מראדונה – חורג מכדורגל

משך קריאה כ- 7 דקות

אפקט תופעת מראדונה

בתקציר

עבורי – הגדול.

נאו ימין רדיקלי. בפועל, גם אם לא במודע.

האיש מת. לא באמת מצטער. להמשיך לקרוא מראדונה – חורג מכדורגל

Share

מינורי בשיעור חינוך

משך קריאה כ- 1 דקות

שיעור בנחישות

יום ששי, אני מדווש מעדנות באופני חוף ווניס חלודות על אבן גבירול בואכה חנות הקפה לרכוש פולים.

אני מבחין בכבת 5, לימינה ילדה נוספת בת גילה, לשמאלה עגלת טיול מאוכלסת בתינוקת, על העגלה מאחור ישובה במתקן ייעודי מוסף פעוטה בטווח הגילאים של בין בת ה- 5 לתינוקת. כל הטף הזה נדחף על ידי בת 30 ומשהו במכנס קצר בתפקיד המבוגרת האחראית, אולי אמם של חלקן.

להמשיך לקרוא מינורי בשיעור חינוך

Share

מינורי בדמיון

משך קריאה כ- 1 דקות

טקסס בעד נשק, זיהום סביבתי ואלוהים

Joe Biden is Against Guns, Oil, God, and Can’t Win Texas
Trump Says at Last Rally

ב־2006, דצמבר גשום, יום ששי בערב, אמי האהובה מתה במחלקה סיעודית. אחותי היתה בחדר, ואני נכנסתי שניות לאחר נשימתה האחרונה.

עצוב. ועם זאת במקרה זה המוות ידיד, בבחינת ‘גאל אותה מייסורי חיים לא ראויים’. להמשיך לקרוא מינורי בדמיון

Share

פגוש פוגייש פגשתי שיח כתחזוק

משך קריאה כ- 1 דקות

מוקדש* למתעלי** שיח*** לתחזוקת ערך עצמי****

רואים בשיח עם זולתם***** אינסטרומנט ישיר לתחזוק ערך עצמי נידף******. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי שיח כתחזוק

Share

דוקטור יורם חזוני, פילוסוף

משך קריאה כ- 25 דקות

הערות

מדינת לאום היא הפתרון. האינטלקטואל העולה של חוגי הימין בעולם מסביר

רוני דורי, הארץ, 22-10-2020

תודה להנגשה המעולה של רוני דורי.

תמצית

דר’ חזוני

יש לשמר גישה לאומנית, כאקסטנציה של אמוניות, כדי למנוע את החלשות הסנטימנט המשמר קולקטיב מובחן חולק ערכים דתיים של כמיהה לכוח עליון עוצמתי מארגן.

התנגדותי

ואף על פי כן נוע תנוע; ככוח פיזיקלי בלתי נשלט, ועם זאת נתון להשפעה אנושית בשוליו, מגמת החתירה לרציונליות חופש ורווחת פרטים מתחזקת, ומתוך כך מגמת החלשת מיסוס, הפחתת, פריקת, אמוניות ולאומנות תמשך. המגמות תמשכנה גם אם בתנועה לא רציפה, שאינה ליניארית, לא הותווה לה יעד מקדמי מכוון, מתנגדים לה רבים וכוח־על אין.

פתיח

‘הוגים שמרנים’ – סוג של אוקסימורון; תפישות אמוניות, לאומניות, שימור התכנסות הזדהותית אינן בבחינת ‘פילוסופיה’. זהו תמלול סנטימנט נעדר או כָָבוי אמצעֵי ערעור ובקרה.

אוריינות, יכולת ביטוי, הכרת כללי דיאלקטיקה, היררכיה, הסתמכות על מקורות וייחוסים, מניירות אינטלקטואליות דיסציפלינריות עושים אמוניסט־לאומניסט להוגה דעות קונסרבטיבי? ניחא.

להמשיך לקרוא דוקטור יורם חזוני, פילוסוף

Share

פגוש פוגייש לא יכולים למורכבות

משך קריאה כ- 1 דקות

מוקדש* לחסרי** יכולת*** לטפל**** במורכבות*****

מי שעל פניו ניחן בכישורים מנטליים להתמודד עם מורכבות, ובפועל נמנע מהם ככל יכולתו.
להמשיך לקרוא פגוש פוגייש לא יכולים למורכבות

Share

ששים מוראות

משך קריאה כ- 1 דקות

הזקנה קפצה

ביטוי נהדר. בבת אחת.

