קבעתי עם ר’ישל’ה בנווה צדק; דיסקוס ענייני מעלה, ובעיקר פטפטת של מטה.
נענו במעלה שבזי, הוא בגמישות של חתול, ואני של פנתייר צולייע.
בפתח קפה, מלצרית בשחור, שחומה, אתלטית, בגיל ילדיי, קדמה אותנו בחמימות ראויה – כלומר בחן נטול התלהבות מעיקה.
הגרפיקה הכוללת, על מצע מאור הפנים, היטו אותי לחשוב שזו הדר – בפריפריית משפחתי. עיניי המתטשטשות הטעו אותי לבדוק האם זו היא: להמשיך לקרוא מינורי בערב מתעתע
מזל טוב, מרגיש קרוב אליך מספיק, רוחש לך הערכה אינטליגנטית כדי לשלוח אליך מסר זה.
הַזְמְנָתִי לחתונתך נחלקת לשלושה:
הרחבה של באיזו שורה להוסיף ברזומה?
כשהתנהלות מניבה תוצרים חיוביים מובהקים יש
ידידי הנערץ חרץ, שהצלחה כזו זו ‘לא חוכמה‘.
וואלה. לא מתווכייח.
בהזדמנות, ברוח ימי כתיבת הטקסט, אתן שָנות טובות לחלוקה בין 70 חברות. בשבעה שבועות. לרוחב דרום ארה”ב. רק לתת ביד.
במעופי הנמוך והקצר בתעופה למדתי, ש
תאונה: תוצר צבר טעויות שכל אחת מהן ניתנה למניעה.
העובדה שהתוצאות היו מעבר לציפיות,
מראה, ש
צבר המאורעות שנקרו במהלך המסע
טופלו באופן שכמות ועוצמת הטעויות שנעשו
השפיעו מינורית
על תוצרי ההתכוונות התוצאתית המקדמית.
לא נקרע המקרה, לא נשגעה השגיאה,
שפרמו את מטרות הנסיעה.
שאלתי חבר בקהילה חרדית לשעבר, צעיר נבון ומתוק,
היכן במקורות יש התייחסות להשקיית בהמה טרם שְתות בעליה, הנוהג בה.
שלח אלי את דיני האכלת בעלי חיים.
“אסור לטעום קודם שיתן לבהמתו,
אבל לשתות אדם קודם כדאשכחן ברבקה שאמרה שתה וגם גמליך אשקה”
קטונתי לפרש את הנכתב.
מה שבאופן מתבקש אומר כמובן, שמתכוון לעשות זאת :roll:]
מניח, בפרשנותי, שיהיו מי שיניחו שדאגה לבעל החיים הוא כאקט, כתקנה, חמלתית;
כך:
התייחסותי ל‘האכלת בעלי החיים’, נחלקת ל –
♦ תשומה – משאב אחד ממכלול מרכיבים שרתימתם מאפשרת להתכוונן לתוצאה רצויה
♦ יעד – תוצאה אליה מכוונים
♦ תוצאה – בחינת תפוקות, תוצרת, בסיום תהליך.
הטיפול במשימה,
בתשומות המצריכות את השלמתה, ביעדיה ובתוצאה,
– המקבילה לביטוי ‘בעל החיים’ המוזכר –
קודמים לנוחותי הפיזיולוגית,
כך, ניהול היררכיית משאבים באופן המאפשר את השגת התוצאה ה’מקדמית’, ה’גדולה’, בגינה התכנסנו, על חשבון דחיית סיפוק ביניים קטן יותר, שמימושו אולי היה מונע מפחית את קיום המטלה הגדולה.
סקירת המרחב ואיתור גורמים מונעים או מעכבים את השלמת המשימה,
וזאת,
כך,
ראיתי, חוויתי, נתקלתי במצבים בהם התנייתי זו התנגשה בהתנגדות שותפיי, לעקרונות הטיפול הקודם ב’בהמה’, תחת כותרת ‘מחרב שמחות’ – בחי אלוהים בספר התורה – אני רוצה לחשוב ש – ההתבאסות שלי בקונפליקטים אלה הייתה עניינית: אם לא הצלחתי לכפות את האכלת הבהמה, את קידום המשימה, ולאו דווקא תיוגי כמחרב מסיבות מועד – של מי ש
האם שמעתי ‘Sagfan‘?
?U TALKIN’ TO ME
להערכתי, מעטים – אם בכלל – יאמרו עלי שיש בי ממד סגפני.
