זה תת-פרק בספר ‘אלי דבוש, חיים ללא גבול’:
אני הייתי בטביליסי לפני שאנשים ידעו שיש מדינה כזו.
לא אשכח לעולם, איך חירבנתי לתוך חור במרכזיית טלפונים, ואיך שום גרוזיני לא שמע להוראות שלי עד שהבוס שלו אמר לו שזה בסדר לעשות… להמשיך לקרוא אליהו בגיאורגיה
היום עלינו חברי לעבודה ואני לפוניקולר של טביליסי.
התכוונו לרכבל;
אוסף טעויות, הסבר לקוי, שיקולים קטנים: תקלונת מהזן הנפוץ – תקלה שלא עלתה בבריאות נפשית שלא עלתה בבריאות נפשית, פיזית, או 1,000 לא חשוב המטבע היא חוויה.
אז זהו, שזו הייתה תקלה.
ולא הייתי טורח להעלות אותה על המסך, אלמלי העובדה ש,
הלכנו לכיוונה, וירדנו בסט מדרגות מתונות, לכיוון בסיסה.
ואני מטרחן על חווייה אוורירית זו, בשל כך, שבמדרגה האחורנה ככה, אופ’לה, פספסתי את המדרך ועם התיק על הגב,
ולא הייתי מטרחן את עצמי, לכתוב על העניין, אלמלי הדבר המעניין באירוע, מבחינתי: אני משוכנע, עומד על כך, שהכאב בחזה, שאפס נקודה משהו שלו אני חש עד עתה עם כל נשימה, פרץ טרום חביטתי ברצפה.
נשמע הזוי שהתהליך המנטלי היה בין מעידתי לבין נחיתתי? אכן!
היהפוך אחאנא”ר להוזה?
יש מצב שאני בודה את האירוע בדיעבד?
עניינית כן, שכן, אינני יכול להוכיח אחרת.
עם זאת
מקובל לומר,
לא חשוב מה אומרים, חשוב מה עושים.
ואני גורייס:
חשובה עשייה,
ועוד יותר אמירה,
והכי חשוב – חשיבה.
אחרית דבר; ארבעה 4 חודשים בדיוק, אחרי שמכרתי את האופנוע בלאס וגאס, בעל החברה חיפש אותי.
טוב זה לא, אינני מניח שדחוף לו לשתף אותי ב-כמה אחלה וסבבה הכלי נמכר ואיזה כייף, וכאלה. להמשיך לקרוא דיקמן, איפה אתה? אחרית
הרחבה של באיזו שורה להוסיף ברזומה?
כשהתנהלות מניבה תוצרים חיוביים מובהקים יש
ידידי הנערץ חרץ, שהצלחה כזו זו ‘לא חוכמה‘.
וואלה. לא מתווכייח.
בהזדמנות, ברוח ימי כתיבת הטקסט, אתן שָנות טובות לחלוקה בין 70 חברות. בשבעה שבועות. לרוחב דרום ארה”ב. רק לתת ביד.
במעופי הנמוך והקצר בתעופה למדתי, ש
תאונה: תוצר צבר טעויות שכל אחת מהן ניתנה למניעה.
העובדה שהתוצאות היו מעבר לציפיות,
מראה, ש
צבר המאורעות שנקרו במהלך המסע
טופלו באופן שכמות ועוצמת הטעויות שנעשו
השפיעו מינורית
על תוצרי ההתכוונות התוצאתית המקדמית.
לא נקרע המקרה, לא נשגעה השגיאה,
שפרמו את מטרות הנסיעה.
שאלתי חבר בקהילה חרדית לשעבר, צעיר נבון ומתוק,
היכן במקורות יש התייחסות להשקיית בהמה טרם שְתות בעליה, הנוהג בה.
שלח אלי את דיני האכלת בעלי חיים.
“אסור לטעום קודם שיתן לבהמתו,
אבל לשתות אדם קודם כדאשכחן ברבקה שאמרה שתה וגם גמליך אשקה”
קטונתי לפרש את הנכתב.
