בספטמבר 1984 טסתי לארה”ב, לפני עשר שנות שהייה ולאחר שלוש שנות כשל אוניברסיטאי, שבשיאן, כלומר בשפלן, סיימתי את שנת קדם-משפטים מהצד הלא נכון של הרשימה.
לא היה מה שיחזיק אותי אל מול הנסיעה, לראות, לחוות, ללמוד טיסה, לטייל בדרום אמריקה.
טרם הטיסה אמי שאלה “יאירי, מתי תחזור?”
“לא יודע”.
לשנת הלימודים באוקטובר, תהיה?”
“לא, אמא.” להמשיך לקרוא שיאי התנשאות
אחרית דבר; ארבעה 4 חודשים בדיוק, אחרי שמכרתי את האופנוע בלאס וגאס, בעל החברה חיפש אותי.
טוב זה לא, אינני מניח שדחוף לו לשתף אותי ב-כמה אחלה וסבבה הכלי נמכר ואיזה כייף, וכאלה. להמשיך לקרוא דיקמן, איפה אתה? אחרית
הרחבה של באיזו שורה להוסיף ברזומה?
כשהתנהלות מניבה תוצרים חיוביים מובהקים יש
ידידי הנערץ חרץ, שהצלחה כזו זו ‘לא חוכמה‘.
וואלה. לא מתווכייח.
בהזדמנות, ברוח ימי כתיבת הטקסט, אתן שָנות טובות לחלוקה בין 70 חברות. בשבעה שבועות. לרוחב דרום ארה”ב. רק לתת ביד.
במעופי הנמוך והקצר בתעופה למדתי, ש
תאונה: תוצר צבר טעויות שכל אחת מהן ניתנה למניעה.
העובדה שהתוצאות היו מעבר לציפיות,
מראה, ש
צבר המאורעות שנקרו במהלך המסע
טופלו באופן שכמות ועוצמת הטעויות שנעשו
השפיעו מינורית
על תוצרי ההתכוונות התוצאתית המקדמית.
לא נקרע המקרה, לא נשגעה השגיאה,
שפרמו את מטרות הנסיעה.
שאלתי חבר בקהילה חרדית לשעבר, צעיר נבון ומתוק,
היכן במקורות יש התייחסות להשקיית בהמה טרם שְתות בעליה, הנוהג בה.
שלח אלי את דיני האכלת בעלי חיים.
“אסור לטעום קודם שיתן לבהמתו,
אבל לשתות אדם קודם כדאשכחן ברבקה שאמרה שתה וגם גמליך אשקה”
קטונתי לפרש את הנכתב.
מה שבאופן מתבקש אומר כמובן, שמתכוון לעשות זאת :roll:]
מניח, בפרשנותי, שיהיו מי שיניחו שדאגה לבעל החיים הוא כאקט, כתקנה, חמלתית;
כך:
התייחסותי ל‘האכלת בעלי החיים’, נחלקת ל –
♦ תשומה – משאב אחד ממכלול מרכיבים שרתימתם מאפשרת להתכוונן לתוצאה רצויה
♦ יעד – תוצאה אליה מכוונים
♦ תוצאה – בחינת תפוקות, תוצרת, בסיום תהליך.
הטיפול במשימה,
בתשומות המצריכות את השלמתה, ביעדיה ובתוצאה,
– המקבילה לביטוי ‘בעל החיים’ המוזכר –
קודמים לנוחותי הפיזיולוגית,
כך, ניהול היררכיית משאבים באופן המאפשר את השגת התוצאה ה’מקדמית’, ה’גדולה’, בגינה התכנסנו, על חשבון דחיית סיפוק ביניים קטן יותר, שמימושו אולי היה מונע מפחית את קיום המטלה הגדולה.
סקירת המרחב ואיתור גורמים מונעים או מעכבים את השלמת המשימה,
וזאת,
כך,
ראיתי, חוויתי, נתקלתי במצבים בהם התנייתי זו התנגשה בהתנגדות שותפיי, לעקרונות הטיפול הקודם ב’בהמה’, תחת כותרת ‘מחרב שמחות’ – בחי אלוהים בספר התורה – אני רוצה לחשוב ש – ההתבאסות שלי בקונפליקטים אלה הייתה עניינית: אם לא הצלחתי לכפות את האכלת הבהמה, את קידום המשימה, ולאו דווקא תיוגי כמחרב מסיבות מועד – של מי ש
האם שמעתי ‘Sagfan‘?