אינני מתכוון להיבט רוחני, אלא למחוזות אולי אמורפיים, גבוליים, של מאורעות ריאליים לחלוטין – כאלה ש’יכולים להיתפש בתודעות בלתי תלויות’.
זיהוי תנועת אובייקט, או יותר, ביחס לאובייקט או יותר’
תנועה שיכולה להתפש באמצעות תודעה אחרת בלתי תלויה.
‘זרם’ במובן לאן נע מומנטום, על איזה מצע, האם
זרם יכול להיות
אין להתאהב בפעולות ולהצדיקן – גם אם אינסטינקטיבית ישנה הנטייה להריח את בית השחי האישי להתבשם ולהשתכר מהניחוח –
לבקרן, על בסיס קבוע – האם היו יכולות להיות שונות כדי להגיע לתוצאה טובה יותר?
סוג של אקזיסטנציאליזם, לא?
הרחבה של ‘דיקמן איפה אתה?‘
“לך ותיסע ותביא את ה-uBook לכאן” בקצב התרנגולים,
הורה לי רביב, הבעלים.
נסעתי.
הוא, אופטימיסט חסר תקנה, קיווה לתריסר, שניים.
אני – פסימיסט חרבן מסיבות שכמותי – רציתי לפחות חמישה, להצדקת הנסיעה.
התוכנית –
להמשיך לקרוא באיזו שורה להוסיף ברזומה?
‘יאירי’, אבי שאל/ בירר/ ווידא/ גער, ‘וִוי בִּיסְטֶה?’
מטרה – הסיבה בגינה התכנסנו – הצלחה ברורה,
חווייתית – אחד המאורעות המשמעותיים,
להמשיך לקרוא דיקמן, איפה אתה? Dickmann, where are you?
מסך האפשרויות?
תוצר הפרשות תודעתיות תוך כדי רכיבה.
שני מספרים, גבהים ממוצעים:
רוכב אופנוע אמור לאהוב את הרכיבה.
אני לא אוהב לרכוב 52 מייל לפגישה ב- LA.
לא אוהב מטפורות.
מטאפורות מתוקות, מיוזעות מתאמצות,
שתכליתן להעיד על מנסחיהן,
לא על מושאן,
דוחות אותי,
עושות לי – תתרן בגינת וורדים רגשית – רע לעור הפנים. להמשיך לקרוא מטפורה רעה
בארה”ב, ממעט לראות אופנועים בכבישים בינעירוניים.
במיאמי ראיתי מעט, בערים אחרות עוד פחות. מפתיע.
מקשר את התופעה לכבישים ארוכים, ישרים, לא מהנים לרכיבה, לכן המוטציה האופנוענית של הקרוזרים התפתחה; במסורת האמריקאית, too big is exactly what I need. להמשיך לקרוא הטבעות טעמים
שנינו אוהבים את הבוסים שלנו באותה מידה; הם מתערבים לנו באותה מידה, שנינו מייחלים שלא ייגמר, מודים להם יום יום.
להסתובב בין חברות מובינג ולהסביר להם את הקונספט שבו לקוח יכול להזמין ג’וב באופן עצמאי. באופנוע. בארה”ב. לבד. להמשיך לקרוא דיקמן, במה אתה עובד?
ממצקים את הסֶטְ-אָפּ
בהתייחסות לגירוי חיצוני, מחפשים אשרור לסט-אפ תודעתי מקדמי המאפיין אותם – רגישות ממנים שונים כ-חתירה לסדר, חשש מהפתעה, טיפול בשינוי, תובעים את עלבונם, את ההכרה שלא קבלו. קרמר היה משוגע, ג’ורג’ בא מהמנעד הנורמטיבי. במהלך שיח הרגישות צפה ומהווה את המצע לשיח.
אלה, שעל השיחה להיות נסובה אליהם, עליהם, שאם לא כן – יאבדו בה עניין, לא בהם עסקינן, כאן.
מדבר על מי שאינו מתוייג כ’עסוק בעצמו’. השיח נסוב על נושאים מקיפים.
בשיח מוצבים חבלי נחייה, מעקות, שמוליכים את בר-השיח, גם אם הנושא כלל לא נסוב עליו, אלא על אירועים אקסטרינזיים לו, במסלול שהקוועץ’ התודעתי האופייני לו היתווה.
כל שיחה מהווה זירה להצדיק את ההתנהלות שזכתה עד לשיח לביקורת.
