מוקדש* בצער**
יחסים בין שניים, רווח בעיקר בקשרים משמעותיים – משפחה, הורות – בהם מתקיימת נוסחה השומרת על רציפות בציר הזמן:
- אחד מקצה תשומות,
- פחות מהתשומות שהאחר תובע,
- האחד מגביר את עוצמת התשומות,
- ההגברה אינה מתאימה או שאינה מספיקה,
- והאחר נותר בלתי מסופק.
הפוגות בהן האחר מראה סימני סיפוק הינם זמניים ונועדו לאפשר ליחסים להמשיך להיות.
* אחאנא"ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט 'מוקדש ל-' בספרות, בספורט;
מין מחוות של שמרנים רפובליקנים תאבי הסמלות, שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית?
שיהיה.
** בצער, שכן, דטרמיניזם היחסים מתחזק את עצמו, ומזמן את תוצאות הנוסחה עם הווריאנטים שהמציאות מזמנת.
