פגוש פוגייש פגשתי – טיפול ברובד אחר

מוקדש* למי שהדיסציפלינה** היא רק*** זירה**** לטיפול***** ב’עצמי’******

בשונה מחצי תריסר קוראיי שעוד נכונו להם עלילות רבות,
אני בשלב סיכומי האולפן שלאחר המשחק, כשאלי אוחנה ועמרי אפק מנתחים לאחיור את ההתרחשות;

פגשתי ‘אנשי עסקים’ שעיקר תשומותיהם, עיתותיהם, מתועלות לתכנון ורקיחת עסקאות, להערכת ערך ושווי, מיצוי הזדמנויות, מתן עצות,

נחשפתי לאָמני מוזיקה, פלסטיקה, טקסט, טקסטיל, משוררים, שהגירו כשרונם בחשיפה מתמדת ריאלית ווירטואלית ברשתות חברתיות, מייחלים לתמורת המבט האוהד, לפדיון הלייק, למתק המלל המכיר בכשרונם,

התחככתי בעסקנים, מדינאים, פגשו מנהיגי־העל, יושבים על התחת, השתכתשכו במערכות, הכירו את מאיישהן הנבחרים, וחשבו שהם מבינים, יכולים וראויים יותר,

שמעתי פסיכולוגים, נוברים בתעוקותם האישית, ראו בעצמם את מטופליהם.

אלה ועוד קישרו עצמם לדיסציפלינה, דברו שוטף את הלינגו, השתכשכו בייצוגי ענדו את תכשיטי המאטריה.

כעת, בחוץ, מתוסכלים.
מדווחים, וולונטרית או אינסטינקטיבית, שלא התקרבו לאן שכיוונו.

הכרתי אותם מעת שתמללו את רצייתם,
טרום מימוש,
שלא קרה.

העניין הוא, במכלול מקרים אלה,
שלא ארעה דרמה מונעת,
וכולם היו בטוחים ש…,

מה כן קרה?

כל המשפחות המאושרות– מאושרות באותה הדרך.
כל משפחה אומללה – אומללה בדרכה שלה.
לב טוסטוי, אנא קרנינה

על פי־רוב, הגעה ליעד שנקבע מראש נע על אותו נתיב, של התמקדות ביעד, רתימת תשומות והכוונתן למטרה,
או שהצליחו או שלא.

אי־הגעה ליעד מקדמי, מוכרז מודע, מרכז תשומות אנרגטיות נע בדרך דומה, משלו.

כעת, באולפן של לאחר המשחק, התחדד לי ש[כמעט] כל מי שהיה ברור לאו מכוונים, ולא הגיעו לשם, אלה שאני ראיתי, לפחות, היו

  • חדורי מטרה,
  • בחרו בדיסציפלינה להיות עליה,
  • לבשו את מדיה,
  • התכנסו הזדהותית לסממניה
  • ואלה שלא הגיעו

לא טיפלו בעסקים, בקריירה, באמנותם, בדיפלומטיה, בניהול אנשים, או במה שהיו אמורים לטפל.

הם טפלו במימד אחר כל אחד, כאשר תחום העיסוק, הדיסציפלינה היוותה רק הזירה לפעילותם, לא יעד אנרגטי.
הריחו לעצמם את בית השחי והשתכרו, או כמו שידידי הנערץ אומר – גמרו מלמצוץ לעצם.

מה כן המפתח להצלחה?
אינני יודע.
אם הייתי, הייתי מנפק אותו, חינם;
נראה שלא בחנתי הצלחות, אלא קיננתי ליד כשלים.
וזה נכון כמס שפתיים.
המשותף ל’כשלים’ המדווחים על ידי בעליהם, בשונה מההצלחות שנצפות מזוית 90 מעלות, כפי שנראה לי:
♠ הכשלים נסבו סביב נראטיב של מי שסיפר לעצמו סיפור, והאמין,
♠ וזה שהצליח טיפל במציאות.
כלומר, טיפול במציאות הוא כנראה תנאי, הכרחי, וכנראה גם לא מספיק.

היו מי שטיפלו בתחושת ערך,
אחרים, השקיטו חרדה,
ניהלו חזית ישנה ולא הניחו לה,
הגירו אנרגיה בחזיתות אחרות,
כמהו לרומנטיקה, התמכרו ל ,
השתכשכו בהתניות, השקיעו בהצדקתן,
חסו על אנרגיה, עסקו בחיפוש קיצורי דרך מודעים,
תחזקו תדמית, האמינו במיסטיקה משחלפת: אם יאמינו לתדמית האחר, האחר יאמינו לתדמיתם – המציאות כבר תתעשת, תתיישר, תשתפר.

ה’קריירה’, ה’עסקים’, ה’דיפלומטיה’, ה’אמנות’, היוו זירות פעילות, האנרגיה העיקרית תועלה למקומות אחרים.

ו-זה לא שאני חושב שהם בבעיה.
הם עלו על המגרש, ושיחקו.
זה החיווי שלהם, התוצאתי רגשי, כלכלי, נאנק לא מסופק.

 


* מוקדש – חאנא”ר שכמוני, לא הבנתי את הקונספט ‘מוקדש ל–‘ בספרות, בספורט; מין מחוות של שמרנים חובבי רהב מלל שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית. שיהיה.

** הדיסציפלינה – תחום העיסוק העיקרי, על פי רוב תעסוקתיים, פרנסה, שאליו מופנים עיקרי המשאבים.

*** היא רק – המילה ‘רק’ מעידה על הסתייגות.

**** זירה – המרחב עליו ממשים את התשומות לקידום המסלול שהפרסונה בחרה כעיקרי.

***** טיפול – מכלול הפעולות שעוסקות במעגל השני בחשיבותו אחרי השרידה הפיזית, כשעיקרן:  תגובתיות לתפישת הערך העצמי, הקוועצים האישיותיים למיניהם.

****** ב’עצמי’ – של הסובייקט שמקצה את עיקר התשומות להיבטים האישיותיים באמצעות הדיסציפלינה, במקום לטפל בה.

Share

השאר תגובה