מה שבאופן מתבקש אומר כמובן, שמתכוון לעשות זאת :roll:]
מניח, בפרשנותי, שיהיו מי שיניחו שדאגה לבעל החיים הוא כאקט, כתקנה, חמלתית;
כך:
התייחסותי ל‘האכלת בעלי החיים’, נחלקת ל –
♦ תשומה – משאב אחד ממכלול מרכיבים שרתימתם מאפשרת להתכוונן לתוצאה רצויה
♦ יעד – תוצאה אליה מכוונים
♦ תוצאה – בחינת תפוקות, תוצרת, בסיום תהליך.
הטיפול במשימה,
בתשומות המצריכות את השלמתה, ביעדיה ובתוצאה,
– המקבילה לביטוי ‘בעל החיים’ המוזכר –
קודמים לנוחותי הפיזיולוגית,
כך, ניהול היררכיית משאבים באופן המאפשר את השגת התוצאה ה’מקדמית’, ה’גדולה’, בגינה התכנסנו, על חשבון דחיית סיפוק ביניים קטן יותר, שמימושו אולי היה מונע מפחית את קיום המטלה הגדולה.
סקירת המרחב ואיתור גורמים מונעים או מעכבים את השלמת המשימה,
וזאת,
כך,
ראיתי, חוויתי, נתקלתי במצבים בהם התנייתי זו התנגשה בהתנגדות שותפיי, לעקרונות הטיפול הקודם ב’בהמה’, תחת כותרת ‘מחרב שמחות’ – בחי אלוהים בספר התורה – אני רוצה לחשוב ש – ההתבאסות שלי בקונפליקטים אלה הייתה עניינית: אם לא הצלחתי לכפות את האכלת הבהמה, את קידום המשימה, ולאו דווקא תיוגי כמחרב מסיבות מועד – של מי ש
האם שמעתי ‘Sagfan‘?
?U TALKIN’ TO ME
להערכתי, מעטים – אם בכלל – יאמרו עלי שיש בי ממד סגפני.
אינני מתכוון להיבט רוחני, אלא למחוזות אולי אמורפיים, גבוליים, של מאורעות ריאליים לחלוטין – כאלה ה’יכולים להיתפש בתודעות בלתי תלויות’.
זיהוי תנועת אובייקט, או יותר, ביחס לאובייקט או יותר’
תנועה שיכולה להתפש באמצעות תודעה אחרת בלתי תלויה.
‘זרם’ במובן לאן נע מומנטום, על איזה מצע, האם
זרם יכול להיות
אין להתאהב בפעולות ולהצדיקן – גם אם אינסטינקטיבית ישנה הנטייה להריח את בית השחי האישי להתבשם ולהשתכר מהניחוח –
לבקרן, על בסיס קבוע – האם היו יכולות להיות שונות כדי להגיע לתוצאה טובה יותר?
סוג של אקזיסטנציאליזם, לא?
הרחבה של ‘דיקמן איפה אתה?‘
“לך ותיסע ותביא את ה-uBook לכאן” בקצב התרנגולים,
הורה לי רביב, הבעלים.
נסעתי.
הוא, אופטימיסט חסר תקנה, קיווה לתריסר, שניים.
אני – פסימיסט חרבן מסיבות שכמותי – רציתי לפחות חמישה, להצדקת הנסיעה.
התוכנית –
להמשיך לקרוא באיזו שורה להוסיף ברזומה?
‘יאירי’, אבי שאל/ בירר/ ווידא/ גער, ‘וִוי בִּיסְטֶה?’
מטרה – הסיבה בגינה התכנסנו – הצלחה ברורה,
חווייתית – אחד המאורעות המשמעותיים,
להמשיך לקרוא דיקמן, איפה אתה? Dickmann, where are you?
מוצא מקום ראוי לישבניי – פלוצריאדה עם מחשבים. ברקלי(ת), גרפיקה אנושית מרצדת מכל רחבי הקשת המראה, הלבוש והסטייל.
הולך לשירותים ומבחין בשלט – ‘שירותים לכל המגדרים’.
בין הנושאים שבעת זו מפרידים בין רפובליקנים לדמוקרטים פרוגרסיביים בארה”ב, נמצא גם עניין המגדר; האם מגדרו של אנוש הוא מה שנולד איתו, או נתון לבחירה אישית.