?U TALKIN’ TO ME
להערכתי, מעטים – אם בכלל – יאמרו עלי שיש בי ממד סגפני.
אינני מתכוון להיבט רוחני, אלא למחוזות אולי אמורפיים, גבוליים, של מאורעות ריאליים לחלוטין – כאלה ה’יכולים להיתפש בתודעות בלתי תלויות’.
זיהוי תנועת אובייקט, או יותר, ביחס לאובייקט או יותר’
תנועה שיכולה להתפש באמצעות תודעה אחרת בלתי תלויה.
‘זרם’ במובן לאן נע מומנטום, על איזה מצע, האם
זרם יכול להיות
אין להתאהב בפעולות ולהצדיקן – גם אם אינסטינקטיבית ישנה הנטייה להריח את בית השחי האישי להתבשם ולהשתכר מהניחוח –
לבקרן, על בסיס קבוע – האם היו יכולות להיות שונות כדי להגיע לתוצאה טובה יותר?
סוג של אקזיסטנציאליזם, לא?
הרחבה של ‘דיקמן איפה אתה?‘
“לך ותיסע ותביא את ה-uBook לכאן” בקצב התרנגולים,
הורה לי רביב, הבעלים.
נסעתי.
הוא, אופטימיסט חסר תקנה, קיווה לתריסר, שניים.
אני – פסימיסט חרבן מסיבות שכמותי – רציתי לפחות חמישה, להצדקת הנסיעה.
התוכנית –
להמשיך לקרוא באיזו שורה להוסיף ברזומה?
‘יאירי’, אבי שאל/ בירר/ ווידא/ גער, ‘וִוי בִּיסְטֶה?’
מטרה – הסיבה בגינה התכנסנו – הצלחה ברורה,
חווייתית – אחד המאורעות המשמעותיים,
אחרית דבר: נא”ה
להמשיך לקרוא דיקמן, איפה אתה? Dickmann, where are you?
רוכב אופנוע אמור לאהוב רכיבה.
אני לא אוהב לרכוב 52 מייל לפגישה ב- LA.
[ו-לא שהייתי מעדיף חנהוג בארבע גלגלי, אם החלטתי לעשות זאת – עדיף באופנוע.]
בארה”ב, ממעט לראות אופנועים בכבישים בינעירוניים.
במיאמי ראיתי מעט, בערים אחרות עוד פחות. מפתיע.
מקשר את התופעה לכבישים ארוכים, ישרים, לא מהנים לרכיבה, לכן המוטציה האופנוענית של הקרוזרים התפתחה; במסורת האמריקאית, too big is exactly what I need. להמשיך לקרוא הטבעות טעמים
בפרברי ארצות הברית המנומנמת בה עיקר התנועה היא צאת וחזרת התושבים לבתיהם ורכבי השירות המאפשרים את חיי פרברי השינה, הצמתים אינם מרומזרים.
להסדרת התנועה, וביטחון הנוסעים
להמשיך לקרוא יצר לב האדם … מנעוריו
קבעתי – איזה קבעתי, נעניתי להזמנתו – עם ר’ישל’ה בנמל יפו, לקפה של שבת בבוקר.
האיש נאה, בעיניי כאל יווני,
גמיש לשינויים, גירויים, תגובתי כפסל שיש רומי,
עם יכולת דחיית סיפוקים כשל עולל גראמפי, ובה בעת עם יכולת כלכלית לסיפוקם א-לה אוליגרך רוסי פוסט סובייטי.
