אני מקווה שליומרתי יש רצפה,
תקרה – אין לה
תחרות
אני עורך תחרות עם עצמי לנסח משפטים פתטיים*.
המשפט כשלעצמו, פתטי. מנסה לנסח את הבא שיתעלה.
[מה שטוב בתחרות הזו, שאני או עצמי מנצח. תמיד.] להמשיך לקרוא תחרות משפטי פתטיות
אני עורך תחרות עם עצמי לנסח משפטים פתטיים*.
המשפט כשלעצמו, פתטי. מנסה לנסח את הבא שיתעלה.
[מה שטוב בתחרות הזו, שאני או עצמי מנצח. תמיד.] להמשיך לקרוא תחרות משפטי פתטיות
הערכת דקות קריאה: 6 דקות, בערך 🙂
בדרכי לבני ברק, באוטובוס(!), גיליתי ששכחתי לצרף לאייפון שאותו התכוונתי להחזיר לחבר את כבל הטעינה. זה לא שאני לא במיטבי, זה ברמת Game Over. הזיהוי שאני בנסיגה הוא הנחמה. בהמשך של העוד מעט עוד אחשוב שכשלי הנסיגה הם בכלל המודוס אופרנדי הראוי.
במרפאה למדתי שהתור בכלל בשבוע הבא. לא עדכנתי בקלנדר את השינוי. מוסיף חטא על התנהלות שגויה. לא כדאי להגיע לגילי.
התוכנית עם החבר הייתה שאחרי המרפאה נפגש למסעדה טריפוליטאית בפרדס כץ.
קבענו שאלך וניפגש שם.
הדסתי בעיר החרדים בחולצת טריקו שחורה 'די למלחמה', כובע מצחיה אדום 'Stop The Fucking War' שאליו מחובר משמאל בחן מפוקפק לֶד מרצד עם מסרים להחזרת החטופים. נטמעתי בנוף הלוקלי–אורבני כמגדלור מהבהב בחשכת ליל. על הטריקו לבשתי חולצת ג'ינס מרושלת עם כפתורי טיק טק צדפה. עוד בסבנטיז נחשבה ענתיקה. זו נרכשה במחיר מופקע בחנות יד שניה. כבר בחנות היו לי טענות לכפתורים שהיו נפרמים להבל נשימותיי.
כאיש עסוקים בינלאומי שאני, יש לי את התאווה להכנס למתקני בדים ולבקש מהם לסגור לי חורים או תקלות לבוש בכל מיני מקומות בעולם שלישי. באתיופיה ביקשתי שיתפרו לי חורים במכנסיים הטיול, בכפר בגאורגיה את תרמיל הצד, בתאילנד באיזו חור ת'חולצה, אז גם בבני ברק – מממש את העקרון הכלכלי של יתרון הייצור במקום.
קיצור, נכנסתי למתפרונת בה ישב על מכונה עבדקן. שאלתי אם הוא יודע להחליף ת'כפתורים. "לך לרבי עקיבא" הנחה "פנה שמאלה, בפינה השניה ליד חנות הירקות יש מי שמתעסק עם כפתורים כאלה."
הסתכלתי על דיווחי מפת המיקום של החבר בווטסאפ, הבנתי שיש לי כמה דק' והלכתי לחנות הסדקית. סדקית – איזו מילה, לך דע מתי אשתמש בה בפעם הבאה.
ובאמת בפינה שניה, חנות ללא תואר, הדר או אפילו שלט, בתוכה ג'ינג'י חרד נאבק עם בעל החנות הזקן – לא אתפלא אם צעיר ממני – ברוכסן סרבן, התגברו עליו. בעל החנות חייב שניים וחצי שקלים.