בין ההיבטים הפרקטיים של הנושא נמצאים השירותים: מי, היכן?
כאן, כבמקומות רבים בקליפורניה בכלל ובאיזור המפרץ בפרט, מעוז פרוגרסיביות עד התבדרות, מתמודדים עם הסוגיה על ידי תיוג השירותים כמעורבים, לכ-ו-ל-ם, ללא הבדל, מין.
נפלא. אני בעד; שיהיה מי כזה, ומי כזו, ומי שהחליפו, ומי שגם וגם, ומי שלא ולא, ומי שאולי, ובערך. הכל טוף.
עוד היבט כלבוש, אבזרים, מכוניות, פייסבוק, שיח, הקצנה של איך הסובייקט מבקש לנהל איך ייתפש בעולם. עניינו, אל לחברה להכנס לשם פרקטית.
מה שפחות טוב, לי, 🙄 , הוא, המקום, שבמסגרת תרבות הייצוגיות מציע brewed coffee כבמחירי אספרסו. באופן מובחן, מאובחן, וכמאפיין התנהלותי משחקים עם הייצוגיות, כדרך חיים.
חזרה ל-דיקמן איפה אתה?
רוכב אופנוע אמור לאהוב רכיבה.
אני לא אוהב לרכוב 52 מייל לפגישה ב- LA.
ו-לא שהייתי מעדיף לנהוג ארבע גלגלי; אם החלטתי לעשות זאת – עדיף אופנוע.
תפסה אותי סערת מבול אחרי שכשלתי בדילמת הגשם.
רוכב איזה 10 מייל בטפטפת שמתעצמת לגדם, שמסלים לסופה. עצרתי להעביר את הרגישוידה, טלפון, דרכון וכסף לאגז חסין הרטיבות וממשיך לשוט.
המחסה הראשון שרואה זו חנות עם רחבת חניה אליה נכנס. רטוב. פוגש אח ואחות בשנות ה-30 שלהם. היא לקחה את התבונה היופי והחריצות והוא… במשך שעה ומשהו של סופה מטריד אותם במחקרים אנתרו-סוציולוגיים.
להמשיך לקרוא אפצס בבית השחי האמריקאי: אינדיאנים
בארה”ב, ממעט לראות אופנועים בכבישים בינעירוניים.
במיאמי ראיתי מעט, בערים אחרות עוד פחות. מפתיע.
מקשר את התופעה לכבישים ארוכים, ישרים, לא מהנים לרכיבה, לכן המוטציה האופנוענית של הקרוזרים התפתחה; במסורת האמריקאית, too big is exactly what I need. להמשיך לקרוא הטבעות טעמים
שנינו אוהבים את הבוסים שלנו באותה מידה; הם מתערבים לנו באותה מידה, שנינו מייחלים שלא ייגמר, מודים להם יום יום.
להסתובב בין חברות מובינג ולהסביר להם את הקונספט שבו לקוח יכול להזמין ג’וב באופן עצמאי. באופנוע. בארה”ב. לבד. להמשיך לקרוא דיקמן, במה אתה עובד?
בדרום אמריקה הישראלים תכליתיים – רצים מאטרקציה לטרק, משווים מי עשה יותר וכמה, והאם הצליח לשלם פחות.
בדרום אמריקה ההנעה לפעולה נובעת מהחוץ, בהודו יותר פנימי, בדרום אמריקה יותר סימוני √, אגו והשוואות.
ניב, תום, עדי, יאיר, שי ניסים ורובי במונאר לואטה, הודו להמשיך לקרוא מוצ’ילריי המזרח vs דרום אמריקה
ב- 2007, נסענו ידידי הנערץ אלי דבוש, סימון שקורי וידידי האמן אריק אלבו לבקר את ברק גזית שעבד במנילה, פיליפינים.
לעיני הבלתי מיומנות, תאילנד היא השניה לפיליפינים לקיימות מנעד שני הקטבים נקבה — זכר – יסלחו לי, או לא, מי שצורמת להם השמת מנעד בין שני קטבים אלה. מספר האנשים שלא הייתי סגור על מגדרם היה לאין שיעור גדול יותר מכל מקום אחר בו הייתי.