קרה לי בין 58 ללפני 60; הצטברות אלמנטים פיזיולוגיים מנטליים בו זמנית.

פיזיים

להמשיך לקרוא ששים מוראות

Share

מתנה

משך קריאה כ- <1 דקות

מענה לרצון, לא לצורך

את ה(מעט מדיי)מתנות שאני נותן,
אני מעדיף לתת משהו מובחן למי שרוצה אותו ולא הוקצבו לכך תשומות,
ולא את המשהו ש’צריך’ וכן יוקצו לכך משאבים.

Share

הדרדרות דמוקרטית

משך קריאה כ- <1 דקות

עולם שלישי – זה כאן

שוטרים עצרו אותי בעולם שלישי חפשו עבירות מופרכות – עוני מנוול, חפשו כסף לצריכה עצמית.

כששוטרים בישראל מחפשים לקויות ברכבי מפגינים, כבוחני תנועה – זו אנטי דמוקרטיה מנוולת, עבור ראש ממשלה שלושה כתבי אישום.

לי ברור מה רע וקשה יותר לרפא,
ומה אני חושב על מי שאדיש לכך.

Share

מינורי בעונש

משך קריאה כ- <1 דקות

urban bicycleנגנב לי האופנוע. שֶבֶר שמחתי, תעבורתי, כספי. אשמתי.
הנאתי, חירותי ותעבורתי בעיר נפגעו קשות.
רכבתי על האופניים של איריס – לא כייף, לא מתאים.
בבחירות מרץ 2020, רכשתי זוג אופניים, שהיוו פתרון קרוב ומהנה ל-מה שאני רוצה מאופניים לתעבורתי בעיר. להמשיך לקרוא מינורי בעונש

Share

מינורי בסוציו-אקונומיה

משך קריאה כ- 1 דקות

“בדומה לפיזיקה, הסוציולוגיה עובדת גם אם איננו מודעים לה”

אחאנא”ר.

במסגרת ‘זמני חסר ערך, אני עסוק בלטעון אותו בתוכן ופאן‘,
אני עונה לשאלונים בנושאים שמעניינים אותי.
‘לומד’, מהשאלות מהניסוח. להמשיך לקרוא מינורי בסוציו-אקונומיה

Share

אי־הסכמה אתי

משך קריאה כ- <1 דקות

אי־הסכמה אתי,
זה טוב –
זה מעיד על מחשבה.

הסכמתך אתי,
מעידה
על מחשבה נכונה.

Share

דניס רודמן

משך קריאה כ- 8 דקות

Dennis Rodman 30 For 30

החל מסוף שנות ה- 80 צפיתי, הרבה מדי, במשחקי NBA. המשחקים, הרמה, הדרמה המועצמת, המורכבות, האנשים, בצד התוכן. ייתכן שחיי החברה בארה”ב תוצר גאוגרפיה, תרבות ונסיבות תיעלו לצפיית יתר.

טחנתי הרבה מדי משחקים בשבוע. צפיתי בתוכניות ספורט, Inside the NBA, חפשתי את חדשות הספורט, כדורסל, בניו יורק טיימס.

להמשיך לקרוא דניס רודמן

Share

מה חלקי?

משך קריאה כ- 5 דקות

נשיבת כוח עילוי

מצב

בתי יירטה מסלול לימודים מאתגר.
עשר שנים קודם גרסתי, שכדאי שתשקול מסלול זה.

שקלה – הדיסציפלינה לא עשתה לה את זה, עניינית, תעסוקתית.
תנאי הקבלה בישראל מחוץ לטווח.

להמשיך לקרוא מה חלקי?

Share

הכאב עלי

משך קריאה כ- 2 דקות

ר’ במסע לפולין

ידידי הנערץ שניחן ביכולת מימוש סיפוקים של אוליגרך פוסט-סובייטי, ויכולת דחייה של תינוק, שונה מר’ישל’ה, לו יש יכולת דחיית סיפוקים של תינוק פוסט-סובייטי, עם מימוש של אוליגרך.

הם שונים, מפני שר’ישל’ה, שאף שנשאר בקוטן קומתו, היה תינוק מגודל – לא התירס הכי צהוב בסיר – ובאחת, בטראח, הפך לזקן מקוטן – נעל הבית לא הכי חדשה במגירה.

