פתטיות דמוקרטית

משך קריאה כ־ 5 דקות

טיול עם אבא

בתחילת שנות השבעים, באמצע השבוע אחרי ארוחת ערב, היה לאבי ולי סיבוב, בו היינו יוצאים מהבית, השומר 1, שמאלה להגנה, ימינה לחנקין, חוצים את ככר השבעה דרומה, ימינה מערבה לסוקולוב, חצי מנה פלאפל אצל ציונה – טעם הטחינה על החיך, מרקם הפלאפל, החריף הירוק, על הלשון, מראה שריריה מייצרת כדורים והשפם של בעלה שעל הפיתות טבוע בזכרון – המשך לשנקר צפונה, עד ימינה מזרחה לטרומפלדור 13.

היתה לנו סימקה 1000 מודל 1965 מספר רישוי 232-802, כחולה מטלית, שאבי קנה ב- 1965 ממי שזכה בה במפעל הפיס. היינו נוסעים בה עמוסה עם שולחן מטבח על הגגון – נראה כארבע אנטנות – חולון–אילת, ארבע פעמים בשנה.
בהמשך, החלפנו לסימקה 1000 בז’, לא-זוכר-את שנת המודל, מספר 272-464.
באחת ההליכות אבי שאל אותי, למה קצב הגדילה מספרי המכוניות בין 230… ל- 272… הייתה מסויימת, והואצה משמעותית לפולקסווגן 1302 הבאה שלנו, שהתחילה במספר רישוי 303 משהו…
הבנתי שזו שאלה משמעותית.
לא ידעתי.
“בגלל המיתון” אמר.
פאק, הייתי צריך לדעת.

דברנו. אני מייחס לתקופה זו את האינדוקטרינציה, את תשתית התפישה האינטלקטואלית, הביקורתיות, שספחתי בשיחות אלה; דיבורציה, שפתיות, הֶקְשֶר, רקע, פילוסופיה, תרבות, הומור, סקפטיות, ערכים מסויימים, מובחנים.

בסוציולוגיה קוראים לזה ‘הון תרבותי’. אני מייחס לשיחות אלה, במידה רבה, את האתוס ההתנהלותי. לשיחות אלה, לזה שדיבר איתי כמו לעצמו, אני מייחס את התייחסותי לייקום, כחצר אחורית פרטית.

מביך אותי להודות, מה שקורה כעת לדמוקרטיה. מוציא אותי משלוותי.

נתניהו הוא המחולל. סוג של מובן (לי) – מתגונן מול הסתבכותו המשפטית.
אין לי טולרנטיות למאפשרים; ההתגנץות וההתפרץות בלתי ניתנות להבנתי.
אני עויין אזרחים תומכים, אקטיבית ופסיבית, ואת מי שאינם מתנגדים, אדישים.

פאתטי ככל שיהא,
אני קבלתי דמוקרטיה מתקדמת,
במשמרת שלי,
הדמוקרטיה הפכה מגמה ונסוגה.

ויש מי, אני מכיר כאלה, שמעדיפים את היפוך המגמה.
מקוראי ‘ביבי המלך’, מודים לשליט על קיומו, אני מתעלם – בבחינת בעלי תודעה דמוקרטית נמוכה.

יש שיאמרו ש’נתניהו היה המנהיג הגדול ביותר מאז המצאת הכיור,
וממש בדיוק באביב 2020 קרה לו משהו, כי … קרה … ו…’

מבחינתי – לא, לא לו קרה דבר.
היה ונשאר ‘מלאך חבלה’.

אני שומע על הסתלבט המתוזמר על מי שהוריהם נולדו במחוזות אתניים מובחנים שאמורים לתמוך באשכנזי פריבילג כמייצג תסכול של מודרים, שמבחינתם אינם יכולים לשאת את ה’ממסד’ ומהווים יעד לזלזול באינטליגנציה מצד ה’אליטות’.

כעת נראה, שיש תודעות בהליך התפכחות מהנזק שנתניהו מסב לדמוקרטיה.
בשלב זה לא הייתי בונה על כך בקלפי – אין ל’מתפכחים’ לאן להתנקז אלקטורלית, כל עת שנתניהו בזירה.

אני מקווה שקריז ההשתחררות מההתמכרות לראש ממשלה שלושה כתבי אישום, מסתלבט על שומעיו, יעבור מהר ובקלות ככל האפשר, בידיעה ש-אין מצב.

בהתנייה שכזו, כשעובר לי בתודעה מה שקורה כעת דמוקרטית, יום–יום, אני חוזר ל-איך אני מסביר לאבי – לא אפולוגטית, עניינית – איך קרה, איך יכול להיות, היפוך המגמה הזו מדמוקרטיה מתקדמת, לא מושלמת, במגמה חיובית, לכזו שנסוגה אחור.
הסבר אינטליגנטי.
שאין לי.
כמו על השאלה על המיתון, ש־פאק, אז לא ידעתי לענות.

Share

הערות? אשמח לתגובתך