להמשיך לקרוא מינורי בהשמה תעסוקתית
הוזמנתי לארוחת ערב בניו ג’רזי עם חבורת ישראלים לשעבר. ניסיתי לחמוק עד השלב שהיה נתפש כהתנהגות לא נאותה. הם אנשים מתוקים, נעתרתי. בסוציופטתיות המתעצמת שלי, זו תעוקה אמיתית.
המסובים הכירו כאן. הומוגנים; מהפריפריה בישראל, גרים ברדיוס של 10 מייל האחד מהשני. מכירים מהשכונה, מהביזנס, מבית הכנסת, מבתי הספר והגנים של הילדים. קצת יותר ופחות מבני 40, 15-20 שנה בארה”ב, עצמאיים, בעלי חברות. עושים יפה, עובדים קשה, לקסוסים ואודים. נמנעו מלכלות זמנם ומרצם במוסדות אקדמיים. עברית שמלכתחילה הייתה פרקטית מתמעטת והאנגלית עוד לא משהו. מסורתיים במובהק, אֱמוניים גם אם בהגדרתם לא דתיים. לאומניים, תומכי טראמפ, ונחרצים – העיתונות הישראלית חרא, להחליש את בית המשפט, ולגרש פליטים מישראל. מיידית. כולם – את כל המסתננים, כך חושבים כל הנוכחים. להמשיך לקרוא אחאנא”ר בניו ג’רזי
רכבנו
רכבנו ה’, חברתו ואני למנזר סנט ג’ורג’, ואדי קלט.
בפתח המנזר אוטובוסים פורקים צליינים מהז’אנר האורתודוקסי; יוונים, רומנים, רוסים, סרבים. בדואים בפתח המנזר ממתינים לפשוט את עורם – מטפורית – בהלבשתם כפייות, השקייתם במיץ תפוזים או רימונים, ושיווק אגרסיבי של פאצ’פקעס תיירותיים במחיר מופקע, בדרכם מטה ל, או חזרה מהמנזר החבוי בערוץ.
בילדותי, תחילת שנות השבעים, טלויזיה, ערוץ ראשון, יחיד, שחור לבן, צפיתי בתכנית בה אסירים שהיו בסיביר נסעו ברכבת חזרה למוסקבה. מכמה עשרות מעלות מתחת לאפס הגיעו למעלות בודדות מתחת לאפס, והזיעו. היה להם חם. להמשיך לקרוא חום יחסי
כך אבי סיפר לי, היתה תשובת נפוליאון לשאלה.
אני, אין לי גנרלים.
בגאנה מוצמד אלי נהג. ג’והן. במצב רוח טוב, בדרך כלל. נקי, משתדל, מרָצֶה ללא התבטלות. אני לא מבין את רוב מה שהוא אומר לי, שילוב של האנגלית החלשה, שמיעה מתקהה, ומלים שמלעלע במונוטוניות. יש לו שפמפם. והוא דתי, מאד דתי; אמר לי שאם הילד שלו יתגלה כהומו – יהרוג אותו. הוא יהרוג אותו. במו ידיו. הילד השני סובל מפיגור. הוא עני, מאד. וגם בתפקיד ‘עני’ – אמירה בעייתית, המבטאת את תפישתי להחצנת מצוקתו הכלכלית, ביחס לאחרים. המבשלת שאתי שגם היא בסוג של מצוקה ועם זאת ברמת החצנה שונה, ואחרים אחרים, כמו כנהג הקודם שעבדתי איתו, מתנהלים מנטלית לא לשייך לעצמם לתיוג זה, גם אם רמת הכנסתם די דומה. להמשיך לקרוא מינורי בחוסר
אני, בין ריבוא חסרונותיי, מייחס לאישיות אחר פשטנות שמאפשרת לפענחה,
בעוד שלאישיותי הפרטית שלי, מורכבוּת שמונעת מאחר להבינה.