להמשיך לקרוא הכאב עלי

Share

הליברלים סובלניים לכל מיעוט, רק חלילה למי שלא מסכים איתם

משך קריאה כ- 11 דקות

תגובתי

סוף שבוע | הקצה

פורסם ב-13.08.20

הערותיי

אני שומע את טרונייתה הרהוטה של דר’ פלד, ש”ליברלים לא סבלניים”. אינני יודע באיזו מידה אני ליברל. כן יודע, שאני מוכן להילחם – לא לבנות על זה, הא? – על זכות הכל לבטא כל עמדה, גם אם אין לי הערכה ועניין לתכנה.

‘סובלנות’, זה לאהוד את מה שאינני מסכים לו? יש מי שמייחל לסובלנות שלי?

ליברליות

קטונתי לייצג רעיון, תנועה, כלשהם. אני חותר ליישום ערכים רציונליים, ערעור מתמיד, אינדיבידואליות, חופש פרט, שיוויון ושלום, פלורליזם שאינו זהותני. אינני שייך לזרם מאורגן.

ייתכן שערכים אלה שותפים למניפסט ייצוגי של אחרים. בהחלט אפשרי ששותפים לתפישה נפוצים יותר בסוציו-אקונומיה מובחנת, במוצא גאוגרפי של הולדת חלק מהוריהם, אצל בעלי רמת השכלה ו’הון תרבותי’ מובהקים. אולי קוראים לעצמם ‘ליברלים’.

בה בעת, צפוי, שבחינת דרכי יישום של ערכים אלה יעוררו ויכוחים מרים בין מי שרואים עצמם כשותפים לשאיפה ליישמם.

שונות היישום מתבקשת שכן, כפי שתחום התמחות ד”ר פלד משקף, היכן שישנם חתירה לרציונליות, אינסטינקטים של חקירה, ערעור ובקרה – כן ההשפעה של התכנסות הזדהותית המובילה לאחדות, פוחתת. התבדרות אימננטית.

כחותר ‘ליברליות’ אינני מתפעל ממסורות מתכנסות הזדהותית, משמרות מנהגים. בחלק מהמסורות אני מוצא חן, כייף, טעם, אולי אקזוטיקה, לעיתים מעניין ביזארית, ובחלקן חוסר עניין עד תעוקה.

אני מכיר בכך שסלידתי האישית משימור מסורות באשר הן, שקולה לנטיית אחר לשמרן. כפי שאינני מבקש שמישהו יכבד או לא, את טעמיי – אני אדיש לכך – אין לי ‘כבוד’ לטעמים שמרניים של אחר. עם זאת, אם למישהו דחוף לשמר את מנהגיו, שיתכבד ויעשה זאת ככל שירצה ושימצא לנכון, כל עוד מניח לי ולמרחב הציבורי.

לתפישתי ‘מרחב ציבורי אינו של הרוב’, אלא ‘לא של אף אחד’. על המרחב להתנהל תשתיתית על ידי רשויות, יש לשמור עליו שיהיה לשימוש הכלל, ללא השתלטות של חזק מקומי, זמני.

מעשיות

אני מכיר את התזה הגורסת, ש’מסורתיים מתונים לא יצטרפו לעמדת ליברלים, כל עוד השמאל מדגמן עמדות מיזנטרופיות’. חוסר הכבוד, ההתנשאות על הטיות אמוניות, לאומניות, מתכנסות הזדהותית, של קונסרבטיבים, גם אם הם מודעים דיים להימנע מקסמי נתניהו, מונע מהם מליטול חלק במחאה. ואני כופר בכך;

המחאה נגד נתניהו אינה נחלתו של איש, וממילא לא שלי. מי שרוצה מוחה נגדו או מוחא בעדו, היכן שימצא לנכון. לא חייב כתף לכתף איתי.

האם כדי לעבות את מחאתי, עלי לתת יחס חם, אוהד ומכבד לגילויי קונסרבטיביות שאינני שותף לה? לא יקרה; לא יצטרף, ואני לא מתפעל מגינונים שמרניים.

לנסיוני – קונסרבטיב מתכנס הזדהותית, חושש מאדיקות הרדיקלי מימינו, בז לחלוש לשמאלו, ומחפש את לגיטימציות והכרת הכרת האינטליגנט הליברל. ככזה, הוא רוצה הכרה, לא לשנות את תפישתו.

