סאחים, קונפורמים, קונסרבטיבים, מתכנסים אינטואיטיבית לנורמטיביות קונצנזוסיאלית, מהז'אנר הפרררקטו־קונקרררטי,
כמו כמה מחברי מחולון,
בשנות ה- 70 חִשבו מה צריך להיות כדי שהפועל (לא) תיפול מהליגה הלאומית לליגה א',
והיום 'פוליטית, מה יוציא אנשים לרחוב',
ובכל אופן ומקרה לא יורדים למגרש, אלא נותרים עם אצבע תחובה בישבנם.
ה- gaydar שלי לא משהו. ה- BBדאר שלי ממעט לפספס.
נכנסתי לסופר לקנות ירקות ופירות. קורה. על טעויות משלמים.
התלבטתי האם המלון הוא בדקה ה-89 שלו או שנגמר לו השיר.
הבחנתי בסווטשירט ירוק שכתוב עליו 'לשירותך'.
לפי המראה והביטחון שהפגין , נראה היה לי שהוא מבין דבר אחד או שנים במאטריה.
פניתי אליו בתנועת הצבעה – בהרמת אצבע, מאניירה שאימצתי מר'ישל'ה, קרדיט'לה על השטיק החבוט.
החזיר עם "כן המורה".
"אתה המורה, הסמכות המקצועית. מה אומר, המלון עדיין באכילה או שכבר לא, ומה המחיר האפרסק?" היו שם שלושה חפים ממחיר. עם מחיר כשלהם אכן ראויים להסתרה.
תוך כדי, הבחין שלכובע הטמבל שעלי, מעל חולצת מחאה 'לך.' מוצמד תג אלקטרוני עם טקסט מרצד. "מה הדבר הזה?" הצביע על התג.
צודדתי אליו ת'כובע, והוא פיענח 'טבח שבעה באוקטובר 2023.'
הבחנתי בהבעה.
"איך קוראים לך?" שאלתי.
"רפאל" השתהה והוסיף "ירקות."
אוה, בטח הוא חבר של הטייס יהושע ססנה, ידיד של אורן זאדה מהקיוסק וסחבק של עמית רומם מה… לא חשוב.
"נעים מאוד אני דיקמן פירות" הצגתי עצמי.
עטיתי את מצנפת הציפורן החודרנית – קרדיט לג'ינג'י, שמעולם לא הייתה לו שערה אדומה על הראש – "למי תצביע?"
הוא חושב שיצביע לגנץ.
"לגנץ?!" תמהתי; היו אידיוטים שהצביעו לו בעבר. נותרו טמבלים שמתכוונים גם בעתיד?
"הרי הוא לא יעבור את אחוז החסימה!" הבאתי לו בניבוי.
"אתה תראה, גנץ יהיה הפתעת הבחירות. יביא ארבע(ה)." חרץ.
בכל זאת, הרי אי אפשר להימלט מהסטיגמה – רק שלא באררוררר לי האם מהסטיגמה שלי או משלו –
אז שאלתי "בעצם אתה אוהד את נתניהו?"
"כל חיי הייתי ליכוד" ענה "הייתה לי חנות ירקות. לפני 11 שנה פשטתי רגל. הנתניהו הזה טוב רק לעשירים. את העניים, אותנו, הוא דופק. אז אני הולך על גנץ."
"אבל גנץ לא יעבור." צטטתי את טובי ובוטי הסוקרים.
"יעבור, יעבור" התעקש.
"צ'מע" הבטחתי בטפשותי "אם גנץ יקבל ארבעה מנדטים, אביא לך קפה מ-איזי." הקפה ממול.
"לא רק שהוא יעבור, הוא יביא שבע(ה)."
"בשבעה מנדטים" השוויתי את טפשותי הקודמת והעליתי "אביא לך גם סנדוויץ'."
הביביסט הלטנטי הולך לטעות, והדביל גם מעודד אותו?
דוקטור דיקמן, מחליא בריאים,
לא מדבר עם חשוכי מרפא ביביסטים.
יש דיבור עכשווי שכדאי לדבר עם ימניים, לשכנע אותם.
אני לא שם.
ה- gaydar שלי לא משהו. ה- BBדאר שלי ממעט לפספס.
מ 2015 אחת לכמה שבועות אני רוכש וטוחן פולי קפה למקינטה במתחם ככר.
אחלה שירות, קרוב, נוח. מאז שעברו ממקומם הסואן בככר לשקט, הצוות קטן, תחלופתו גדלה, בהגעותיי פוגש רק עובדים חדשים. קורה הרבה שכשאני מגיע שלט 'תיכף אשוב' על הדלת.
