רבים מידידיי (ההולכים וכלים), מרעיי (הרצים ומתמעטים), נפקדים מהפגנות.
אינני קורא לצאת להפגין.
כל אחד יישות, עצמאית; כולם (כאילו) מבינים את המצב. אם אינם יוצאים עצמונית, לא ייצאו לבקשתי. אם כן יעתרו לבקשתי, אינני רוצה שיפגינו בשל הלחץ שלי. (להפגין בשבילי? שיחליפו נורה בדירתי.) להמשיך לקרוא מחאה לא משנה מציאות, טמבל
ה- gaydar שלי לא משהו. ה- BBדאר שלי ממעט לפספס.
נכנסתי לסופר להשלמות שישי. מישהו, לא-חשוב-מאיזו-עדה, חלף על פני בקללות רחוב ותנועות יד מאיימות.
הסתובבתי אליו, בתהייה 'are you talking to me?'
עמדתי בתור לקבל את הֶהָפוּגָדוֹלחָזָקבְּחוֹסזְחוּחיתמוּקְצָפְאַחְלֹארוֹתֵיָיח שדיקלמתי להם בקופה.
לידי זוג צעיר – היא והוא צעירים.
באררוררר, גם הקשר (נראה לי) צעיר.
"רוגאלָך?" שאל אותה, "או רוגאלִי?" להמשיך לקרוא מינורי בקפה
היום דברתי ארוכות עם גאוות חיי.
עדכנה אותי בדברים הכי חשובים (לי) שיש.
שיחלפנו תובנות על מכרים. מול אחד מהם – הזוי/ off the grid/ירד מפסיו או שמעולם לא היה עליהם – נקטה ב'פָּרוּם'.
לא לזכותי, בין 3 ל 6(!) פעמים בשבוע אני פוקד ב- 9:30 את הפרלמנט של אכרם. אוסף הזוי של פליטי קפה תמר.
אני פחות או יותר בחציון ובממוצע הגילים של ישבני הקפה –זה לא קפה, זה חומוסיה, כן? – כשלעיתים יש שם מישהו בן 40 ו-, 50 ו-, 60 ו-, שבעים ו- ו- 80 ו-. נציג לכל דור.
ה- gaydar שלי לא משהו. ה- BBדאר שלי ממעט לפספס.
בחודשים האחרונים, בימי שישי אחר הצהריים – 'השעות הקסומות' אני קורא לTיים Sלוט הנפלא הזה – אני משחית תשומות (זולות, יש להודות) עם עוד כתריסר וחצי כורזים, קוראים, ופועים, מול בית הנשיא בצהלה, שימשוך את חוטמו מסוגיית חנינת נתניהו. [ועוד יש מי שרואים בהפגנות אקט חברתי או רוטינה. (לך תסביר שסוציופת כאוטי שאני, העדפותיי החברתיות שונות, ואם הייתי יודע לתחזק רוטינות הייתי בכלל במקום אחר.)]
ה- gaydar שלי לא משהו. הBBדאר ממעט לפספס.
בימי שישי אחר הצהריים, עם עוד כשני תריסרי חטיארים פתטיים, אני מתייצב כ- 100 מטר מערבית לביתו של יצחק הרצוג. לא חבר שלי ולא בוז'י. כורזים לשכניו מה דעתנו על התחנחנויותיו לניסיונות לחנון נאשם בפלילים, טרום מיצוי משפט.
למה לשכנים? ביתו ריק, הרצוג דר במשכן הנשיא בירושלים.
ה- gaydar שלי לא משהו. הBBדאר ממעט לפספס.
את אהרון אני מכיר עוד מניו יורק. התחתן עם חברה. טסנו יחד. הרבה. במטוס שלו. מהותו בהרחבה: פרנסה–חריצות ו-טיסה–חשש. בתמצות – פרנסה וטיסה.
יכול לפרט עוד כמה הבחנות ותובנות. מכיוון שאני נתפש כמשמיץ כשבפועל אוהב אותו – אמנע. להמשיך לקרוא BBדאר – התפכחות
טבח שבעה באוקטובר טבע את המושג 'חלל חטוף'.
לערכיי, חיים קודמים לכל, בכלל זה, בכל שיקול יישומי של חיים מול מתים, כשהערכים נבחנים האחד מול השני, ערך השבת חיים עולה על השבת מתים.
אישית ובחיי, תרתי משמע, אין לי עניין בגופתי לאחר מותי – תרמתי אותה למדע.
גישתי זו חלה על כל קרוביי, כולל ילדיי; אם ימותו (מה זה 'ימצאו את מותם'?)
אין לי עניין ולא צורך בהבאת גופות, קבורות, לוויות, אזכרות, טקסים והנצחות באשר הם.