שלטון ה’שמאל’ בעבר, היה פרגמטי. שם קוד לממשל תקיף שידע להפעיל כוח אפקטיבי, חותר תוצאה, באווירת מחסור כלכלי. היה זה ‘שמאל’ במובן שנגד אמוניות, רהב מלל וטקס והטפה להפעלת כוח מאורגן כפי שדרש ימין מתלהם. ליברליות לא הייתה שם.

מחאה

בשונה מהפגנות תמיכה, מתכנסות הזדהותית אמוניות לאומניות, טיבן של מחאות שהן מתבדרות בהתאם לתת-אג’נדה של ריבוי מרכיביהן.

אכן, אפקטיבי יותר להפגין מסר מובחן. אני מוחה על ראש ממשלה שלושה כתבי אישום בדמוקרטיה נסוגה, נגועה בשחיתות. מי שרוצה להצטרף בבקשה, מי שמתלה את הצטרפותו בהערכתי הנמוכה את מנהגיו, שיישאר ספון בהתניותיו.

רקע אישי

בסיפא דבריה, גברת פלד כותבת על “פעולה נכונה”. מהי פעולה זו? ל’חבק’ מנהגים מסורתיים? לא ללעוג להם? אני מבין ויודע שיש מי שהגיעו מרקע, שהיכולת לצאת ממנו הצריכה מאמץ והתכווננות רבים לאור משאבים במחסור.

כבוד. אני מעריך כישורים, נחישות, ידע מאמץ, הצלחה. ועוד יותר במצבי מחסור סוציו-אקונומיים.

כעת, יש מי שמבקש לגבות הכרה על מורשת מוטמעת, התנייתית? את הלגיטימציה של אחאנא”ר שכמוני רוצה? אני, הבלתי נחשב, אינני מבקש קרדיט מאיש. בכמיהתה להתפעלות והכרה, ד”ר פלד כעמיתיה הקונסרבטיביים, בנקיטתה ‘לא סבלניים’ אינה מבחינה בין ‘מניעת כבוד’ מערכיה לבין מניעתם וחושפת את רצונה ב’סובלנות’.

אני מוחה על דמוקרטיה נסוגה לאחור, בהנהגת ראש ממשלה שלושה כתבי אישום. אינני מתכוון להקהות ביטוי כדי שקונסרבטיבים נכזבים מכזבי נתניהו שתקוותם ממנו ברחה מהם יצטרפו. ממילא איננו חולקים ערכים דומים, וכנראה שחולקי תפישות כשלי ישבו באופוזיציה בחושך, לבד. עוד זמן רב זו הדמוקרטיה.

“הייתי שמחה אם עם ישראל היה מוותר על נתניהו, אבל המחאה בבלפור מנותקת לא פחות מהמנותקים שנמאסו עליה”

אסתר פלד

קבל התראות בתיבת הדואר האלקטרוני שלך עבור כתבות מ אסתר פלדהתראות במייל

במוצאי שבת האחרונה משיתי את עצמי מתוך הנינוחות של ביתי בפריפריה, ועליתי להפגנת המחאה בבלפור. עליתי לשם בהתרגשות. עשיתי קילומטר וחצי של הליכה מתקנאת־בעשירים מהחניה בטלביה (דור־דור ודורשיו, חבל על הזמן) ועד לבלפור, ונכנסתי פנימה, לאזור המגודר. התהלכתי שם כחולמת. “אזור מגודר”, לשון אחר: בועה. מימיני דגלים שחורים, משמאלי דגלים ורודים. לפני “ביבי תתפטר” בווריאציות שונות, מאחוריי מיצג של סהר מלבין ועליו איש יפה בוורוד נוצץ.

מספר השלטים כאן כמעט כמספר המפגינים. איש־איש ושלטו. יש ה”מנותקים נמאסתם”, יש “מי שלא חולם — כועס”. יש “לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה” שבגללו הייתי נרגשת, כי אכן, ארצי שינתה את פניה כמעט לבלי הכר. יש שלטים בעברית מרוקאית (שלושה בלבד), ויש עוד. ועוד.