אז זהו, שציון, אותו פגשתי באקרה, מייחס לאישיותו פשטות – מה רואים, זה מה שיש. פשוט, פאשוט, פאשיסט. המיר אדיקות דתית בבליל של אדיקות פטריוטית מבולבלת ונחרצת. ואוהב אותו. אם היה לי לב בר נגיעה הייתי אומר – נוגע לליבי. במקום זאת – בשל אישיותי המורכבת. להמשיך לקרוא מינורי בפשטנות
לפני רדתי לגאנה, רכשתי קופי פלאנג‘ר. עד אתמול לא ידעתי שלרהיט המטבח, מתקן הזכוכית שיש לו פילטר יורד ותפקידו לדחוס את הקפה כך קוראים.
לא דוחס בו קפה. כן מקציף בו חלב מחומם. במקינטה הוורודה שקיבלתי מר‘ישל’ה, ר’ – רונן רודיק, אותה השארתי לשותפי כ’מתנת מוות’ – מתת פרידה עויינת, למי שביאס אותי – במקומה רכשתי איטלקיה אחרת, אני מכין לעצמי אספרסו או קפוצ’ינו, כרוטינת בוקר. טעמם יותר מסביר. לא כזה שנעשה במכונת קפה משובחת, ועם זאת קולע לטעמי יותר מאשר בבתי קפה בלתי משובחים. להמשיך לקרוא תובנת היום
וברור שבה במידה שכל אורגניזם שואף לשפע, כל פרט עושה זאת בדרכו.
מי שעובדים איתי באפריקה, בחלקם הגדול, נמצאים בסוג של מחסור.
בהתנהלותם מחצינים את ביטויו; הם מצפים, מבקשים, תובעים, בסיפור ובהסבר, בשחוק ובדמע, ברמת ישירות וחן גבוהה ונטולה, לקבל אליהם נתח משפע. מהשפע שלי לצורך העניין.
היניקה נעשית בריבוי תצורות וגרסאות,
ובה בעת, המטרה אינה ניתנת לפירוש ביותר מכוונה אחת – מעבר טובין ריאלי, ישיר, אליהם. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי: שפע, נשאף
בבוקר, שאלתי את ג’והן, הנהג הצמוד אלי בגאנה לשלומו – ‘תה יודע, שיחת חולין, מה העניינים, כזה.
הבוס שלי התעצבן – בעצם עלי, בפועל – על שני כפיפים שלי, שלא הציגו בזמן תוכנית עבודה על נושא מסוים. קרא לנו לחדרו. שאל אותם מה הם צריכים, ‘חשמל ללפ טופים?’ יש לו שקעים. ‘לאכול?’ יש לו ביסקוויטים. ‘לשתות?’ יש לו בקבוקי מים. הם ביקשו גם לאכול וגם לשתות. “אנחנו אשכנזים” אמר לי בעברית, “כשאנחנו מציעים לאכול ולשתות אנחנו לא באמת מתכוונים.” להמשיך לקרוא מה נשמע?
אני רואה בזמן ממד אציל; לא ניתן להרחבה, לצמצום. אין די ממנו.
אני מנהל את זמני.
הצהרה אובייקטיבית.
משקיע תשומות בחלוקת משימות על צירי ומשאב זמן.
נושא הזמן צורך רבות מתשומותיי.
הצהרה סובייקטיבית:
ממש לא בטוח שעושה זאת טוב. לבטח אפשר לנהל זמן טוב ממני, יעיל יותר.
מתרגז, כועס, חש נשדד כשמבזבזים לי זמן יקר – כשמעדיף להסתלבט. להמשיך לקרוא ניהול זמן
נעורים זה לחוות בפעם הראשונה.
זיקנה – בפעם האחרונה.
אם לא נהנה למה נשאר?
נזכר באלון מרמות מנשה, או שהיה זה מעלה אפרים.