1. קולי הוא הקול המוסף האחרון.
כלומר שהצבעה אינה לראש מפלגה,
אלא,
מוסיפה קול יחיד, את קולי, למועמד האחרון שמהווה חיזוק למפלגה ולעומד בראשה.
2. בשיטה הדמוקרטית הקואליציונית הנהוגה בישראל הגוש הכולל את רוב חברי הכנסת שתומך במנהיג מפלגה הוא הקובע מי יכהן כראש ממשלה.
ממש לא בהכרח המפלגה הגדולה.
3. הנושא החשוב לי ביותר בבחירות 2026 הוא החלפת השלטון הנוכחי.
יתר הנושאים נגזרים מליבה רעיונית זו.
4. אני מבין שאין נושא פוליטי שיטופל לשביעות רצוני באופן מלא ומושלם.
5. נבחרי ציבור הם כמו איברי העיכול שלי –
אני צריך אותם, לצרכיי,
כדאי מאד שיתפקדו היטב
ועם זאת אין לי צורך להתאהב בהם.
1. מי המפלגה שלא יהיו בה סהרורים סוררים, שמצפונית לא 'יצילו את המדינה', לא יתגנץו, ולא יחברו לקואליציה.
2. במקרה בו הקואליציה הנוכחית תפסיד, ותומכיה יסרבו לקבל את דין הבוחר,
איזו מפלגה, מי מחברי הכנסת יילחמו במלוא האנרגיה והנחישות נגד תרגילים צפויים אפשריים?
להבנתי, אין סיכוי שרשימת הדמוקרטים תכלול מועמדים שעלולים לערוק ולהצטרף לקואליציה הנוכחית.
הרשימה מורכבת ממועמדים שנראים כמי שילחמו ביתר אנרגיה ויכולת בתרגילי בחירות, מהמוני ח"כים אלמונים, אנמיים ואנונימיים של מועמדי מפלגות אחרות.
אני לא חבר באף מפלגה.
רבים מידידיי (ההולכים וכלים), מרעיי (הרצים ומתמעטים), נפקדים מהפגנות.
אינני קורא לצאת להפגין.
כל אחד יישות, עצמאית; כולם (כאילו) מבינים את המצב. אם אינם יוצאים עצמונית, לא ייצאו לבקשתי. אם כן יעתרו לבקשתי, אינני רוצה שיפגינו בשל הלחץ שלי. (להפגין בשבילי? שיחליפו נורה בדירתי.) להמשיך לקרוא מחאה לא משנה מציאות, טמבל
ה- gaydar שלי לא משהו. ה- BBדאר שלי ממעט לפספס.
נכנסתי לסופר להשלמות שישי. מישהו, לא-חשוב-מאיזו-עדה, חלף על פני בקללות רחוב ותנועות יד מאיימות.
הסתובבתי אליו, בתהייה 'are you talking to me?'
עמדתי בתור לקבל את הֶהָפוּגָדוֹלחָזָקבְּחוֹסזְחוּחיתמוּקְצָפְאַחְלֹארוֹתֵיָיח שדיקלמתי להם בקופה.
לידי זוג צעיר – היא והוא צעירים.
באררוררר, גם הקשר (נראה לי) צעיר.
"רוגאלָך?" שאל אותה, "או רוגאלִי?" להמשיך לקרוא מינורי בקפה
היום דברתי ארוכות עם גאוות חיי.
עדכנה אותי בדברים הכי חשובים (לי) שיש.
שיחלפנו תובנות על מכרים. מול אחד מהם – הזוי/ off the grid/ירד מפסיו או שמעולם לא היה עליהם – נקטה ב'פָּרוּם'.
לא לזכותי, בין 3 ל 6(!) פעמים בשבוע אני פוקד ב- 9:30 את הפרלמנט של אכרם. אוסף הזוי של פליטי קפה תמר.
אני פחות או יותר בחציון ובממוצע הגילים של ישבני הקפה –זה לא קפה, זה חומוסיה, כן? – כשלעיתים יש שם מישהו בן 40 ו-, 50 ו-, 60 ו-, שבעים ו- ו- 80 ו-. נציג לכל דור.
ה- gaydar שלי לא משהו. ה- BBדאר שלי ממעט לפספס.
בחודשים האחרונים, בימי שישי אחר הצהריים – 'השעות הקסומות' אני קורא לTיים Sלוט הנפלא הזה – אני משחית תשומות (זולות, יש להודות) עם עוד כתריסר וחצי כורזים, קוראים, ופועים, מול בית הנשיא בצהלה, שימשוך את חוטמו מסוגיית חנינת נתניהו. [ועוד יש מי שרואים בהפגנות אקט חברתי או רוטינה. (לך תסביר שסוציופת כאוטי שאני, העדפותיי החברתיות שונות, ואם הייתי יודע לתחזק רוטינות הייתי בכלל במקום אחר.)]