בעל החנות קצר רוח, היה רוצה לסגור לשלאף שטונדה או לתפילת-לא-יודע-מה, שאל למבוקשי. קמצן שכמוני הסביר וביקש לדעת כמה יעלה להחליף כפתור אחד – בשרוול, אם חשוב לך הפרט – כדי לדעת כמה כפתורים להחליף. כאיש עסקים ממולח החלטתי טרם המשא ומתן – עד 20 ש"ח לכפתור. ולא גרוש אחד יותר! יש גבול. "שלושה שקלים" נקב. "טוב" הנחיתי בנימה סמכותית ובקול בריטון "תחליף את כולם." " לא צריך את כולם" פסק, הוא הרי רצה לסגור, והמסתלבט במרומים כבר ישלים ויתגמל אותו.
ידידי החדש פנה לקיטון מאחור. ואני אחריו. לא מפקירים את החולצה. ולא את הסקרנות. התיישב על כסא מול מכונה תפירה אפארט נעיצת הכפתורים ומגירות עץ שייבא מכת'ריליבקה. קוטן החדר מאפשר לו להגיע לכל תכולתו על שלושת כתליו בהושטת יד נינוחה.
החליף שני כפתורים ואמר "4 שקלים. אינצורך בשאר הכפתורים, לא החלפתי את שני חלקי הכפתורים אלא רק צד אחד."
"אני סומך עליך" התוודיתי "יותר ממה שאתה סומך על אלוהים, תעשה מה שצריך."
בדקתי. שכנעתי אותו להחליף את כולם. תוך כדי, מישהי נכנסה כדי למכור איזה תשמיש קדושה. הוא סירב במיומנות ואני בנחישות. וגם כשביקשה עזרה אם לא מכירה. השבנו פניה ריקם.
כמה דקות וסיים את עבודתו, ספר כפתורים ואמר "שש עשרה שקל".
בעודי מפשפש בארנק, שליתי שטר עשרים שקל, צעירה נכנסה רכשה סרט־מטר (או מטר־סרט, לא זוכר) כן זוכר שלאמי היה כזה. חייב שלושה שקלים. בעודי מסרב לקבל את העודף שדחק בי לקבל היא הסבירה "לבת שלי לבית הספר". הם כל הזמן מבארים ומסבירים. כולל אלה שרוצים לעלות או לרדת בלא־תחנת־אוטבוס.
לפני פרידה נכנס צעיר, הבחין בלֶד שעל הכובע והביע התפעלות מהמיצג האור־קולי.
חסכתי ממנו את השטיק ונמעתי מהשאלה שהייתי משחרר במחוזותיי – 'מה זה יותר פתטי או מביך?'
הזקן הסתקרן והצעיר הסביר לו במיומנות "הוא מודאג מהחטופים".
אני שמזמן אבדתי את מעט החן שייחסתי לעצמי שלא בצדק, עם דעותיי הקדומות, שאני עסוק בלמצק ולא להכרית, שאלתי אותו "אתה לא מודאג?".
ממה אני צריך להיות מודאג?" חיווה עם סימן שאלה בסוף – רטוריקה ימנית בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
"מהחזרת החטופים" נבחתי בעוינות.
"אני מודאג" הוא התרצה.
"ואתה?" תקפתי את בעל החנות.
זה כזכור בכלל רצה ללכת, אז השיב באי־רצון "מודאג."
"ראש הממשלה שלך לא מודאג."
"הוא" השיב הזקן "עושה עבודה טובה."
והצעיר ביאר את עומק משנתם: "אנחנו מודאגים אבל לא מוכנים לעסקה מופקרת."
וזו התורה על רגל אחת.
הערכת דקות קריאה: 2 דקות, בערך 🙂
לאחר אחד מימי בגין הרטובים טענתי את הנייד וקיבלתי חיווי מיידי לנתק את המכשיר מהמטען בשל רטיבות.
מבין עניין ובעל ניסיון הציע שאטביע את הסלולרי באורז: 'אורז סופייח נוזלים' חרצו בסמכותיות.