“חייזרים” הוא השם שניתן ליצורים שהם חיים־אבל זרים למי שמכנה אותם כך, וכך גם עבור מי שמזדהה עם מי שמכנה אותם כך. מעבר לגינוי המוצדק כלפי מי שמתבטא כך, אכן קיימת זרות בין המתבטא כך לבין נושאי הדגלים הוורודים, השחורים, עוטי מסכות ה–crime minister וכותבי השלטים היצירתיים. זרות רבה. וישנם מי שכותבים כאן, על דפי עיתון זה, שהפגנות המחאה החי־זרות האלה מעמיקות את התהום, כלומר מונעות ממצביעי הימין ה”שפויים” כל תנועה החוצה ממעגל התמיכה של בנימין נתניהו. כי מה להם ולזרים הללו המאיימים (לעאל, קליין ועוד).

הפלורליזם — תכונתו ההכרחית של הליברליזם הגאה המפגין בבלפור — ניכר בדגלים רבי הצבע, בשלטים רבי ההבעה. בעיניהם של מרבית השכנים שלי כאן במושב בהרי יהודה, מדובר בבועת חי־זרים. אני נזהרת שלא לאפיין את השכנים שלי, כדי לא ליפול היישר לתוך לוע הר הגעש שאליו נפלו כמה לפניי: אבישי בן־חיים, ובזמנו גם ניסים מזרחי (להבדיל), שניסה בראיון לעיתון זה להגיד משהו על מה שמכונה היום “הימין”. גלי מחאה אדירים התקוממו עליו, גזען שכמותו. אבל קודם לכן הוא אמר משהו על השמאל:

“מין האדם שאני קורא לו ה’הומו־ליברליקוס’ — ליברל־חילוני שחושב במונחים אוניברסליים — מאוד מתקשה לעכל את העובדה שהמסר שלו יכול להיתפס כאלים. אלה רואים את הליברליזם כסדר הרצוי והמצוי גם יחד… זו תפיסה שקופה לעצמה. משהו קרה גם לאקדמיה שאימצה את הליברליזם כעמדה הנורמטיבית… הליברלים מתקשים להעלות על דעתם שיש בתפיסה שלהם משום הפעלת כוח ומיסיונריות”. הרי לכם: חי־זרים מתבוננים בחי־זרים.

ועל “הימין”, כמשתמע, הוא אומר שהוא לא ליברלי. חשוב מאוד: אנשים מסורתיים הם לא ליברלים. הם מסורתיים; יש להם ערכים, ועוד איך, אבל הערכים שלהם הם לא ליברליים. במושב של 300 משפחות יש לפחות שלושה בתי כנסת, אם לא יותר. עזרת הנשים בחלק מבתי הכנסת האלה לא ראויה למושב אדם. אכן. מצד אחר, נפלא לקבל אחרי לידה תבשילים רבים יום אחרי יום אחרי יום, מכל השכנים. זה נחשב גזענות, לתאר את זה כך? בעיני ליברלים, כל תיאור של קבוצה אנושית, כל הכללה, היא גזענות. בעיני הלא־ליברלים, להגיד “חייזרים” זו לא גזענות, זה תיאור. תיאור רווי לעג וגם מצחיק.

מזרחי (וגם אני, מזרחית בחלקי) לא מתכוון להגיד שבן־המלך צודק; הוא מתכוון להגיד שיש בארץ קבוצה לא קטנה של אנשים שהם לא ליברלים, ושזה מותר, לפי חוקי הדמוקרטיה ורוחה הליברלית, לאנשים האלה להיות ימנים שומרי מסורת לא־באמת ליברלים. ככל שזה כואב, זה מותר. זה ללא ספק פוגע בי, ממש בי אישית כאישה, אבל זה מותר.

כדאי להכיר במגבלות האינהרנטיות של הליברליזם: הוא פלורליסטי, מדבר בשפת הזהויות ומגנה כל צורה של הכללה על בסיס עדתי או אתני אחר, למצער כזהותנות, ויתרה מזו כגזענות, ובכך הוא מביא להרס עצמו: אי אפשר להכליל. כל הכללה פוגעת במישהו. כך גם אי אפשר להתקבץ לקבוצה אחת שאומרת מסר אחיד. למשל, אי אפשר לצעוק צעקה אחת ברורה בהפגנה, כי ההפגנה היא פלורליסטית. אין לה הנהגה ולא תהיה לה. “אחת ממארגני המחאה אמרה לי”, כתב כאן לפני שבועיים רועי צ’יקי ארד, ש”התנועה לאיכות השלטון רוצים לנכס את הפעילות שלנו. הם רוצים לברגן את המחאה”. ובתנועה מסרו לו: “זו מחאה אותנטית שלא שייכת לאף ארגון, וטוב שכך”.

