שכול שימושי


מופת דוגמנות שכול –
הערותיי

שכול מרים פרץ

מרים פרץ מתמודדות עם כאבה הנורא באמצעות מכלול הכלים שבהישג תודעתה – אישיותה, אמונתה, ערכיה, האינסטינקטים הסנטימנטליים שלה.

מרים פרץ אינה מתוגמלת על הקרבת קורבן.
היא לא ידעה שבניה ייהרגו, לא עמדה בפני ברירה ולא בחרה בכך.
מרים פרץ אמנם נוקטת ‘נתתי’, אך חיי ילדיה נלקחו, לא ניתנו על ידה.

מרים פרץ היא מופת שיווקי; סוכנת אותנטית לשיווק, גיוס תשומות באופן שהיא מקבלת את השכול, בבחינת, ‘צאו, ראו, למדו והפנימו’ את הגישה המעלה את קיום הקולקטיב כערך עליון, כולל על חיי שניים מילדיה.

מרים פרץ מציינת ביושר אינטלקטואלי, שהיא אינה עומדת במקום בו עמדה בשל גילוי מְקָדֶם, או פיצוח נוסחה מדעית.

ערכה של מרים פרץ כסוכנת הטמעת ערכי הקרבה עולה אף יותר באווירה עכשווית של אוכלוסיה לאומנית מקדשת שכול.

השימוש במרים פרץ

דמויות ממלכתיות* – עושות עליה סיבוב, מקדמות את הרעיון שמרים פרץ משווקת ומתוך כך את עצמן.

  • נפתלי בנט מרעיף עליה כבוד לאומי, מתגמל אותה על גישתה המשווקת את צידוק הקרבת קורבנה. קובע שיש ללמד, כלומר להפיץ ולהציף את מערכות החינוך במופת תפישתי שמרים פרץ דגמנה.
  • אהוד ברק, מהצד הנתפש כאמור לשאוף רציונליות, מביע התרגשות מדבריה, פונה לציבור רחב בהתייחסו למרים פרץ כגורם מאחד.

דמויות ציבוריות ממלאות את תפישת ייעודם הממלכתי בגיוס מתמיד של משאבי פרט, תשומותיו, כולל חיים, לטובת ניהול קולקטיב, וזאת על ידי מוכנות להקרבה ותגמול הערכי לכך.

הצרכנים

אזרח המתרגש מכך, שמתפעל, שמקבל את החומר השיווקי, שלא מפעיל בקרה, הוא –  לא יודע באיזו מייוח להשתמש שיישמע תיאורי ולא כקללה – חסר בינה, בגרות אינטלקטואלית, מוטה מחשבתית, מותנה מניפולציה.

לא נורא, עסק שלו, אנשים גם מתחתנים בטקסים, חותכים לבניהם את הפין בשמחת הבאתם בברית אברהם אבינו, וצמים בכיפור.

הנורא הוא ההתכנסות הנורמטיבית, שגורמת לנבערים לצפות לנורמטיביות, לסבירות, של דברי מוכת שכול, יגון, אמונה ותחושת שליחות זו.

אלה, המכָבים את מנגנון הבקרה על סנטימנט ההתכנסות מנרמלים, מתקפים את הכישופיאדה.

אני

ריגש, אותי לצפות במרים פרץ. מחנק הכמעט בכי. מפעים. פוגש את הסנטימנט.

ובה בעת,
‘הו התמימות הקדושה.’  – !Or sancta simplicitas
אלה, לפי המסופר, היו מילותיו האחרונות של יאן הוס, כשהועלה למוקד בעוון כפירה בעיקרי הכנסיה ב- 1415, כשהמוקד הוצת, לנוכח הבחנתו באישה זקנה התורמת לליבוי הבעירה, בלהט אמונתה.

לא, אינני מעריץ את מרים פרץ על דרך התמודדותה; נרמול תחושת הקרבתה לערך עליון של חיי ילדיה, היא דרכה האמונית להתמודד עם האסון.

לתפישתי, מה שקרה למרים פרץ הוא המקרה המצער ביותר, בו בתרומתה שלה ושל ילדיה לחברה, קרה דבר נורא. הסטטיסטיקה הכתה, פעמיים.

המלצתה לטפל ב’איחוד העם’:

  1. מרים פרץ ממליצה ל’אחד את העם’ על פי עיקרי אמונתה, גם אם לא נקטה בשפה מפורשת זו,
  2. תקפות דברי מרים פרץ היא עצם השכול אותו חוותה, בו ‘נתנה’ את חיי ילדיה, כשבפועל נלקחו, זו אינה סמכות רציונלית תקפה לערכיי,
  3. בכך, בסיבוב שבו מה שנלקח ממרים פרץ מתוייג כ’ניתן’ היא משווקת את תפישתה כאמצעי שיכוך אבלה,
  4. ולכן תוגמלה על ידי סוכן הריבון – נפתלי בנט, הריבון,
  5. שנעזר בה כדי להטמיע את אחיזתו באזרחיו.

 


* דמויות ממלכתיות – הוסמכו על ידי הריבון לפעול בנושאים ציבוריים. קבלת המנדט היא מהריבון, בעבר מהמלך, כעת מהמדינה, מוסדותיה, אזרחיה באופן מוסדר חוקית.

פוליטיקאים הם דמויות ממלכתיות שנבחרו לתפקידן. בדרך כלל אלה דמויות ציבוריות – מוכרות לציבור רחב, שאינן מקיימות עם אזרחים אחרים קשרי יומיום. דמויות ציבוריות עם שאיפות פוליטיות עשויות להיות בשלב

  • טרום היותן ממלכתיות,
  • ממלכתיות
  • לאחר קדנציה ממלכתית.

דמויות ממלכתיות שונות מאזרחים החיים חיי פרט ומשפיעים מינורית על מרחב ציבורי בהצבעות לגופי שלטון, כראשי המדינה, פרלמנט, עירייה, שכן ממשו את רצונן להשפיע על המרחב הציבורי ממוסדות המדינה.

Share

Leave a comment

השאר תגובה