הטבעתי את הנייד באורז ללילה. להמשיך לקרוא מינורי בחתירה לפותרנות
הערכת דקות קריאה: 2 דקות, בערך 🙂
באירוע חברתי צילמתי כמה עשרות אנשים.
כעבור יומיים שיתפתי את התמונות והסרטונים שאוחסנו בענן.
כעבור ימים אחדים אחת מהדמויות המצולמות אמרה לי שניסתה להסיר את תמונתה מהענן כי בבואתה הנשקפת נראתה לה לא מחמיאה.
מכיוון שהפעולה לא צלחה היא בקשה ממני להסיר את תמונתה.
בהכרותי את הדמות, והסבירות שאני מייחס לה, קיבלתי את שביקשה ללא אומר וללא הבעת עמדתי ושאר ביקורות מבאסות שמתאים לי להכביר בסיטואציות מעין זו למי שאני כן מייחס רציונליות וחוסן.
הסרתי את התמונה.
עם זאת, יש פה משהו מעבר לפעולה הקונקרטית.
השאלות בעצם, 'של מי הבבואה?', 'של מי הצילום?'
בעידן העכשווי, ההפרדה בין הפנים לחוץ, בין 'אני' לבין 'סביבתי' בין מצב רוח ותחזוק רגשי של פרט לבין גורמים חיצוניים, ומידת אחריות דל מי על מה – הטשטשה. הפרט תולה (גם) במעשה או אומר של אחר את האחריות על מצב רוחו.
ישנו קונסנזוס רווח שהפרט הוא הבעלים של בבואתו.
ולתפישתי – לוגית, ערכית ומעשית – הצילום שנמצא במאגר שלי הוא שלי. לכן, כשמישהו מנסה למחוק את הצילום הוא נוקט בפעולה נוגדת לרצוני, בקנייני, חודר לטריטוריה שלי ומנסה בשם איזה שהוא קונסנזוס נורמטיבי שגוי לוגית לבצע פעולה שמאיימת על שלמות קנייני.
בעידן בו אנשים מייחסים אחריות לאנשים אחרים את מורדות מצבי רוחם נראה להם גם סביר שהם יכולים להיכנס לטריטוריה של אחרים ולקחת משם ביטויים שגורמים להם לחוש לא טוב. במצוקתם הם מתבלבלים, חודרים לטריטוריה אחרת שלא אמורה להיות להם גישה אליה.
הערכת דקות קריאה: 2 דקות, בערך 🙂ברשימת הדירות נכללו רק הדירות בהן גרתי.
להמשיך לקרוא דירות בהן גרתי
הערכת דקות קריאה: 8 דקות, בערך 🙂
הרומן שלי עם דוקטור אורולוגית ארוך. מדיי. מילא עקר, גם מייסר. ידע רק מורדות.
ההיכרות שלנו ארוכה דיה כדי להודות שביקרתי אותה בארבע קליניקות שונות. אם בווידוים עסקינן אז גם אודה שהיא שמייחה לראות אותי עוד פחות מהרתיעה שיש לי מללכת אליה. לא משהו להתנאות בו.
היא (לפי א' ב':) גוערת, זועמת, כועסת, מאיימת רוטנת ואף מרימה קולה, כהתנהלות. מולי לפחות. להמשיך לקרוא מינורי באורולוגית ii
הערכת דקות קריאה: 5 דקות, בערך 🙂
שאלתי את מריה המנקה-המצויינת-שבאה-פעם-בשבועיים-ואני-חושש-ממנה-פחד-מוות, אלו חומרי ניקוי עלי להשלים.
חזרה אלי עם "בוקר טוב. כן חסכוני, כפפות מידה M, חומר ניקוי לרצפה".
אנחנו מְתָקְשרים בווטסאפ. באנגלית. הייתי משוכנע שהיא מחבר העמים. אחרי שנה עדכנה שהיא רומניה. כנראה שהיא תרגלה במענה אלי את Google Translate. לא הבנתי מה זה 'כן חסכוני'. מסתבר שאקונומיקה.
