משך קריאה: 2 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
ביזה 2.0
טבח חג תוגת תורה חשף את ישראל, מעצמה גרעינית שנקרעה, קרסה, נחטפה וכרעה, מדממת דם הרוגים ופצועים, חטופים, מכנופיות אמוניות לאומניות שהקיזו דם, וכאלה שמצצו דמים.
מבושינו נחשפו.
בלהט הלהבות ישראל חוגגת ‘אחדות’, ‘ביחד ננצח’ ושאר דיבורים דביקים. וגם את השיסוי, השסע, והחפיף והברדק, וההזנחה, והתפקוד הלקוי, והאחריות והעדרה, ואת התארגנות אזרחים, הנחמה הכאילו מעודדת במקום תפקוד ממשל כושל. מדכא.
ולחרא של שבת 7/10, ההרג, החטופים, הפצועים, הנזק לאנשים, לרכוש, אובדן אמון בשלטון, ברשויות, בתפקוד, ההבנה שרע עוד לפנינו, לכל אלה נוסף רובד, ביזה.
הצבא נכנס לשדות הקטל, לשדרות, מושבים, לקיבוצים, ניקה. הפך את השטח לצבאי.
דברתי עם כמה מחברי בארי.
גילוי נאות: ארחו את משפחתי ואותי בנדיבות יוצאת דופן, חלקו גם איתנו את השפע שהשכילו בכשרונם, במרצם ובחריצותם ליצור.
כעת הם חיים בפתרונות דיור ארעיים.
כשעזבו את הקיבוץ, בתיהם היו במנעד הרס בין כאלה שנפגעו מזערית לכאלה שנהרסו ונשרפו, נבזזו על ידי הגל השני אחרי המחבלים הפולשים.
‘ביזה’, מילה רעה, גסה.
אחרי כמה ימים בחוץ, היו מי שחזרו לבקר בשאריות ואפר חייהם. לראות, לאסוף חפצים נותרים.
בשקט, ללא התלהמות, באנדרסטייטמנט שתפו מה שלא נעים לחלוק – הם לא קוטרים: חיילים נכנסו לבתיהם, השתמשו בנותר, טנפו, בלגנו.
בסוף שנות השמונים היה לנו, מוברים בניו יורק, ביטוי לפאשלה – ‘חרבון בסלון’; אז גם זה היה. ליטראלי. כן וגם, איך לומר ללא המילה ‘ביזה’, ‘לקחו’ דברים.
חיילי צה”ל.
בושה.
הגרון חנוק, ואין דמעות.
#חג_תוגת_תורה