1985, דרום אמריקה, הטיול הראשון והחשוב. “6 דולר עד לכאן” המוצ’ילרים היו אומרים ומחווים עם היד בתנועת אצבעות לרוחב המצח. בתרגום, חיים ומטיילים בשבעה שמונה דולר ליום. אני עליתי לעצמי יותר משלושה עשר, ולא שאכלתי או ישנתי במקומות שונים מהם. אני חוגג היום את הבנתי אז, שהפנמתי את תפישות אבי, שהכסף שמוציא בהווה של בן 24-5, הוא לא רלוונטי, בטל בששים ליטראלי, לתקציבי חיים, ביחס לחוויות שחווה שילוו אותי בהמשך. לכן הייתי בגלפגוס – שבועיים שם שקולים לחדשיים טיול, שכרתי מטוס מעל נאסקה לצפות ממעוף המטוס בציורי הקרקע המטורפים, ארגנתי ג’יפ ומדריך ללגונה קולורדה לראות ימה תכולה מתחלפת לאדומה, רכשתי כשני תריסרי פלדה (ברבים), אופייניות לכפרים שונים, טעות אגב, שעד היום מכונסות בשק מצחין חסרות שימוש, ייעוד או אור יום, וכיוצא באלה הוצאת. להמשיך לקרוא אני יודע מה מצפה לי
בילדותי נחשפתי לא.מ., שהיה אגרסיבי משהו, גבולות מרוחקים.
קיבל להערכתי, קרדיט רב מדיי לכישוריו הפיזיים, ולא מספק לאלה האינטלקטואליים.
היה משעשע, לעתים מעיק, הותיר כמה חוויות נזכרות לחיים.
בבחורתנו, הדהים, הפתיע אותי, שבשל אמירות אחרים, שלי, התבאס ולעתים אף נעלב. תחושת הערך שלו התערערה, במוחצן. רָגִישקָלֶ’ה.
ניסחתי לעצמי שיש פה עניין – ביטויים שהוא משתמש בהם על אחרים, אינו יכול להחיל על עצמו.
להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי טולרנטיות אגרסיבית חד-כיוונית
אני מצוּות לנהג ולמבשלת שעובדים אתי*.
המבשלת, Philomena, עצומת ממדים – לא ניתן לטעות, לפרש או לכנות אחרת.
אף על פיכן מתנהלת בקלילות, בטח יחסית לממדיה, פנים יפות בעיניי –
עושה ככל יכולתה לרצות אותי ובלא לתת לי תחושת התרפסות. להמשיך לקרוא טובות השתיים
אמרתי לבוס שלי “גאנה מקום מעאפן.”
“מה אתה מדבר?” דחה את הקביעה “גאנה היא אחלה מקום.”
“נְקוב במקום מדליק בגאנה” ערערתי.
“יש הרבה מקומות שווים” חרץ.
“אחד, תביא מקום אחד” לחצתי.
“שאל את אשתי” השיב.
אומרים על אפריקה, שמרפי עובד בה שעות נוספות.
אני אומר ש-
לא כל מה שיכול להשתבש ישתבש. גם מה שלא יכול.
המעסיקים שלי מבקשים להחזיק את דרכוני ותעודת החיסונים.
האמתלה? מטפלים ב…, להמשיך לקרוא פך אפריקאי
אני נחנק
גרוני נשנק,
נשימתי נעתקת,
רוחי נעכרת –
האושייה החיפנית מאיתנו נפרדת.
דמעותיי הניגרות את הנייר הרטיבו,
את אור עששית הנפט כיבו.
קולמוסי יבש, חרוזי החלידו,
מצער, גם את מקצב הפרוזה השמידו. להמשיך לקרוא מזמור בכי, נהי וקינה למתן וויסמן
במסגרת עבודתי נסעתי ליישוב נידח Aburi, צפונית לאקרה.
אולי לא כל כך נידח – 40 קילומטר צפונית לבירה, ויש שם גן בוטני חשוב שנוסעים במיוחד אליו.
עד כדי כך. בשפעת האטרקציות של גאנה, נהייתי בוטניקאי חובב.
נידחות היישוב מתבטאת בכך שהבנק – לקוח שלנו, משתמש בתקשורת לווינית. תקשורת אחרת יקרה מדיי.
אנחנו מנסים להטמיע מוצר שעומדים על כך שהוא טוב יותר מהאלטרנטיבה. אבויה, המשתמשים שמים את נפשם בכפם, מחרפים נפשם, כדי לא להשתמש בו – לא רואים את האור שאנחנו משפריצים עליהם במוצר, ולא בשל עוורונם. להמשיך לקרוא מינורי במניקור פדיקור
הנהג שעובד אתי הסיע אותי בטנדר שקיבלתי 20 דקות קודם חכן, נגח קלות – הביא נוגרה – לג’יפ חונה,
והנחית אותי ביעד.