הערכת דקות קריאה: 3 דקות, בערך 🙂
עברנו מאילת לחולון ב-1969, כיתה ד'. עזרד ואני שיחקנו כדורסל על שלט האין־כניסה ברחוב טרומפלדור 13, פינת השומר 1.
עזרד ואחיו עמיר היו ילדים מושקעים תרבותית ואינטלקטואלית, רחבי ידע ואופקים. אצלם נחשפתי לרכבת חשמלית, לגו. לזלמן ממכולת שקולניק היה עפרון תחוב מאחורי האוזן לחשבונות, ועמיר אהוב הבנות צייר בעיפרון צבוט בין בהונות רגליו.
הערכת דקות קריאה: 6 דקות, בערך 🙂
"כבר הבנתי שאין תוחלת לגלגל סלע במעלה הר" התלונן CZ ל-Z "עלי, הרווחתי ביושר. אבל ראבאק, גם להתליל ת'שיפוע תוך כדי העלייה?"
הערכת דקות קריאה: 2 דקות, בערך 🙂
פגוש פוגייש פגשתי חותרי שליטה שלא מיישמים את הרגולציה שזה עתה החילו
על סביבתם ולרוב על עצמם.
הערכת דקות קריאה: 13 דקות, בערך 🙂
בוקר טוב,
אתמול כשצמצמת את ההפגנה בבגין (מול שער הקריה) כשמפגיני ימין צעירים הגיעו מההפגנה שלהם מולנו – חננות זקנות שאלימות אינה חלק מארגז הכלים ההתנהגותי שלנו – נקטת עמדה.
צמצמת את ההפגנה אך מעט אחרי ששלושה קורקינטים חצו ברייס (בדור שלי אמרו 'חרקֶה' 😊) פראי את ההפגנה.
האחרון תקף – בעט בזרועה של מפגינה בשישימים נגד דגל צהוב שאחזה.
(במעט יותר ערנות של אנשיך הייתם, אולי, מטפלים בהם מונעים מהם את התקיפה, לא אחריה.)
כמו שאתה יודע, מה 'עשיתם להם אחרי…' כבר לא חלק מהעניין. אין לי עניין אישי בהם, מקווה שהעבריינים האלימים טופלו לפי חוק ומקווה שלא באלימות.
אולי יהיו מי שיגידו 'שמירה על הסדר הציבורי'.
אז זהו שלא.
אני רואה בצמצום ההפגנה שלך ביטוי נוסף לתהליכים שקורים במשטרה, שהתוצרים שלהם -–
אמירות של אברהם טל מיס, אורי הרוש ודומיהם ברחוב ש'המשטרה איתנו'.
כשקצין מצמצם את ההפגנה להחזרת החטופים ועוד נוקט כלפינו ב'התנהגות נורמטיבית',
אין להתפלא, שעויני הדמוקרטיה ושלטון החוק בחסות שר עבריין שהשתלט על המשטרה, חשים שה'משטרה איתנו'.
ינון מגל השופר מערוץ 14 אמר – 'אני יום עיתונאי, יום לא.'
אז בן, אתה יומיום שוטר. אתמול לא היית עם הדמוקרטיה.
היית 'איתם', צמצמת את הזכות להפגין, לא שמרת על הסדר הציבורי ולא על נייטרליות – היית בצד השני.
אנשי הצד המפגין יומיום לא תוקפים ולא משליכים בקבוקי בירה או ביצים (כפי שאני ראיתי במו עיניי).
מעשית טקטית, נקטת בפעולות שיטור לטובת מי שהפרו את הסדר.
כך, על הדרך תמכת בהם אסטרטגית – הם קיבלו, גם ממך, את המסר ש'יש על מי לסמוך, המשטרה איתנו'.
אותי בן, זה מצער
11/7/2024 11:14
11:21
נגעת בנושאים רבים, כדי לשמור על ההקשר אתייחס סעיף־סעיף.
