הייתי מעורב בפעילות הורית.
במהלכה, התארגנו ההורים ליטול חלק בכמה מפגשים, ואף לבוא מוכנים לצילום ברכת 20 השניות לפופאלע האישי שלהם גל סיום תקופה משמעותית.
באירוע הוקרן סרטון הברכות.
בסיום הערב, הורעפו מיילים חוזרים ונשנים בין ההורים שהפעילות הייתה משמעותית עבורם.
ואז הגיע המייל;
אמה של נערה ששם-משפחתה-מאפיין-לא-חשוב-איזו-עדה שולחת ברכות כקדימון לשאלה, במילותיה ובתמצות,
"איך יכולתם לעולל עוול כזה, שהבת המדהימה שלה לא מופיעה?"
היה ניסיון משמעותי ואינטנסיבי לארגן את כל ההורים. כולל אלה שבערך ולא לגמרי, בספק ובסימן שאלה.
כולל של בתי לנערה, שהודיעה שאמה לא תגיע.
לא היה ברור אם הנערה עצמה, ששם-משפחתה-מאפיין-לא-חשוב-איזו-עדה רק בשונה מאמה מתפוצה הפכית תנכח שכן מזה שנה היא מחוץ למסגרת.
האם שכמובן לא נטלה כל חלק בהכנות האינטנסיביות הפציעה ללא הודעה מוקדמת, במפתיע, בערב הקרנה, שלמה את דמי ההשתתפות, ונכחה כצופה אורחת.
רוב ההורים, כולל ה'מנהלים' התבאסו והגיבו במנאד רוש.
כפלוצר/ פלספן/ לקחן אחריות חברתית/ ווטאבר, שיכול להגיב כתבתי לה מייל המשתתף ומכיר בצער.
הגברת מגיבה בתודה מאשימה בסוג של הסתפקות בההכרה בעוול, שחוותה. הילדה כמובן.
הורה תורם ומאד חיובי, מהפותרנים שלעיתים גם צריך להתגונן מפותרנותם, הציע לי להציע לה, בכפוף להסכמת הורה עורך הסרט, שתצלם את ברכתה שתוסף לסרט, וישלח לינק מחודש לכל ההורים לסרט הערוך מחדש.
ההורה העורך הסכים, העברתי את ההצעה לביצועה, והוספתי, שכעת יהיה לה אפשרות לברך באופן המדליק ביותר שכן צפתה בכל הברכות.
אחת ליומיים הצקתי לה עם סטטוס ההתקדמות, כדי ליירט כל מכשול סטרוקטורלי לביצוע.
אחרי כשבוע נשלח הלינק לכל ההורים, ובו רואים שהתיקון אכן נעשה, 44 שניות של ברכה רשמית מלאה ומשמימה.
הצדק יצא לאור. ההיסטוריה שוכתבה לאחור.