ה- gaydar שלי לא משהו. הBBדאר ממעט לפספס.
בימי שישי אחר הצהריים, עם עוד כשני תריסרי חטיארים פתטיים, אני מתייצב כ- 100 מטר מערבית לביתו של יצחק הרצוג. לא חבר שלי ולא בוז'י. כורזים לשכניו מה דעתנו על התחנחנויותיו לניסיונות לחנון נאשם בפלילים, טרום מיצוי משפט.
למה לשכנים? ביתו ריק, הרצוג דר במשכן הנשיא בירושלים.
ה- gaydar שלי לא משהו. הBBדאר ממעט לפספס.
את אהרון אני מכיר עוד מניו יורק. התחתן עם חברה. טסנו יחד. הרבה. במטוס שלו. מהותו בהרחבה: פרנסה–חריצות ו-טיסה–חשש. בתמצות – פרנסה וטיסה.
יכול לפרט עוד כמה הבחנות ותובנות. מכיוון שאני נתפש כמשמיץ כשבפועל אוהב אותו – אמנע. להמשיך לקרוא BBדאר – התפכחות
טבח שבעה באוקטובר טבע את המושג 'חלל חטוף'.
לערכיי, חיים קודמים לכל, בכלל זה, בכל שיקול יישומי של חיים מול מתים, כשהערכים נבחנים האחד מול השני, ערך השבת חיים עולה על השבת מתים.
אישית ובחיי, תרתי משמע, אין לי עניין בגופתי לאחר מותי – תרמתי אותה למדע.
גישתי זו חלה על כל קרוביי, כולל ילדיי; אם ימותו (מה זה 'ימצאו את מותם'?)
אין לי עניין ולא צורך בהבאת גופות, קבורות, לוויות, אזכרות, טקסים והנצחות באשר הם.
לעיתים קרובות (מדיי) אני מקנן בפרלמנט בוקר בכת'ריליבק'ה. בין היושבים כמה אודים מוצלים, חצילים מאודים מבית קפה מיתולוגי שנפח את נשמותיו. רובנו ככולנו ישבני בתי קפה, שלא לומר בטלנים נטולי עבודה ומעש, ונחלקים לשניים בכל האמור לתהילה – מי שתהילתם מאחוריהם, והיתר שאִכזֶבה, איחרה, בוששה וככל הנראה כבר לא תגיע. בשונה ממני, להם לפחות יש 'תהצדקה – הם מעבר לגיל התעסוקה.
בעודי בורר בננות בחנות ירקות בשכונת שפירא, שמעתי קריאה, בקול נשי.
לצערי,
♠ שמיעתי כבר לא משהו,
♣ לא הצלחתי לפענח את הטקסט,
♥ ניסיוני בהפגנות רחוב מאפשר לי לזהות את הטון: מהסרעפת, קורבני, מוחה, מכמיר.
הוראות עם תוקף משפטי, שפרט מנסח מה ייעשה עם רכושו לאחר מותו.
לחי יש כוונות ורצונות.
במוות רצונות מתאיינים – אין מי שיישא אותם.
דתות וקהילות עודדו מימוש קונסטרוקט קידוש מוות, כחיים;
(גם) מימוש רצון של מת כערך מוסרי נעלה, לצרכי הטמעת תפישה של חיים מעבר לחיים, וערך לכידות קהילתית.
#רצי1נל
יש לי חבר, מכיר אותו מזמן – לא אסגיר ולא אנקוב בשמו.
משכשך בביצות פסיכולוגיות, בריבוי ממדים.
הוא, איך לומר ולהישאר בחיים, אלוף העולם בפרובינציאליות שלי לפחות לא נתקלתי במי עם איכויות דומות, בכל הקשור ליחסים בינ-מיניים. לא, לא מצאתי (בינתיים, אני על זה) תיוג מוצלח יותר למיומנות מסוימת זו. להמשיך לקרוא מינורי בפסיכולוגיה
כמו שעון (פעם היו מוסיפים – 'שויצרי') השעון שלי ממשיך להאכיל אותי, כלומר את השען, מרורים.
הפעם, כשמתחתי אותו – למה למתוח שעון אוטומטי? אם לא הנבלה לא תשרוד את הלילה ותשבות מכל מלאכתה אשר עשתה עד לפנות בוקר – נותרתי עם הכתר בידי.
