“רבים מעדיפים להקדים ולבצע מטלות”, קובע המאמר, שפורסם בגיליון חודש מאי של כתב העת Psychological Science. אנשים הלוקים בתופעה מזדרזים לענות על מיילים חסרי חשיבות ולשלם חשבונות הרבה לפני מועדם. “זו התנהגות לא רציונלית”, מציינים כותבי המאמר, אבל לטענתם היא מעידה על השיטות שאנשים נוקטים כדי לא להרגיש שהם מוצפים במטלות.

במאמר מפורט ניסוי שנערך באוניברסיטת פנסילבניה אשר בדק את הדרך שבה אנשים מקבלים החלטות הקשורות למאמץ גופני. הנבדקים שהשתתפו בניסוי התבקשו לשאת דלי פלסטיק לאורך סמטה, כאשר עליהם להחליט אם ברצונם ליטול לידיהם את הדלי בתחילת הסמטה ולשאתו עד לסופה, או ליטול לידיהם דלי אחר שהונח סמוך לסוף הסמטה, לצעוד כמה מטרים ולהניח אותו.

כדי לאשש את ממצאי הניסוי ולהיטיב להבין את ההתנהגות המוזרה, המנוגדת להיגיון לכאורה, ביצעו החוקרים עוד שמונה ניסויים שבחלקם מולאו הדליים במטבעות. להפתעתם, על אף כובדם של הדליים, גם הפעם העדיפו הנבדקים ליטול את הדלי הקרוב אליהם ביותר ולסחוב אותו לאורך הסמטה – תוך מאמץ מיותר.

ההשערה שאליה הגיעו החוקרים בניסויים השונים היא שבני האדם מעדיפים להשקיע מאמץ פיזי משמעותי כדי להימנע ממעמסה נפשית ומחשבתית. ד”ר רוזנבאום ציין במיוחד את המאמץ שאנשים משקיעים בניסיון להימנע מלהעמיס על “זיכרון העבודה”. זיכרון העבודה הוא יכולת מנטלית חיונית אך מוגבלת, המשמשת בני אדם לביצוע מטלות מיידיות. הנבדקים שהקדימו ליטול לידיהם את הדלי נמנעו מהצורך לזכור לעשות זאת בהמשך. בכך הם פינו את מוחותיהם כדי שיוכלו להתמקד במטלות אחרות.

המחקר עוזר להבין בין היתר את סוד קסמם של יועצים וקואצ’רים, המעודדים אנשים לרוקן את תיבות המייל שלהם ולסיים לבצע כל מטלה ברגע שהיא צצה, טריוויאלית ככל שתהיה.

לביצוע מיידי של מטלות יש חסרונות בולטים אשר באים לידי ביטוי במיוחד בעידן הדיגיטלי, כך סבור אלן קסטל, מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה. טלפונים סלולריים, מחשבים ומכשירים דומים מאפשרים לבעליהם לבצע זרם מטלות בלתי פוסק, וקשה להתעלם מהם בגלל הדחף רב העוצמה להשלים את ביצוע המטלות מיד.

“יש פיתוי תמידי לענות מיד לאי־מיילים ולשיחות טלפון”, אומר קסטל. לדבריו, “אנשים שעסוקים תמיד בסימון וי על מטלות ברשימות אין־סופיות אכן מצליחים להשתלט על משימותיהם – אבל הם לא מבצעים את המשימות החשובות”. לפי המחקר מאוניברסיטת פנסילבניה, ברור כי המאמץ המושקע בביצוע מיידי של “מטלות קטנות” עלול לגרום לבזבוז זמן יקר וכוחות לא מבוטלים.

אישית

אני נמנה על אלה.

רואה בכך סוג של עצלות מבורכת.

כלומר, כשהזמן הכי זול עושה את המטלה, וזאת כדי

• להתפנות לסתלבט, לתחיבת האצבע לישבן,
• להימנע ממצב שיש מטלה, ופתאום מטלה עליונה עליה היררכית תצטוץ, ואז המטלה לא תיעשה,
•  ואם להודות על האמת, ביושר אינטלקטואלי-
  מניח שזה מבנה אישיותי ולא באמת התנהלות רציונלית מבחירה.

מסכים

עם המאמר שאכן, לעתים מילוי המטלה התבררה כמיותרת, לעתים כיקרה.

לא מסכים

שההתנהלות הזו לא הצדיקה את עצמה, נראה לי שעזרה לשמור על ניקיון תודעתי ובסך הכל יותר זול מהאלטרנטיבה.

לא ברור לי מאיזה רציונל או מקור נגזרה המסקנה-

אנשים שעסוקים תמיד בסימון וי על מטלות אין־סופיות מצליחים להשתלט על משימותיהם – אבל לא מבצעים משימות חשובות

כך שלא מסכים עם זה.

תוספת

ועם זאת, כאמור, לא בטוח שמישהו בחר לעבוד כך או להיות דחיין. נראה לי כהתנייה אישיותית.