לא תפסיד .
> הפסדתי כבר. אין דמוקרטיה מושלמת (כמו שאין דיקטטורה מושלמת. יש מגמות.)
בישראל הייתה דמוקרטיה פגומה עם כיוון חיובי, כעת יש דמוקרטיה פגומה נסוגה לאחור, במגמה שלילית.
כי לא ניתן לדמוקרטיה להיפגע .
> זה ממש משפט בעייתי בן, בשני היבטים:
1. משטרה, בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה, לא אמורה לשמור על הדמוקרטיה. יש לכך כלים (לא יעילים) אחרים. אי אפשר לעצור מנהיגים נשענים על המון תודעה דמוקרטית נמוכה שתומך בהם שישמרו דמוקרטיה, ובטח שלא כשגוף אוכף מתנהג כמו במשטרים לא דמוקרטיים.
2. משטרת ישראל תשמור על הדמוקרטיה? עם השמות שהזכרתי? אתה עושה צחוק?
אתייחס לחלקת האלוהים שלי ברשותך .
1. אני פקדתי על 3 מחאות בגזרה .
2. מחאת ימין ברישיון , מחאת חטופים ללא רשיון , קיום הזכות , מחאה בכיכר החטופים .
3. אני יצרתי קשר עם יפעת וציינתי את הסיטואציה וביקשתי שהמחאה תתקיים בהבנה . זאת על מנת לשמור על המפגינים .
> לשמור על מפגיני הקריה? על ידי שתפזר אותם מאימת המפגינים שהיו ברישיון וכעת בודקים את נטיית הלב של השוטרים בהתחככות עם מפגיני בגין? מישהו ממפגיני בגין הלך להתעמת עם מפגיני הימין?
אתה לא מזהה מי האגרסור ומי החננות? אני לא סופר את המקללים ואת מי מקללים. אלה מילים. אני כן סופר על מי יורקים ואת מי מכים. נראה לי שגם במציאות וגם בטקסט זה אינך עושה את האבחנה. אני לא יורק ומרביץ לאיש.
4. מחאת הימין הגישה באופן דמוקרטי בקשה למחאה וקיבלה בתנאים בהתאם .
5. בסיום אני ניגשתי לפקח שהפיזור לא מתמשק עם המחאה בבגין , חשתי כי יש צורך עקב חילופי דברים וריבוי חיכוכים להצמיד את המחאה לספח המדרכה לצורך הגנה ואף ציינתי כך .</span)
> אתה עושה כאן גזירה שווה בין התוקפן למפגין. ואם אתה עושה גזירה שווה בחיכוך ביניהם לבין מפגיני בגין, אחד מאיתנו לא מבין עם מי יש לו עסק. ועל כך אני מלין.
6. המפגינים סירבו תחילה לבקשתי , עקב חשש לשלמות גופם ובטחונם , הנחתי וכרזתי ע״מ שיבצעו את הנחייתי לבטחונם שאני אמון !
> שוב, בן. יש כאן בלבול מי התוקפן.
7. כל כריזה שלי פרטתי מדוייק למה אני מתכוון וזאת ע״מ לתת בטחון והבנה לאזרחים .
> אין ביטחון בן. כל התלונות שירקו עלי, שפכו עלי קפה, נסגרו. אני לא ירקתי על איש.
8. אם כל זאת ויש עוד אינך מבין ואף סובר סברות הזויות כגון בחירת צד .. או פגיעה בדמוקרטיה בשם מישהו או מפלגה , טעות גדולה בהבנתך את האירוע הפעם
> בן, אין פה עניין של 'הבנה' שכן הדברים אינם מורכבים. יש פה שני צדדים אחד אגרסיבי ושני מפגין נגד שלטון. המשטרה כארגון, שוטרים כפרטים, נוטים לנטיית ליבם לצד אחד תחת מסווה של גזירה שווה שווה כפי שאתה מדגים גם בטקסט זה.