* אחאנא”ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט ‘מוקדש ל-‘ בספרות, בספורט; מין מחוות של שמרנים חובבי מלל מרהיב שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית. שיהיה.
** בוחני מציאות – חלק ניכר מתשומותנו המנטליות מוקדות לבחינת המציאות לאור כל גירוי שמונח לפתחנו.
*** איפיון תפישתי – תחושת דחייה, הערכה עצמית נמוכה, חרד, כמיהה לסדר, דוגמאות מתייחסים לגירוי חיצוני, זר כביכול, כזירה לכנוס את המציאות המסויימת לתוך המודל שיצרו להתמודד איתה, וחוו מסביבתם ביקורת על כך, שהם דחויים, שהם נחותים, חרדים, שהם צריכים את הסדר והארגון, אחרת אובדים, ולעיתים יוצרים סדר מומצא כשהוא איננו, בעיקר בהטלת רגולציה שרירותית.
**** בחוסר סבלנות – כשמטפלים בנושאים אוניברסליים, להדחף ברגע מסויים לדיון בו אני מהווה הקרש בו מישהו קולע לסל, בשיח עם הקוועץ’, צורך ממני סבלנות, שבמידה והייתה, הייתה נמוכה, וכעת יוצרת את צרימת המזלג בתחתית הסיר. כשה- P הרדום שלי מתעורר, אני ביירוט משימה ומתעכב בקוועץ’ של אחר – אינני מותנה לכך חיובית.
***** בהסתייגות – [כן, נאנח בלאות, כולנו מגיעים מהמאפיין התפישתי] כולם באים מתוך ההטייה התפישתית.
העניין הוא כמה אצל מאן דהוא בשיח מכניס את עצמו לאושש את סט התניותיו המסויימות אופייניות, שניכר שקיבל עליהן ביקורות, ובעצם הוא ‘משוחח’, מוכיח שיחות קודמות.
ו-כן, מניח שיהיה מי שייחס לי התנהלות כזו.
כשמישהו אומר “אינך מכיר אותי”
נראה שגם אני שם, גם אם נמנע מנומך ביטויים כ- ” אתה לא מכיר אותי, מכיר אותך.’
כשאני מנסה ל’אחוז תודעתית‘ מושג, אינני הולך למילונים או לאינציקלופדיות לקרוא איך אחרים הגדירו, וזאת,
להמשיך לקרוא אני מגדיר משמע אני קיים
בדרך כללי אופייני ל–
כבמשחק בילארד,
להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – שחקני ביליארד
בורות – היא העדר ידע והשכלה.
אני בור בכל הקשור למקצועות רפואה.
נחרצות הבורות, בורות הנחרצים
בערות היא היעדר השכלה בסיסית.
נבערות היא דחיית מחשבה רציונליות, במודע, לקידום סנטימנטים אמוניים מובחנים.
התנאות בחוסר ידע, בדחייתו לטובת פרדיגמות אמוניות מתכנסות הזדהותית. להמשיך לקרוא בערות – נבערות
קבעתי – איזה קבעתי, נעניתי להזמנתו – עם ר’ישל’ה בנמל יפו, לקפה של שבת בבוקר.
האיש נאה, בעיניי כאל יווני,
גמיש לשינויים, גירויים, תגובתי כפסל שיש רומי,
עם יכולת דחיית סיפוקים כשל עולל גראמפי, ובה בעת עם יכולת כלכלית לסיפוקם א-לה אוליגרך רוסי פוסט סובייטי.
מוצץ לתינוק כאופנוע לר’ישל’ה – כשיהיה צעיר יהיה וולנטינו רוסי. להמשיך לקרוא מינורי בקוץ ובמסמר
מה ההבדל בין שגויות לשטויות?
ג’ במקום ט’.
לא רוצה לפגוע, ולא להתבטא נמוך.
אני רוכב לי במורד הרצל – הערצְל עם צ’ שוואית קצרה ול’ ארוכה – לסידורציות.
בעודי תר למי להציק, מבחין לימיני בקטנוען עם ארגז מטען, שהפריזר שמותקן לי על האופנוע כקוביית שש בש ייחשב לעומת הפריג’ידר שלו.