מוצץ לתינוק כאופנוע לר’ישל’ה – כשיהיה צעיר יהיה וולנטינו רוסי. להמשיך לקרוא מינורי בקוץ ובמסמר
אתמול התקדמתי על קינג ג’ורג’ לכיוון הים. אווירית, אם הייתי ממשיך, הייתי מגיע למחוז חפצי. מכיוון שאני לא מלאך, לא שרף, אולי רחפן אך נע באופנוע יבשתי, עזר הניווט מחווה לפנות שמאלה לאלנבי ולבצע קפנדריה שגרפית על המפה נראית מבאסת. להמשיך לקרוא מינורי בהתגרות
אתמול בגראז’, שמונָה הסתלבטו עלי – הבעלים, המנהל, המזכירה, שלושה מכונאים, אקספרט ולקוח אחד.
הבאתי ת’אופנוע מפני שכשמותנע, לא מזיק טחורים, כלומר לא מחזיק טורים; כבה ונכבה.
לאחר תנני תננה, האקספרטים המכניסטים הגיעו למסקנה שאין מנוס – יש לנקות את האינג’קטוריאדה. עניין די יקר, שבקמצנותי ניסיתי להימנע ממנו.
הנהג שעובד אתי הסיע אותי בטנדר שקיבלתי 20 דקות קודם חכן, נגח קלות – הביא נוגרה – לג’יפ חונה,
והנחית אותי ביעד.
בחזרתנו, דפק את האוטו שבא מולו.
אותי הוציאו מהסיטואציה,
אותו ואת המכונית לקחו למשטרה.
בדרך למשטרה פירק מכונית והזיק לטנדר שלו.
בריאותית – לכל המעורבים שלום
פגוש פוגייש פגשתי מי שמסבירים תופעות.
שקרו.
בעבר.
כשהתופעות הן חיצוניות למסביר,
מציאותיות – נחוות על ידי תודעות בלתי תלויות,
ההסברים היררכיים, נתונים למבחני תקפות,
יכולים להיות מוחלים עתידית על תופעות דומות,
נפקי הסברים אלה קרואים ‘פיזיקאים‘. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – מסבירי תופעות
במהלך השבוע צפיתי בסדרה המעולה על או.ג’י. סימפסון ESPN, Made in America.
מת על דברים כאלה; לאו דווקא על הנראטיב המוצג בה, אלא על צבר הדוקומנטים המצולמים המתעדים התרחשויות בחצי הראשון של שנות ה-90; סוציולוגיה, מתח בין גזעי, שחור עור שהצליח פרסונלית להיתפש במנותק מגזעו, באמצעות שילוב כישורים מולדים, מתפתחים ומוכוונות.
להמשיך לקרוא מינורי בגזענות פריבילֶגית
פחות משבוע קודם לרכישת האופנוע, הלכתי לראות דירה. יוסף קארו, ליד שדרות יהודית, שכונת מונטיפיורי. בית אחרון, צמוד להמולת פיח איילון.
בעל הבית טרם הגיע, נכנסתי לחנייה.
רואה Yamaha MT-09 חבוי לעמודים. בוחן אותו בעיון, חיבה, ערגה. להמשיך לקרוא Yamaha MT-09
לדבר על שעון, מצלמה, עט, מכונית, מעניין. אותי.
אם מדברים על טעמים צרכניים- לא מעניין. אותי. להמשיך לקרוא צרכנות טעמים
אצלי, האופנועים זה כמו הזונות:
רואה, קונה, רוכב, מתאהב, רוצה להתחתן.
ידידי הנערץ
ב- מייחלים ל-,
חרדים מ-
מאורע,
האם אנחנו מתייחסים
לעוצמת השפעתו,
או,
לסיכויי התכנותו?
אינטרינזית, אי-רציונליות, חרדה/ אופטימיות יתר,
אקסטרינזית, רציונליות, יציבות רגשית.
נדחקתי לפורש של ידידי הנערץ.
במאמץ; כף נעל לשימוש עצמי הייתה מסייעת, או דחיקת מגף חיצונית.
נסעתי למגדלי הכמעט עשירים חדשים כדי לקחת את האופנוע של ידידי, לאימון כייפי. להמשיך לקרוא מינורי בקשב
“חרא כלי, ב- 200 קמ”ש” – מהירות שידידי טרם היה בה, כשמרימים גלגל, ידידי לא יודע להרים גלגל – “הכידון רועד.”