בן, אני לא יודע אם הילדים שלך יזכו לראות את היפוך המגמה לנסיגה הדמוקרטית שקרתה בתחילת 2023 (עם הכרזת ה'רפורמה' המשפטית) חזרה לכיוון דמוקרטיה מערבית.
שחיתות שלטונית עמוקה הייתה כבר הרבה קודם.
אני תקווה שהנכדים לך לא יזועו באי-נוחות כשיבינו שסבא היה שוטר בשרות מי שהסיגו את הדמוקרטיה לאחור, בתקופה אפילה, כשלא הבחינו בין מי שפועל לכיוון דמוקרטיה, ליברליות ושיוויון זכויות ושנלחמו והפסידו למשטר סמכותני, אמוני לאומני ששאף לכרסם בדמוקרטיה.
אני יודע באיזה צד אני נמצא.
אני מבין שהמשטרה אינה לצידי,
ונוכח יומיום שהיא לא נייטרלית.
18:21
סביר להניח שאני מבין פחות ממך .
אך את תפקידי בהתאם אני מאמין שאני מבין
10:45
בכל מה שקשור לדמוקרטיה, לצערי, אנחנו ממש לא באותו עמוד.
בניית לבך, גם נראה לי שאתה נוטה לצד שאני קורא לו 'המון תודעה דמוקרטית נמוכה'.
לכן, במלחמה הזו אני הפסדתי.
10:47
יכול להיות , אבל אני מקיים את הכי טוב שאני יכול .
עצם זה שאתה מפגין כמו שאתה רוצה אז הרווחנו
10:48
ממש לא.
הזכות להפגין אינה מתת שלטון ושיטוק לאזרח.
היא זכות יסודית בדמוקרטיה.
בן גביר לא חושב כך, והמשטרה התיישרה לכך, וגם אתה.
אני רוצה שאם ימין רוצה להפגין, שיפגין.
הימין לא רוצה שאני אפגין.
ג'אנם, בן, אבי… לא רוצים את ההפגנה, ומתייחסים אליה כ'מאפשרים כי אין ברירה הלוואי שהייתה נמנעת'.
11:00
אני לא מכיר תופעה בה מישהו מגיע להפגנות ימין ונעמד 10 סנטימטרים עם שלט לפני מפגין אחר, כמו שאירע היום לנו.
אין חיה כזו.
הימניים, שהמשטרה עומדת לצידם היו מרביצים, לו.
זו אלימות מצד אחד.
לטעון על 'גזירה שווה' של אלימות משני הצדדים היא נקיטת עמדה לטובת צד אחד. זו לא נייטרליות.
14/07/2024 11:00
הערכת דקות קריאה: 5 דקות, בערך 🙂
כעת, בריבוי התאספויות תמיכה בשחרור החטופים, מחאות על הפקרתם, טקסים סותרים קונצנזוס, מייצגים נוטפי משמעויות, חסימות צירי תנועה, צעדות עוינות ממשל, כעס על אי־שיוויון בנטל, ביטויי זעם על אטימות, בזבוז ושחיתות, הפגנות בקרנות רחובות, צמתים, ככרות, ליד הבית, בסמוך למעונות פרטיים, ציבוריים, כנסת ישראל, מוסדות סמלי שלטון, הסתדרות…, בעוצמה ובזרזוף, לאחר המענה על השאלה הדיכוטומית 'האם היום אצא להפגין?' נשאלת השאלה המקומית 'היכן?'
בהתעלם מהפיל שנותר בחדר – למה לא יוצאים להפגין? להמשיך לקרוא תוספת שני־גרוש למחאה – היכן?
הערכת דקות קריאה: 2 דקות, בערך 🙂
(בהנחה ש) יש שלושה נושאי שיח עיקריים, שכלל הנושאים הם מקרים פרטיים שלהם:
זה (גם) סדר העניין שיש לי בנושאי שיח אלה. להמשיך לקרוא העדפות שיח