על רגלו השמאלית אני מבחין בכיתוב לא ברור. לי. להמשיך לקרוא מינורי בביטוי אישי
אתמול התקדמתי על קינג ג’ורג’ לכיוון הים. אווירית, אם הייתי ממשיך, הייתי מגיע למחוז חפצי. מכיוון שאני לא מלאך, לא שרף, אולי רחפן אך נע באופנוע יבשתי, עזר הניווט מחווה לפנות שמאלה לאלנבי ולבצע קפנדריה שגרפית על המפה נראית מבאסת. להמשיך לקרוא מינורי בהתגרות
עיקר תשומותי התודעתיות מופנות ל-מה שאני קורא ‘אחיזה תודעתית’;
בשונה מתיאור ספרותי מילולי של אובייקט,
‘אחיזה תודעתית’ היא תצורת תפישה שמכוונת לכך ש
תודעה אחרת, בלתי קשורה,
תבין באמצעות התיאור את מהות האובייקט
כפי שנתפש על ידי האוחז תודעתית.
אתמול בגראז’, שמונָה הסתלבטו עלי – הבעלים, המנהל, המזכירה, שלושה מכונאים, אקספרט ולקוח אחד.
הבאתי ת’אופנוע מפני שכשמותנע, לא מזיק טחורים, כלומר לא מחזיק טורים; כבה ונכבה.
לאחר תנני תננה, האקספרטים המכניסטים הגיעו למסקנה שאין מנוס, יש לנקות את האינג’קטוריאדה. עניין די יקר, שבקמצנותי ניסיתי להימנע ממנו.
אמרו עלי והרווחתי ביושר כל ביקורת והשמצה שהוטחה בי. אלה שמאחוריי – אינני יודע, לא שמעתי.
עם זאת, היו גם מי שייחסו לי סדר. אלה היו בפריפריה הרחוקה שלא הכירו את משנותיי, לא ניתן לומר עליהם ששמעו תפישות ומתחו אותן לכיוונים אחרים. וכן, גם מבין אלה הקרובים יותר, גם אם לא המאוד, היו מי שייחסו לי ‘סדר’.
הוזמנתי לארוחת ערב בניו ג’רזי עם חבורת ישראלים לשעבר. ניסיתי לחמוק עד השלב שהיה נתפש כהתנהגות לא נאותה. הם אנשים מתוקים, נעתרתי. בסוציופטתיות המתעצמת שלי, זו תעוקה אמיתית.
המסובים הכירו כאן. הומוגנים; מהפריפריה בישראל, גרים ברדיוס של 10 מייל האחד מהשני. מכירים מהשכונה, מהביזנס, מבית הכנסת, מבתי הספר והגנים של הילדים. קצת יותר ופחות מבני 40, 15-20 שנה בארה”ב, עצמאיים, בעלי חברות. עושים יפה, עובדים קשה, לקסוסים ואודים. נמנעו מלכלות זמנם ומרצם במוסדות אקדמיים. עברית שמלכתחילה הייתה פרקטית מתמעטת והאנגלית עוד לא משהו. מסורתיים במובהק, אֱמוניים גם אם בהגדרתם לא דתיים. לאומניים, תומכי טראמפ, ונחרצים – העיתונות הישראלית חרא, להחליש את בית המשפט, ולגרש פליטים מישראל. מיידית. כולם – את כל המסתננים, כך חושבים כל הנוכחים. להמשיך לקרוא אחאנא”ר בניו ג’רזי
פגשתי מי שהצהיר, ש-‘מוכן להרוג עבור… ‘ גם אם נקט בניסוח אחר.
ואני, חרבָּן מסיבות שכמוני, רואה שתי בעיות:
כן, מקווה שיעשו מעט,
במסגרת יכולות רגילות, בטבעי, באורגני, מרצון, בוולונטארי, בסנכרון, מבחירה המשרתת את העושה.
* אחאנא”ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט ‘מוקדש ל-‘ בספרות, בספורט;
מין מחוות של קונסרבטיבים שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית.
שיהיה.
** שבועת ווסאל.
*** באי-נוחות, שם אותי במצב של אסירות תודה מצד אחד, חוסר צורך מצד שני, ותחושה של אי אמון מרובד נוסף.
נתקלתי במצבים בהם סובייקט חושב ששינוי התנהגות מולו, הוא סוג של ‘עונש’.
בכמה מקרים מאלה, הסובייקט לא מבחין, בין ‘עונש’ לבין ‘למידה’. להמשיך לקרוא הבחנה בין למידה לעונש
מרים פרץ מתמודדות עם כאבה הנורא באמצעות מכלול הכלים שבהישג תודעתה – אישיותה, אמונתה, ערכיה, האינסטינקטים הסנטימנטליים שלה. להמשיך לקרוא שכול שימושי
מי שנשאל שאלה,
שאין לו תשובה שמניחה את דעתו שלו עליה,
מאשים את השואל בתוקפנות,
מפני שהשואל חושף את חולשת יכולת מימוש האג’נדה, הנרטיב, שהנשאל מבקש לקדם.
להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – שאלה פוגענית
רוכב על בן יהודה שטראסה דרום, בנתיב התחבורה הציבורית. חולף על פני חנות הדגים בה רכשתי שנים ארבעה מושטים לגריל אחת לכמה ימי שישי. שנה ומשהו עברו מאז הרכש האחרון.
אמרתי לאלי ועזרא, מפרקי הדגים, שבעל הבית דומה לגאידמק.
הבחינו בדמיון. צחקו.
בעל הבית, זועף, כעוס ומאוס, לא אהב. לא ברור לי בדיוק את מה.
בינם לביני נוצרה סולידריות דקה של לקוח מסתלבט עם עובדים שמתעמרים בהם.
היו מזכירים כל פעם שנכנסתי, שנים לאחר שההלצה מוצתה.
רואה את עזרא הדגים עם סינור הפלסטיק מחוץ לחנות.
מנופף לו מהאופנוע. הוא מזהה אחרי הרף, ושואג “איפה אתה?” אולי בסימן קריאה.
מה אומר לו? שעברנו דירה, שאין גריל, אין דגים על האש בימי שישי?
מלאתי פי מים, שתקתי כדג, שטתי הלאה.
בפעמיים שדברתי עם גברת זנדברג – בכנס כשאמרתי לה שאצביע עבורה, ומייד לאחר הצבעֲתי – הבהרתי את העדפתי לקידום תפישות פרוגרסיביות בגרסתן הרציונליות, חופש פרט, שיוויון ושלום.
לתפישתי, האנושות מתקדמת פרוגרסיבית. התנועה איננה ליניארית ולא רציפה. בעת הזו בארה”ב, במערב אירופה ובישראל שהקדימה, מתחוללת תנועת רגרסיה לשלטון נוסח פוטין–ארדואן, ריאקציה, להערכתי זמנית.
להמשיך לקרוא תמר זנדברג, ריאל פוליטאיחס
מי שנוטה להחיל על עצמו, כמאפיין התנהלותי, חיוויים חיצוניים,
ולהוריד לעצמם ערך. וולונטרית.
בנחישות.
במצוקתם, שמים את סביבתם במגננה, על מצבם מפני שבמובהק
להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – חזקת הפגיעות
מי שטעו בבחירת אחת מ[(בדרך כלל) שתי] אפשרויות, העדיפו את השגויה, להבנתם, כלומר תמללו את טעותם אחרי קרותה.
טעות.
לטעות, קורה. קורה פחות להבין, להודות בטעות.
טעות גדולה יותר – קפיאה והתבצרות תודעתית בבחירה קודמת, מניעת פעולה מתקנת.
איך מבחינים שזו צורת התנהלות אופיינית – כשזו התנהלות החוזרת על עצמה.
ניתן לראות שמשאבים מנטליים מוקצים לטובת התיידדות עם כשל, עם אי-נוחות, ריסון תגובתיות, ולא להטבת מצב.
כך, מעצימים טעות, חורצים עמוק יותר את פרקטיקת התהוותה, מזמנים את הטעות הבאה, הערוץ בזוית מטה נמצא, הפרוטוקול קיים, הטעות הבאה תזרום בערוץ מים הזורמים למקום הנמוך.
ייתכן, ששימור כשל קורה מחוסר רצון להודות בטעות,
מתחושת כשל של הפעולה השגויה,
שמרפים את הביטחון בעשייה הבאה.
* אחאנא”ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט ‘מוקדש ל-‘ בספרות, בספורט;
מין מחוות של קונסרבטיבים שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית.
שיהיה.
** אהובים, מהמעגלים הכי קרובים האפשריים.
*** מבכרים – לא בטוח שזו המילה, שכן ‘מְבַכֶּר’ צופן החלטה מודעת, וייתכן שזה סנטימנט מוטמע שלא מותיר מספיק אנרגיה להתמודד איתו.
**** תיקונה – בחינת המצב, והכרעה לטובת אלטרנטיבה קודמת, שבדיעבד הייתה טובה יותר, או בחינה חלופה אפשרית חדשה.
כך אבי סיפר לי, היתה תשובת נפוליאון לשאלה.
אני, אין לי גנרלים.
