משך קריאה: 2 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
מְשָלִים
"אני שונא דימויים בחיי אבל מה אני יכול לעשות"*.
הצפרדע המתבשלת בסיר?
אנחנו פראיירים לעומתה. היא מתבשלת. דם קר, איך היא יכולה לדעת שתיכף היא תשלק למוות?
אנחנו קבלנו סימנים מטרימים, אזהרות; ראש ממשלה בחקירות. כתבי אישום, התנהלות מוזרה, אופיינית. בכירים בשרות הציבורי עוינים אותו. בעלי תודעה דמוקרטית נמוכה אוהדים.
פראיירים. שהצפרדע וממציא המשל יבואו (לא) ללמוד מאיתנו.
והחמור המסתגל?
אוה. אז היה היה חמור. נקרא לו כאן זמנית, חושם – בני בדיוק עסוק בהתגנץות כרגע, אז לא ביקשתי ממנו רשות לשאול את שמו. חושם שלנו היה אחלה חמור עבודה; עבד, סחב, משך. לא התלונן ולא נער. כמו שצריך. לבעליו גאון קמצן, לא חשוב מאיזו תפוצה, יכונה כאן רמשכאמעהתד"נ, עלה הרעיון שאם חושם כזה חמור תותח, כדאי לשפר אותו בעוד פרמטר, ואז יהיה חמור ציון, מושלם לתפארת.
קיצור, הכיליי החליט להרגיל את החמור לא לאכול. למה לא?
ביום הראשון, חושם שלנו, כלומר שלו, עבד כרגיל.
ביום השני החמור קצת האט, אבל, you know, עקומת למידה.
ביום השלישי חושם האט עוד מעט ונער מעט יותר.
ביום שבת, חג תוגת תורה ה 7.10, כמעט לפני שחושם למד, הסתגל, ממש לפני שהתרגל לשטיק החדש של בעל הבית, החמור מת. נרצח. נטבח. נשחט.
'הצפרדע הסוררת', כך הסביר ראש ממשלה שלושה כתבי אישום מסתלבט על המון תודעה דמוקרטית נמוכה, שהניסוי התחרבן לו, 'קפצה מהסיר ונשכה את חושם המופתע, חסר האונים, שלא יכל לה.'
הגרון חנוק, ואין דמעות.
#חג_תוגת_תורה
* הבעיה שלי עם משלים, אלגוריות, מטפורות, דימויים, שהם מתיימרים להיות הוכחה לטיעון.
אז לא. מקסימום הם תיאור מדגים גרפית שלו.
