משך קריאה: 4 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
טעות
- אֵם התינוק – בת זוגי – לא רצתה למול.
- אני התעקשתי –
- לא מהסיבה הבריאותית,
- לא מהטעם היהודי,
- כן כדי ש'לא יהיה שונה'.
בית החולים בניו יורק שבו בני נולד מנפק את האופרציה כחלק ממכלול שירותי לידה.
בעוד יד הרופא המיילד תחובה עמוק עד אמתו בניסיון להוציא את הרך הטרום נולד,
וברקע משחק גמר NBA מס' 6 בין פורטלנד טרייל בלייזרס וקלייד דרקסלר לבין שיקגו בולס ומייקל ג'ורדן,
שאלתי את הוד מקצועיותו האם יאות למול.
הרופא, לא חשובה נטייתו המינית המוחצנת, ענה ש"בית החולים מחוייב. אני לא. כיהודי אני מל רק גויים. שאל את עמיתי ד"ר פרידמן אם הוא יאות."
למחרת שאלתי את דוקטור פרידמן, גם הוא מהעדה, אליו הופניתי.
הלה חזר על מחוייבות בית החולים להסרת העורלה וזאת כחלק בלתי נפרד מפירוט שירותיו הרפואיים והפריפריאליים. 'יחד עם זאת' הוסיף ש'אם תרצה, אעשה, אך מוהל יעשה זאת טוב יותר'.
אוה,
בין מיעוט כישוריי ההולכים, רצים וכלים, לא נמצאה היכולת להעריך כישורי מילה, ואף לא להשוות בין ספציאליסטים להסרת עורלות, אז אני ממש לא סגור על כך שמוהל יעשה זאת טוב יותר.
ועם זאת, כל מי שאומר שאחֶר יעשה מלאכה טוב ממנו – אני מייחס לו חוסר רצון לעשותה, מסיבותיו המצויינות שלו.
בכל מקרה לא אפקיר, לא אפקיד, פין של מי ממכריי – שעוד נכונו לו גדולות ואולי גם נצורות, או סתם צאצאים – בידי מאכלת של מי שאין לו רעב לחתוך וממליץ על בעל מלאכה אחר במקומו.
אז גייסתי למשימה את 'המוהל של המשלחת' – אנשי משלחת משרד הביטחון, בה עבדתי שנים ספורות קודם, השתמשו בשירותי מילותיו וחיתוכיו.
בסיום האירוע, להפתעתי, המוהל סירב לתשלום ואמר:
"במקום לשלם לי, שני דברים אני מבקש ממך:
-
- שתהיה אב מסור,
- שתְגָדל אותו להיות יהודי טוב."
ועל כך, פלספן שכמוני, עניתי אופיינית:
-
- "על הראשון, בהיכרותי עם עצמי וכישוריי אינני בוטח בהם שיניבו אב ראוי ומסור,
- על השני – יהודי טוב – אני יודע בוודאות, יכול להבטיחך נאמנה – שלא.
סוף דבר
בני שאל בבגרותו "למה מלתם אותי?"
הנקניק מתלונן.
- איריס לא רצתה.
- טעות, שלי. תקלה.
- מסתבר שה'חשש משונות' שהנחה אותי, שגוי, שכן השונות אינה חריגה ופחות נוכחת.
- יש קונצנזוס בין ברי סמכא שאין במילה צורך בריאותי;
- הטוענים למילה מטעמי 'בריאות', היו רוצים שמימוש הסנטימנט בעריכת מילה יתפש אצל הבוחנים באור חיובי ולא אמוני,
- המתנחמים שהמערכת העצבית אינה מפותחת דיה כדי לגרום כאב כלבוגר – אולי. ואם כן, אז מה? מה זה חשוב או רלוונטי להנצחת פרקטיקה ברברית שכזו?
- היום לא הייתי עושה חוזר על כך,
- בהפקתי את הברית אני תרמתי תרומה לשימור נוהג מיותר, נפסד, אכזר, מחיל צביון חברתי – כלומר ללא יעוד זה לא היה מתממש,
- נמעשה נעשה מטעמים רציונליים, כלומר היה למעשה מערך צידוקים מאורגן,
- רק שמבחינתי אינם בתוקף בבחינתי המאוחרת.
- את הנחתך אין להשיב כמובן, בריבוי ממדים:
- לא את העורלה – לא (באמת) נורא,
- לא את תרומתי לנוהג הנפסד.
- נורא.
- בפרוגרסיה אנושית, פרטים מצויים בהליכי השלת פעולות ציביוניות נטולות פרקטיקה רציונלית מקדמת.
- על ציר זמן, אני משער, בחתירה לרציונליות, נוהג טקסי זה נמצא בהליך הצטמצמות.
- לא, אין בתפישתי המלצה לך להמנע,
- אלא, התייחסותי האישית לנושא.