בשלהי סתיו 2015, ידידי הנערץ ליווה אותי, למעשה הרכיב אותי על אופנועו, לסוכנות דוקאטי. שם עשיתי שם סיבוב התרשמות על מונסטר 821, פרט שולי להמשך.
כעם מחשבי אפל, איתם פלירטטתי, לא התחברתי לקונצפט ולתעתועי תודעה להם חבים מותגים אלה את יוקרתם – גם הפעם אשאיר את הפרודוקט על המדף.
לאחר הסיבוב, בצאתנו, טרם עלייתנו על האופנוע, חבר אלינו עובר אורח, יהודי בשלהי הארבעימים, בחן את אופנועו של ידידי, ושאל אותו אם הוא רוצה לקנות את אופנועו. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – בקצה
נכנסתי לסוכנות אופנועי טריומף בבנגלור, הודו.
קידם אותי בחור צעיר, מתוק.
בכלל, מתפעל מתבונותם- עם האנגלית המחורבנת שלי התחכמויותיי המעיקות, החביירים מתקשרים מבינים גם את דברי וגם את מה שאני רוצה, מבקש צעד קדימה.
שאל אותי מאיפה אני. להמשיך לקרוא מינורי במאצ’ואיזם פאשיסטי
יש מקבצי נדבות.
אני מקבייץ אופנועים.
Think you’ve got what it takes? Send your application to discovermore@harley-davidson.com and tell us:
Hey Guys,
Congratulations,
you found the man for the mission 🙄
I do think I have what it takes. להמשיך לקרוא discover more Harley Davidson
השקיעה החלה עוד באמריקה.
יוני 1994, אחרי מות אבי וביקורי בישראל סימון ואביntar, חברי ילדות, הגיעו אלי לניו יורק.
החלטנו לטוס.
להמשיך לקרוא מוטוריקה, שקיעה ++
חורף 1988-9. איריס ואני בקווינס, עם דורון, ואופנוע הב.מ.וו R100GS שחזר מאלסקה. דורון ואני שותפים ב Movery: באמצע השבוע במשרד, בשבת-ראשון על המשאית, במקום הפועלים.
להמשיך לקרוא מוטוריקה, מעוף ++
לניו יורק הגעתי ב- 7/9/1984. טסתי עם דורון. יעל מחבורָתו שדרגה אותנו למחלקה ראשונה, $495 ב Tower. החברה נסגרה, הכרטיס פקע עוד קודם.
זוכר את הספק חלומות ספק בהקיץ שלי, שהכרטיס יפוג, שאני טועה לחזור לישראל, ואז לא מצליח לצאת. לכוד. זוכר את קירות הקרם במלון אדיסון כשמתעורר מהבלהונֶת. מין שילוב של כמה, חרדות(?). להמשיך לקרוא מוטוריקה, אמריקה
בן 17 וקצת, סתיו 1977, י”ב, תיכון חדש אחרי שהעיפו אותי מקוגל, הימים מעט לפני ביקור סאדאת, בן 17 ורבע, למדתי אצל עזרא נהיגה.
נחשב מורה דגול ויקר שבשל היותו נכה צה”ל נהג על מכונית יוקרה- וולוו עם מספר לבן, רכב שרים ועולים שרכשו ללא מסים.
עשרה שיעורים, כולל שעתיים נסיעה כייפית לירושלים, וטסט. להמשיך לקרוא מוטוריקה, עצמאות
לערכי הרכיבה הדו-גלגלית
היה היתה המכונית הראשונה שנטמעה בתודעתי המתהווית.
נדמה לי שהיתה בז’ דלוח כזה. ואולי לא זוכר אלא מתווך הטמעת זיכרון אחרים. לא חושב שיש את מי לשאול.
לא זוכר מה קדם לה, אולי איזה אוסטין. להמשיך לקרוא מוטוריקה, בוסר
רכב מהר, בהשתלבות ובזהירות מתגוננת.
תאונות אופנוע, כתאונות טיסה,
קורות ברובן, בצמתים, במהירויות נמוכות,
כשהכוחות הפיזיקליים משפיעים נגטיבית כשמתעלמים מהם.