בחזרתנו, דפק את האוטו שבא מולו.
אותי הוציאו מהסיטואציה,
אותו ואת המכונית לקחו למשטרה.
בדרך למשטרה פירק מכונית והזיק לטנדר שלו.
בריאותית – לכל המעורבים שלום
עד תחילת המאה העשרים, האימפריאליזם נכפה על קולוניות. זו מהותו.
קולוניאליזם וולונטארי הוא סוג של אוקסימורון:
– פולש רוצה לפלוש,
– נפלש – מי שפלשו אליו – אם רצה זאת, הוא המזמן, כלומר, לא פלישה. להמשיך לקרוא אימפריאליזם וולונטארי
אני בצפיית בינג’ רציפה בסדרת ריאליטי – האח הגדול – עונת הצוליילת, גרסת השרדות, מערב אפריקה.
בגאנה, צוותתי לדירת שותפים,
סלון,
מטבח,
שלושה חדרי שינה עם שירותים, לכל חדר.
חובר למי שנמצא שם כבר לפני, שנה לערך, לא חשובה העדה. להמשיך לקרוא מינורי בצידוק — רציונל
אתמול, שבת, נהגתי את נסיעת הבתולין שלי בגאנה.
בהיעדר רישיון מקומי, נדרש בינלאומי – ממסי –
חזרה לסבנטיז מדריכי לפיד, האבא של, לפני שהפכו למדינאים. להמשיך לקרוא בזכות נתניהו
בגאנה, ראיתי אנשים עם צלקות על הפנים.
לא הבחנתי בצלקות זהות. עם זאת, ריבויין, הדמיון היחסי ביניהן, המרקם הדומה, הביא אותי למסקנה שזה המוני, מכוון, נורמטיבי בעשייתו.
גרם לי לשאול מהי התופעה.
tribal marks ענו לי.
תינוקות צולקו כזיהוי שבטי, ‘כדי שיימצאו אם ייחטפו’, שמעתי גם.
וכמי שמל את בנו, אני שואל, במה שונה מברית מילה?
אתמול, הנהג שעובד אתי כעס. עלי;
הוא טען שהמאסטר הקודם שלו נתן לו 40 סידי מדי שבת, לפני היציאה לוויקאנד,
ואני 20.
כעס.
לא יודע מה מבאס אותי יותר,
אותנטיות
האנשים שהיו באפריקה נחלקים לשניים:
אלה שנמצאים בה,
ואלה שרוצים לחזור אליה.
ח.ד., לואנדה אנגולה, 2014
נוסע עם הנהג וצַבָּע בן 22.
הניח את הסולם ב ב SUV המעאפן, נוסעים דרך Nima, הפאבלה של אקרה
– מזהירים מלהכנס לשכונה. משום מה אין לי את החשש, את הידיעה המחמיאה, שעם היכנסי יהיה מי שריצפטורי ההרחה לו יאויימו, ויתקיף אותי שם, רק בשל ריח נשימתי הבאוש –
לרכוש צבע לבן ומברשת. you know, צבע, במשימת צביעה.
האסטרטגיה ההתנהלותית: כל מה שתוכנן ישתבייש;
אתמול היינו שם. הביא טיח לאיטום. היום צביעה.
בפועל לא צבעים ולא מברשות. ואין לצפות שיהיה לו בהישג יד 40 ש”ח לרכוש.
צריך אותי.
פאק שלי, הייתי צריך לוודא. להמשיך לקרוא מינורי בהתנשאות בלתי מתפשרת
יושב עם השותף לדירתי בפאב מקומי באקרה, גאנה.
רוסי. כלומר יוצא חבר העמים – אוקראינה, 25 שנים בארץ,
ו’רוסי’, לא יודע אם ברמ”חיו ובשס”היו,
כן בערכיו, בהעדפותיו, בתרבותו, בהתנהלותיו. להמשיך לקרוא מינורי בוֶתֶק
