תגית: פוליטיקה

לדמוקרטים

הצבעתי נסמכת על 5 הנחות:

1. קולי הוא הקול המוסף האחרון.
כלומר שהצבעה אינה לראש מפלגה,
אלא,
מוסיפה קול יחיד, את קולי, למועמד האחרון שמהווה חיזוק למפלגה ולעומד בראשה.

2. בשיטה הדמוקרטית הקואליציונית הנהוגה בישראל הגוש הכולל את רוב חברי הכנסת שתומך במנהיג מפלגה הוא הקובע מי יכהן כראש ממשלה.
ממש לא בהכרח המפלגה הגדולה.

3. הנושא החשוב לי ביותר בבחירות 2026 הוא החלפת השלטון הנוכחי.
יתר הנושאים נגזרים מליבה רעיונית זו.

4. אני מבין שאין נושא פוליטי שיטופל לשביעות רצוני באופן מלא ומושלם.

5. נבחרי ציבור הם כמו איברי העיכול שלי –
אני צריך אותם, לצרכיי,
כדאי מאד שיתפקדו היטב
ועם זאת אין לי צורך להתאהב בהם.

לאור הנחות אלה עומדות בפני 2 בחינות:

1. מי המפלגה שלא יהיו בה סהרורים סוררים, שמצפונית לא 'יצילו את המדינה', לא יתגנץו, ולא יחברו לקואליציה.

2. במקרה בו הקואליציה הנוכחית תפסיד, ותומכיה יסרבו לקבל את דין הבוחר,
איזו מפלגה, מי מחברי הכנסת יילחמו במלוא האנרגיה והנחישות נגד תרגילים צפויים אפשריים?

התשובה שלי לבחינות אלה – מפלגת הדמוקרטים.

להבנתי, אין סיכוי שרשימת הדמוקרטים תכלול מועמדים שעלולים לערוק ולהצטרף לקואליציה הנוכחית.

הרשימה מורכבת ממועמדים שנראים כמי שילחמו ביתר אנרגיה ויכולת בתרגילי בחירות, מהמוני ח"כים אלמונים, אנמיים ואנונימיים של מועמדי מפלגות אחרות.

גילוי נאות

אני לא חבר באף מפלגה.

הרהורים וערעורים

רבים מידידיי (ההולכים וכלים), מרעיי (הרצים ומתמעטים), נפקדים מהפגנות.

*קריאות להפגנה*

אינני קורא לצאת להפגין.
כל אחד יישות, עצמאית; כולם (כאילו) מבינים את המצב. אם אינם יוצאים עצמונית, לא ייצאו לבקשתי. אם כן יעתרו לבקשתי, אינני רוצה שיפגינו בשל הלחץ שלי. (להפגין בשבילי? שיחליפו נורה בדירתי.) להמשיך לקרוא מחאה לא משנה מציאות, טמבל