מתמיד במידת החלת ליבת האידאה, שעלולה להיות ‘קיצונית’ מדיי.	מכיוון שאין באמת סבירות מלאה, אלא קונסרבטיביות שלא יכולה לחיות עם קונסרבטיביות מוקצנת, יש חשש מאי־סבירות של אידאה אלימה, בוז לקונסרבטיביות מתונה. אצל (מעט) פרוגרסיביים ‘אמיתיים’ מתקיימת דיכוטומיה שלא מאפשרת פשרה וקבלה של חלק מהסממנים המאיימים בהשתלטות על המרחב הציבורי.

הפיל שבפוסט #1 – שמאל

אין נקיטה בתיוג ‘שמאל’.
בעוד שהמושג ‘ימין’ ניתן להגדרה ותיוג, המושג ‘שמאל’ לא ברור ונתון לפרשנות רחבה.

הפירוט כאן הוא באיפיוני ‘ימין’ לעומת ‘סבירות’. שאיפה חסבירות שיש להחילה על מרחב ציבורי וכאמצעי ממשל.

בארה”ב, ימין מיצב עצמו כתומך בממשלה קטנה עם תקציבים נמוכים, מעודד את השוק החופשי.

ממשלה קטנה או גדולה היא עניין של תפישת עולם, שאינני יודע להכריע ביניהן, ואינה עניין של סממני צביון מול סבירות.

השפיל שבפוסט #2 – ‘שקול‘

תפישה קונסרבטיבית אינה שקולה לתפישה של סבירות.

תפישה קונסרבטיבית שואפת להחיל פוזיטיבת סממני ציביון וערכים קהילתיים כ–זכות נשים בהריון על גופן לשם הפסקת הריון. תפישת סבירות אינה כופה אלא מתנגדת לכפייה.

פתיח, נדחק לסוף

סוגיות שמקננות במרחב פרט–חברה–ריבון מורכבות באופן שמחייב פתרונות פשטניים, חותכים, מוטים אינטרס של בעלי הכוח להחליט. שיטות משטר מבחינות בין המנגנונים המכריעים בסוגיות אלה.

נראה שסוגיות כ-האם להטות משאבי ממשל לטיפול בסוגיות ביטחון, בריאות, כלכלה, חינוך משבר האקלים, התפלת מים, עצמאות אנרגטית ותזונתית, פיתוח פריפריה ביחס למרכז, הן סוגיות שפתרונן אמור להיות מחוץ לתפישת עולם.

אז זהו שלא.

יש המפנטזים על נטרול סוגיות ימין שמאל ונוטים ל-ניהול ‘מומחים’ של סוגיות מדיניות. המשטר (העכשווי) בסין, בתאילנד, מהוות דוגמאות ליומרה בכיוון זה; האזרחים יפקידו היבטים של חירותם בידי המשטר שימקסם את טובתם בהיבטים בעיקר כלכליים של חייהם.

בפועל, גישה לכל סוגיה באה מתוך ועם סט ערכים מקדמי של מקבלי ההחלטות לפתרונה. כל גישה מתייחסת גם

• לתפישת העולם
• וכן קידום האינטרס האישי של הטפל בה.

החלטה האם להשית יותר מיסים ולהטות אותם לכיוון מסויים הם תוצר של בית הגידול האידאולוגי.