נגנב לי האופנוע. שֶבֶר שמחתי, תעבורתי, כספי. אשמתי.
הנאתי, חירותי ותעבורתי בעיר נפגעו קשות.
רכבתי על האופניים של איריס – לא כייף, לא מתאים.
בבחירות מרץ 2020, רכשתי זוג אופניים, שהיוו פתרון קרוב ומהנה ל-מה שאני רוצה מאופניים לתעבורתי בעיר. להמשיך לקרוא מינורי בעונש
ידידי הנערץ שניחן ביכולת מימוש סיפוקים של אוליגרך פוסט-סובייטי, ויכולת דחייה של תינוק, שונה מר’ישל’ה, לו יש יכולת דחיית סיפוקים של תינוק פוסט-סובייטי, עם מימוש של אוליגרך.
הם שונים, מפני שר’ישל’ה, שאף שנשאר בקוטן קומתו, היה תינוק מגודל – לא התירס הכי צהוב בסיר – ובאחת, בטראח, הפך לזקן מקוטן – נעל הבית לא הכי חדשה במגירה.
את התרגשות ‘הפסד’ ההתרחשות, ניסוח התסכול, אני מייחס לחורף 1969-70, כשאני בפיג’מה אפור-ורוד-בז’ עם נקודות בורדו ופסים כחולים, מתפוררת מהוהה מכביסות יד על קרש, ירושה מאפי הלפרין, ש[אם] ירש אינני-יודע-מתי-וממי. אז, בחנוכה, יגאל, ויובל, וישי, וישראל, וסבִּי וכל השכונה הרעישו למטה ואני עם אדמת במרפסת, מרגיש שהכל קורה ברשת החברתית הריאלית, בלעדי. בעיקר בטע החווייתי.
רוכב על הירקון דרומה, משתחל בין נתיבים בתנועת חול מועד כבדה.
כמה עשרות מטרים לפני, שלושה שוטרים ליד ניידת מנופפים לכיווני במרץ. נראה שאורבים לדו-גלגליים. אני נוקש על מפתח הלב, מסובב ימינה שמאלה כף יד פרושה בתנועה אוניברסלית are you talkin to me?
אני מניח שמנסחי ההנחייה ראו בתקנתם זו, אקט פרקטי קונקרטי של
הטבה מצרפית מצטברת עם מבצעיו,
שבבחינה על ציר זמן מתמשך,
עדיף לממלאי ההנחיה
לספק את צרכי תשומותיהם
טרום
סיפוקיהם המיידיים,
וזאת, כדי שיוכלו לחיות טוב יותר בטווח רחוק, לעומת האלטרנטיבה.
כך:
התייחסותי ל‘האכלת בעלי החיים’, נחלקת ל –
♦ תשומה – משאב אחד ממכלול מרכיבים שרתימתם מאפשרת להתכוונן לתוצאה רצויה
♦ יעד – תוצאה אליה מכוונים
♦ תוצאה – בחינת תפוקות, תוצרת, בסיום תהליך.
הטיפול במשימה,
בתשומות המצריכות את השלמתה, ביעדיה ובתוצאה,
– המקבילה לביטוי ‘בעל החיים’ המוזכר –
קודמים לנוחותי הפיזיולוגית,
כך, ניהול היררכיית משאבים באופן המאפשר את השגת התוצאה ה’מקדמית’, ה’גדולה’, בגינה התכנסנו, על חשבון דחיית סיפוק ביניים קטן יותר, שמימושו אולי היה מונע מפחית את קיום המטלה הגדולה.
פרקטיקה: דפנסיביות אקטיבית
סקירת המרחב ואיתור גורמים מונעים או מעכבים את השלמת המשימה,
וזאת,
טרם
טיפול בהנאה ובנוחות פיזיולוגית,
לאחר
טיפול באלמנטים של כשירות, השרדות המאפשרת את המשך המשימה, שכן, בלעדיי –אין משמעות למשימה
בתקווה שאלמנטים של כשירותי מצומצים, מינוריים כלל האפשר, וניתנים לדחייה.
כך,
תחזוקה מאפשרת
אטפל באופנוע, בתדלוקו, תחזוקו בדיקתו טרם התפנות לטיפול ברווחתי,
מיפוי תשומות ואיומים
אמפה את האמצעים הרלוונטיים להשגת המטרה המסויימת, בהמשך הדרך; מחסה מבחינת גשם, נגישות חליפת סערה, מרחק תחנות דלק, היות מלון סביר, וכיוצא באלה כתלות בגיאוגרפיה, ובמטרה,
דחיסת תוצרים
אנסה לדחוס תוצרים לתחילת התהליך ככל הניתן, כדי שאם התהליך תפוקות רבות ומשמעותיות מאלה שהכוונו ליירט – יושגו.
דחיית הנאות
ראיתי, חוויתי, נתקלתי במצבים בהם התנייתי זו התנגשה בהתנגדות שותפיי, לעקרונות הטיפול הקודם ב’בהמה’, תחת כותרת ‘מחרב שמחות’ – בחי אלוהים בספר התורה – אני רוצה לחשוב ש – ההתבאסות שלי בקונפליקטים אלה הייתה עניינית: אם לא הצלחתי לכפות את האכלת הבהמה, את קידום המשימה, ולאו דווקא תיוגי כמחרב מסיבות מועד – של מי ש
עמדו על זכותם, לא לדחות את סיפוק שתיית קפה / עישון סיגריה / אכילת ארוחת הבוקר, טרם בירור מתי אמצעי ההגעה מכאן לשם קורה.