בגאנה מוצמד אלי נהג. ג’והן. במצב רוח טוב, בדרך כלל. נקי, משתדל, מרָצֶה ללא התבטלות. אני לא מבין את רוב מה שהוא אומר לי, שילוב של האנגלית החלשה, שמיעה מתקהה, ומלים שמלעלע במונוטוניות. יש לו שפמפם. והוא דתי, מאד דתי; אמר לי שאם הילד שלו יתגלה כהומו – יהרוג אותו. הוא יהרוג אותו. במו ידיו. הילד השני סובל מפיגור. הוא עני, מאד. וגם בתפקיד ‘עני’ – אמירה בעייתית, המבטאת את תפישתי להחצנת מצוקתו הכלכלית, ביחס לאחרים. המבשלת שאתי שגם היא בסוג של מצוקה ועם זאת ברמת החצנה שונה, ואחרים אחרים, כמו כנהג הקודם שעבדתי איתו, מתנהלים מנטלית לא לשייך לעצמם לתיוג זה, גם אם רמת הכנסתם די דומה. להמשיך לקרוא מינורי בחוסר
אני, בין ריבוא חסרונותיי, מייחס לאישיות אחר פשטנות שמאפשרת לפענחה,
בעוד שלאישיותי הפרטית שלי, מורכבוּת שמונעת מאחר להבינה.
אז זהו, שציון, אותו פגשתי באקרה, מייחס לאישיותו פשטות – מה רואים, זה מה שיש. פשוט, פאשוט, פאשיסט. המיר אדיקות דתית בבליל של אדיקות פטריוטית מבולבלת ונחרצת. ואוהב אותו. אם היה לי לב בר נגיעה הייתי אומר – נוגע לליבי. במקום זאת – בשל אישיותי המורכבת. להמשיך לקרוא מינורי בפשטנות
פגוש פוגייש פגשתי, מנהל,
איש מוכשר ומוערך,
עם ניתוק רגשי קל ודסציפלינת עצמית-על,
ללא הפרעת קשב, אלא עם מיקוד אי-קשב,
אישית רק על עצמו לדבר ידע.
כשהיה נבוך אמר “אין לי דבר חכם לומר“,
ניתן היה להסיק שאין לו בארסנל האסוציאציות משהו אישי להוסיף.
* אחאנא”ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט ‘מוקדש ל-‘ בספרות, בספורט; מין מחוות של שמרנים חובבי מלל מרהיב שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית. שיהיה.
** איש ברוך כישורים וכשרונות מוכרים ומוכחים, מציב יעדים ומשיגם.
*** לקח עלי סיכון מאד לא טריוויאלי, שכן לקח מישהו מחוץ לסקופ סבירות המועמדים, בריבוי ממדים.
וברור שבה במידה שכל אורגניזם שואף לשפע, כל פרט עושה זאת בדרכו.
מי שעובדים איתי באפריקה, בחלקם הגדול, נמצאים בסוג של מחסור.
בהתנהלותם מחצינים את ביטויו; הם מצפים, מבקשים, תובעים, בסיפור ובהסבר, בשחוק ובדמע, ברמת ישירות וחן גבוהה ונטולה, לקבל אליהם נתח משפע. מהשפע שלי לצורך העניין.
היניקה נעשית בריבוי תצורות וגרסאות,
ובה בעת, המטרה אינה ניתנת לפירוש ביותר מכוונה אחת – מעבר טובין ריאלי, ישיר, אליהם. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי: שפע, נשאף
אמי |
אבי |
| יאירי נעשה עסק, | |
| מהיום תסדר את המיטה. | אני קונה לך אוטו. |
בוקר ושבוע טוב,מה העניינים? מה מדד הכייף באפריקה?היום אנחנו מתחילים סמינר שבועי פנינו לאן השנה.יש התרגשות באוויר.איך היתה לך הפגישה יחסינו לאן בשבוע שעבר?
אני רואה בזמן ממד אציל; לא ניתן להרחבה או צמצום. אין די ממנו.
אני מנהל את זמני.
הצהרה אובייקטיבית.
משקיע תשומות בחלוקת משימות על משאבי זמן. נושא הזמן צורך רבות מתשומותיי.
הצהרה סובייקטיבית:
ממש לא בטוח שעושה זאת טוב, בטוח שאפשר לעשות זאת טוב ממני, יעיל יותר.
מתרגז, כועס, חש נשדד כשמבזבזים לי זמן יקר – כשמעדיף לסתלבט. להמשיך לקרוא ניהול זמן