“מחאה אותנטית שלא שייכת לאף ארגון” — אם כן, כל ארגון, כל מסר אחיד וברור, יפגע במישהו מהסובייקטים הנפרדים, בעלי הזהויות הבלתי־ניתנות להכללה, של המחאה האותנטית. ה”אותנטיות” — ערך הנתון למחקר וראוי לבירור חשדני כשלעצמו — חשובה יותר מן האפקטיביות. זוהי הקללה של הליברליזם. סוג של אימפוטנציה.

הוא סובלני לכל מיעוט, אך לעולם לא למי שלא מסכים איתו. ואם ניסים מזרחי אומר משהו על מי שמתנגד לליברליזם, מיד מתמלא העיתון בתגובות נזעמות של ליברלים. כי הליברלים צודקים. תמיד. הנה אחת מהם, שפירסם העיתון בתגובה, פרי עטה של טובה שראל:

“על השמאל להבין שהוא מייצג כיום מיעוט בארץ, המיעוט האשכנזי הליברלי (האליטיסטי). בתור שכזה, יש לו את כל הזכויות להתגאות במה שהוא, ולשמור על ערכיו בלי להתנצל או לנסות לשאת חן בעיני המחנה הימני. גם הגיע הזמן שיפסיק לשגות באשליות שאם רק ימצא את הנוסחה הנכונה, יצליח לסחוף את ההמונים ולהפוך לגורם פוליטי משפיע, ‘כמו פעם’. תהילת העבר של השמאל חלפה מן הארץ, אבל התפקיד החברתי־פוליטי ההיסטורי שלו לא תם. זאת רק אם יכיר במציאות, ינטוש את השאיפה הדמיונית לחזור להנהיג את המדינה, ויחזור לערכיו ולאידיאלים המקוריים שלו כאליטה חברתית תרבותית שחרתה על דגלה מילים ‘גסות’ כמו תרבות גבוהה, צדק חברתי ושוויון”.

טוב, זה לא דורש ביאור, אפילו לא לליברלים. או שמא כן? זה מבאר את עצמו. מבער את עצמו.

אעשה כאן צעד נוסף בטיעון שלי: יכול להיות שהם צודקים, ה”אליטה התרבותית של התרבות הגבוהה”. צודקים מפרספקטיבה מסוימת, אוניברסלית, או מוטב: זו של הדמוקרטים באמריקה ושל אירופה כולה, שואפת שלום ושוויון שכמותה. אבל זה שהם צודקים לא מזיז את הצד האחר, את הגוש ההוא, כי הגוש ההוא, של החי־זרים מהרי החושך, לא עסוק בצדק. באמת לא; הוא מתעניין באלמנטים אחרים, יותר יסודיים, אולי מיתולוגיים, של הקיום: הוא רוצה ישראל חזקה, חזקה מכל בחינה: כלכלית, ביטחונית, זהותית, לא דווקא יפה או אצילית, נקיית כפיים כזאת, כמו אירופה. וזה מה שהוא מקבל מנתניהו, אמנם אדם לבן מבית טוב אבל קצת מלוכלך כזה, ממזר. ככה זה יהודים.

אם כך, הכל ברור. ודווקא פשוט. יחסית, מתוך המצרף הזה — של כל המאמרים שקראתי (על גבי העיתון הזה עצמו) כדי לפתור את תעלומת הקיום הישראלי, של חיי במושב בהרי יהודה, של היותי בת לאב תוניסאי ולאם מפראג (איך הלך לו? אה?) — אפשר להבין כמה דברים פשוטים, למשל: על המרחק בין הימין לשמאל, שאותו הבינה סוף־סוף הגברת הנסערת שראל; ושיש אנשים שלא כל כך חשוב להם הצדק האוניברסלי, אלא יותר חשובים להם — כמה נורא — עניי עירם. יהודים, את יודעת, עם לבדד. מזעזע.