או, שהעלו את סיפוקים אלה לרמת צורך פיזי ברמה של שתייה השרדותית הקודמת להאכלת הבהמה.
להערכתי, מעטים – אם בכלל – יאמרו עלי שיש בי ממד סגפני.
זיהוי הזרם
הדגשה
אינני מתכוון להיבט רוחני, אלא למחוזות אולי אמורפיים, גבוליים, של מאורעות ריאליים לחלוטין – כאלה ה’יכולים להיתפש בתודעות בלתי תלויות’.
זרם – אחיזה תודעתית
זיהוי תנועת אובייקט, או יותר, ביחס לאובייקט או יותר’
תנועה שיכולה להתפש באמצעות תודעה אחרת בלתי תלויה.
זיהוי
‘זרם’ במובן לאן נע מומנטום, על איזה מצע, האם
להמשיך?
להגביר?
להאט?
לעצור?
לפנות?
לאן?
פרקטיקה
זרם יכול להיות
תנועה פיזיקלית, רכיבה על דרדרת אבנים, להבין שהאופנוע (במקרה זה) על צמד צמיגיו המונחים על קרקע ותופסים שטח כשל כף יד נטולת אצבעות, צפים על האספלט בשר חצץ ואבק שמפחיתים את האחיזה דרמטית, ומה שמשאיר אותי בשיווי משקל הוא הזמניות של מהירות מסויית, ומעלה, בוקטור ישר, שאם אחד מהם יופר מעל רמה מסויימת אתממשק עם רצפה.
כשמזהה ‘זרם’ לא ברור או מובהק, כגשם מרוחק – עלי להמר האם אני מתקדם בכיוונו, האם אמצא מקמומות מסתור בהמשך, או להתכונן מיידית.
ברכיבה בנתיב מחורץ, כשהנתיב השני תקין, אך גבוה בכמה סנטימטרים, איך נכון לעלות עליו, בזרימה, בהטייה לכיוונו, בהטייה לכיוון נגדי תוך פניה אליו, או אולי, כדאי לשמור על הזרימה הפחות נעימה אך עובדת, של שמירה על נתיב קיים?
האם זרם פיתוח התוכנה תואם את מועד פגישותיי אם הלקוחות , התנעתי אותם לכיוונם, ואולי, אם לא יקבלו מענה לתקווה שהפחתי בהם יגרום לזרם הופכי, שיקשה על המשך הפעילות מולפם על ציר זמן?
אני אבסטרקטית, האם בימי שבת וראשון, האם האנשים שאני מאלץ אותם להפגש, לפעול בניצב להתנייתם, בעצם מעצים את התנגדותם לאינסטינקטיבית לסחורה אותה מתכוון למכור להם,
התנהלות ביקורתית
אין להתאהב בפעולות ולהצדיקן – גם אם אינסטינקטיבית ישנה הנטייה להריח את בית השחי האישי להתבשם ולהשתכר מהניחוח –
לבקרן, על בסיס קבוע – האם היו יכולות להיות שונות כדי להגיע לתוצאה טובה יותר?
בארה”ב, ממעט לראות אופנועים בכבישים בינעירוניים.
במיאמי ראיתי מעט, בערים אחרות עוד פחות. מפתיע.
מקשר את התופעה לכבישים ארוכים, ישרים, לא מהנים לרכיבה, לכן המוטציה האופנוענית של הקרוזרים התפתחה; במסורת האמריקאית, too big is exactly what I need. להמשיך לקרוא הטבעות טעמים
קבעתי – איזה קבעתי, נעניתי להזמנה – עם ר’ישל’ה בנמל יפו, לקפה של שבת בבוקר.
האיש נאה, בעיניי, כאל יווני,
גמיש לשינויים, גירויים, תגובתי כפסל שיש איטלקי,
עם יכולת דחיית סיפוקים כשל קיסר רומאי,
ובה בעת עם יכולת כלכלית לסיפוקם א-לה אוליגרך רוסי פוסט סובייטי.
אתמול התקדמתי על קינג ג’ורג’ לכיוון הים. אווירית, אם הייתי ממשיך, הייתי מגיע למחוז חפצי. מכיוון שאני לא מלאך, לא שרף, אולי רחפן אך נע באופנוע יבשתי, עזר הניווט מחווה לפנות שמאלה לאלנבי ולבצע קפנדריה שגרפית על המפה נראית מבאסת. להמשיך לקרוא מינורי בהתגרות
כשהתופעות הן חיצוניות למסביר,
מציאותיות – נחוות על ידי תודעות בלתי תלויות,
ההסברים היררכיים, נתונים למבחני תקפות,
יכולים להיות מוחלים עתידית על תופעות דומות,
נפקי הסברים אלה קרואים ‘פיזיקאים‘. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – מסבירי תופעות
מת על דברים כאלה; לאו דווקא על הנרטיב המוצג בה, אלא על צבר הדוקומנטים המצולמים המתעדים התרחשויות בחצי הראשון של שנות ה-90; סוציולוגיה, מתח בין גזעי, ספורטאי-על, כוכה תקשורת, שחור עור שהצליח פרסונלית להיתפש במנותק מגזעו, באמצעות שילוב כישורים מולדים, מתפתחים ומוכוונות.