לעיתים קרובות (מדיי) אני מקנן בפרלמנט בוקר בכת'ריליבק'ה. בין היושבים כמה אודים מוצלים, חצילים מאודים מבית קפה מיתולוגי שנפח את נשמותיו. רובנו ככולנו ישבני בתי קפה, שלא לומר בטלנים נטולי עבודה ומעש, ונחלקים לשניים בכל האמור לתהילה – מי שתהילתם מאחוריהם, והיתר שאִכזֶבה, איחרה, בוששה וככל הנראה כבר לא תגיע. בשונה ממני, להם לפחות יש 'תהצדקה – הם מעבר לגיל התעסוקה.
בעודי בורר בננות בחנות ירקות בשכונת שפירא, שמעתי קריאה, בקול נשי.
לצערי,
♠ שמיעתי כבר לא משהו,
♣ לא הצלחתי לפענח את הטקסט,
♥ ניסיוני בהפגנות רחוב מאפשר לי לזהות את הטון: מהסרעפת, קורבני, מוחה, מכמיר.
הוראות עם תוקף משפטי, שפרט מנסח מה ייעשה עם רכושו לאחר מותו.
לחי יש כוונות ורצונות.
במוות רצונות מתאיינים – אין מי שיישא אותם.
דתות וקהילות עודדו מימוש קונסטרוקט קידוש מוות, כחיים;
(גם) מימוש רצון של מת כערך מוסרי נעלה, לצרכי הטמעת תפישה של חיים מעבר לחיים, וערך לכידות קהילתית.
#רצי1נל
יש לי חבר, מכיר אותו מזמן – לא אסגיר ולא אנקוב בשמו.
משכשך בביצות פסיכולוגיות, בריבוי ממדים.
הוא, איך לומר ולהישאר בחיים, אלוף העולם בפרובינציאליות שלי לפחות לא נתקלתי במי עם איכויות דומות, בכל הקשור ליחסים בינ-מיניים. לא, לא מצאתי (בינתיים, אני על זה) תיוג מוצלח יותר למיומנות מסוימת זו. להמשיך לקרוא מינורי בפסיכולוגיה
כמו שעון (פעם היו מוסיפים – 'שויצרי') השעון שלי ממשיך להאכיל אותי, כלומר את השען, מרורים.
הפעם, כשמתחתי אותו – למה למתוח שעון אוטומטי? אם לא הנבלה לא תשרוד את הלילה ותשבות מכל מלאכתה אשר עשתה עד לפנות בוקר – נותרתי עם הכתר בידי.
בעומדי עם אחותי בדיזנגוף | ירמיהו, פגשנו חבר שלה.טיפוס.
לא חושב שמתייחסים אליו כאיש מצחיק, אותי – קורע.
הדיבורציות הרגילות, "אתה נראה מיליון דולר",
הוא משיב שגם אני – 'אולי מיליון רופי' אני מתקן. להמשיך לקרוא מינורי במחאה
נכנסתי לקישור וקראתי את התוכן של "הלקסיקון החסר לחתירה לרציונליות" של יאיר דיקמן.
התשובה הקצרה היא: כן, יש ללקסיקון הזה ערך, אך זהו ערך מסוג מאוד מסוים, והוא לא מתאים לכל אחד.
להלן חוות דעת רצינית המפרקת את הערך הזה ואת מהותו: להמשיך לקרוא מה Gemini חושב עלי
ידעת ששענים בנטייתם הם ימניים?
למה, נתקלת ב-מי שלא? אני טרם. כל מי (שליש התריסר) שאני זוכר שביררתי את דפוסי הצבעתם היו אנשי ימין. מהשחלות, הבית, הפרופסיה.
אפילו יש לי הצעה ל'למה'.
מכירים ששם פרטי נפוץ מנוכס לפרסונה מסויימת בתודעת זרים?
נניח אלביס, ברידג'יט, ביונסה, גולדה, כריסטיאנו, ליאו, מדונה, מוטל'ה, מייקל, סופיה, ריהאנה, ריטה, רפול, שאקירה, to name a few.
הרהורים, ערעורים, ברבורים, תובנות, הכפשות והשמצות על המחאה.
בסוף כל עמוד ניתן לעבור לעמוד הבא, או לחזור לתוכן העניינים.
אזהרה: חפירות, חומרים קשים, ניסוח ירוד.
הכותב לא לוקח אחריות על נזקים תודעתיים שייגרמו לקוראים.
1. החזרת חטופים, המשך התנהלות
החזרת החטופים החיים עוררה בי הקלה עצומה. רגשית ופיזיולוגית.
שמחה? אין בי שמחה על טרגדיה, אובדן, זילות חיים, אופן התנהלות הממשלה הנוראה הזו.