  • •• הבעיה שלי היא פחות עם ההבנה, ויותר עם המסקנה של הגברות והגברים, סליחה, הגברימ.ות. הליברלים.ות. המסקנה הזאת היא שהם “ברוגז”, וזהו, לא אכפת להם. הם, יחד עם החיזרים הליברלים האחרים, יסתגרו בתוך בועת החיזרים.ות במתחם בלפור, ולא יצליחו להגיד שום דבר חוץ מ”ביבי תתפטר”. העיקר שהם ירגישו שהם מממשים את ה”אותנטיות” שלהם ואת הזהות שלהם.

אני, בתור יצירת כלאיים, שבמושב נחשבת לחיה זרה, תל־אביבית, ובתל אביב נחשבת ל”מעניינת” בזכות ובגנות (עוד לא החליטו לגביי סופית) היותי לא לגמרי פוליטיקלי־קורקט, חושבת דווקא על איזה פתרון פרגמטי. דווקא על כבוד הדדי. דווקא על מדינה יהודית־דמוקרטית, רבת סתירות אינהרנטיות, אך “מעניינת”, עם שמיכה קצרה מדי שפעם — קצת פרספקטיבה היסטורית, סבלנית כזאת — מכסה את הרגל הליברלית הסקסית מרמת אביב ג’ ושות’ ופעם את הראש המוזר, המסורתי, הדתי מירושלים. לא קל לי עם האנשים ששונים ממני. היה לי קשה איתם גם בילדותי, כשבני אחותו של אבי (הצד השחור) היו גסים אל אחי הקטן, מעליבים. אבל קשה לי גם עם הזעם האליטיסטי והצדקנות הליברלית, עם כל מי שיודע מה נכון עבור כולם, וזאת, אודה ולא אבוש, בגלל משפחת אמי (הצד הלבן־לבן) — חבורה אשכנזית חסרת כל יתרון בר הצדקה (אפילו לא השואה; גם הצד השחור אכל אותה) למעט היתרון העדתי דאז — שלא התגברה מעולם על ההלם מכך שאמי התחתנה עם אחד שחור, תינוקת שנשבתה רחמנא לצלן.

אז כן: זה חי לגמרי, הנרטיב העדתי. לא רק אצלי. גם ברוטשילד, אבל שם הוא שקוף, פשוט כי אין שחורים. אצלי זה חצי־חצי. החצי־חצי הזה כופה עליי, או לא כופה, אלא אני בוחרת, סוג של סובלנות, ויתרה מזו, פרגמטיות. לא גבוהה כל כך, אבל גם לא נמוכה. הייתי רוצה שעם ישראל יוותר על בנימין נתניהו. נראה לי שבשלטונו של נתניהו יש מידה לא מבוטלת של נזק: בעיניי נתניהו הוא קפיטליסט מוחלט, ניאו־ליברל שמוחק בהתלהבות טראמפיאנית טמומה וכוחנית הישגים קריטיים של הדמוקרטיה, ערכים של עבודה ושכר הוגן, תרבות וחינוך וכל תשתית חברתית, ככל ניאו־ליברל ששיקולי הון מנהלים אותו. אבל אין רוב, ואין כל ודאות שבית המשפט יעשה את העבודה, כי נתניהו נוהג ככל מנהיג ניאו־ליברלי: משתמש בהון וגם יוצק מים על ידי בעליו, משתמש בבעלי כוח תקשורתי וגם מאפשר להם להשתמש בו. זו השיטה, היא מלוכלכת בהגדרה. היא הדבר שצריך להילחם בו, היא שורש הרקב, אבל זה קשה, כי זו מחלה עולמית הרבה יותר ממארת מהקורונה. נתניהו רק מתח את השיטה עד הקצה. האתיקה שלו היא כסף וכוח, כוח וכסף. אתיקה לא יפה כמו שלכם, זה בטוח, שם בשדרות רוטשילד. אבל אי אפשר להוריד אותו מהשלטון. אז מה תעשו עכשיו? תמשיכו לצפצף בצפצפות ולהניף דגלים צבעוניים בבלפור? זה מה שקרה גם ברוטשילד לפני כמה שנים, וגם אז זה היה יפה אבל פתטי. למה? כי הליברליזם לא יכול לנצח את עצמו, ו”עצמו” אחרי ככלות הכל רוצה לגור ברוטשילד, לא באוהלים אלא בבאוהאוס, כי יפה שם, כי צודק שם (ושוב נתעלם משם השדרה — רוטשילד, אתם יודעים), זה המקום שממנו יוצאת הבשורה.

אבל זה קרה לפני שנים. עכשיו אנחנו לא על שדרות הנדבן, אלא כאן, אצל הקמצן, בבלפור, למרות שזה דומה, כי ממש רגע לפני צאתי מהבועה ראיתי קבוצת צעירים במעגל מדיטציה. לבי יצא אליהם. איזה מתוקים.

בשעה של משבר אין מקום למדיטציה, צריך לקום ולעשות. יש בבודהיזם שמונה צעדים; שלושה מהם קשורים למדיטציה. ויש צעד נוסף, שנקרא “פעולה נכונה”. זה הזמן לפעולה נכונה, ממש עכשיו. הפעולה הנכונה, לפי הבודהיזם, לוקחת בחשבון את המציאות. היא פועל יוצא מהכרה במציאות “ללא אשליות”, מ”ראיית הדברים כמו שהם”. המציאות היא שיותר מחצי מהישראלים אינם ליברלים. וזה לא עומד להשתנות, אלא אם הליברלים יתחילו לעשות ילדים, והרבה. אם שרי האל ושרותיו רוצים להמשיך לעשות אסתטיקה “גבוהה”, אז קדימה — צפצפות ושלטים, פלורליזם של שלט־לאיש שלט־לאיש — זה יופי. אם הם רוצים לפתור בעיה, הם צריכים להפסיק להיות צודקים, וכאלה יפים, וכל כך נרדפים.

Share

מה מעדיף?

משך קריאה כ- 1 דקות

קשר בין מאורעות זרים

מה אני מעדיף ש

  • בתי תתקבל למסלול לימודים שהיא מתמודדת עליו?
  • בני יזכה בעסקה בה חושק?
  • או ליירט משרה שאני רוצה?

להמשיך לקרוא מה מעדיף?

Share

נתינה אישית ממקור קיבוצי

משך קריאה כ- 3 דקות

נדיבות ממין אחר

בסתיו 1978, אחרי שהעיפו אותי מקורס ‘רושם ב’, ערבית, טרום צבאי, נטלתי את פיאט 850 מודל 1971 – בראש העמוד, כשהזעירות שלה לא מועברת מהתמונה. שלי הייתה לבנה. אבי רכש אותה בתור ‘אלטר אוטו’, כדי שלא אחרב לו את ה- BMW 1602 שלו, וחירבתי* ונסעתי לקיבוץ עין השלושה, שם היה הגרעין אותו נטשתי עד לגיוסי בסוף אוקטובר.

היה כיף; הרחבת מגוון היחסים. כמו שאני אוהב – זרוק’תי למרחב הומוגני לבד, תביא להסתדר.

איזה בן גילי, לא דמות שהותירה בי חותם – בן משק גבוה, רזה, אתלטי, שזוף, בלונד ארוך שופע,
הציע למלא לי את טנק הדלק בדלק של הקיבוץ – היה לו את המפתח. להמשיך לקרוא נתינה אישית ממקור קיבוצי

Share

הפגנה משפחתית

משך קריאה כ- 1 דקות

הכל שם

https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=10158665584369732&id=795994731

גיל הפגנה 1998

גיל: יש סיפור שזכור לי מגיל צעיר יחסית
גיל: על הפגנה שהלכנו אליה יחד בכיכר רבין
גיל: זכרתי שזה קרה קצת לפני שנתניהו הפסיד בבחירות
גיל: ושאמא אמרה לי “שתדע שזאת הפגנה, אז שלא תופתע שאין שם מתקנים מתנפחים
גיל: לדעתי חיברתי שיר לקראת ההפגנה
גיל: “הפגנה / הפגנה / לא רוצים את ביבי / ראש הממשלה
גיל: זוכרים אירוע כזה?
איריס: אני זוכרת את זה בתור סיפור, לא ממש את האירוע.
גיל: אז א’ – טוב שמישהו מאיתנו זוכר
איריס: אני גם לא זוכרת שלא…

להמשיך לקרוא הפגנה משפחתית

Share

הבנתי אחר

משך קריאה כ- <1 דקות

תפישתי את הבנת האחר נחלקת לשניים:

  • אי־ידיעה מה כולם מבינים,
  • ידיעה מה חלקם לא.
Share