התרפקות על נוסטלגיה

משך קריאה כ־ 11 דקות

התפרקות נוסטלגיה

פיצ’פוץ’ חוויות קודמות

עשרים ושמונה ילדי ח’ שנייה, שנקר תשל”ד, אזרו אומץ והגיעו לפֶּגֶש כיתה.

ד’ 2, זיווה מקוגון – כך אני קורא לכיתה, שכן אז אני הצטרפתי, ומכאן התייחסותי האישית, של חרבן המסיבות שאני, והלא באמת חשובה לפגישה:

אנחנו

חבורת פרטים שריבוי מקרים מבוזרים כינסה אותם למסגרת לימודית אחודה – כיתה.

חלקנו אותו סיר גידול, אולי צלחת פטרי. זו לא הייתה תבנית שבלונה שייצרה סגסוגת דומים, וגם לא סיר היתוך שמהל עיסה אחודה.

זה כן היה מצע התפתחות אישית;
לסינתזת רנדומליות הפרודוקטים – ובעברית, לצירוף המרכיבים המקריים

smile

– הייתה השפעה על התוצרים, עלינו. הבשלנו להיות מה שכל אחת ואחד מאיתנו הווה כעת, נושא גם את המשקעים שנספחו בכיתה.

הייתה השפעה לשהייה המשותפת, גם אם בלתי ניתנת לכימות. על כל אחת ואחד אישית, כנדבך נוסף על גנים ביולוגיים, בית גידול, כחלק מסביבה עוטפת.

ההשפעה הייתה אווירה, שפה, ערכים, חוויות אליהם נחשפנו, במשותף. עם יכולת עיבוד ופרשנות שונה של כל פרסונה.

כן, ואינטראקציות בינאישיות בין פרטים, על מנעד רגשות מתפתחים.

נאספו שם חוויות. חשיפה משותפת לתכנים, לעיבוד ראשוני. סוציאליזציה של מתבגרים. גילוי עצמי וסביבתי. תפישות נוסחו, תובנות נרכשו, טעמים נרכשו, התניות הוטמעו, צלקות נטבעו.

משער שבתלכיד אנושי אחר, בכיתה מקבילה, במפגש עם פרסונות שונות חוויות אחרות היו מוטמעות אולי באופן שונה גם אם על אותו מצע אישיותי מקדמי שהגיע לכיתה מההבית, מהגן. ואולי חוויות שונות היו משפיעות אחרת במשהו, עלי, על מישהו, לא אדע על מי וב-מה.

יש כיתות מדליקות ומוצלחות מד’ 2. ועם זאת כמו עם ילדיי, הטחול והמעיים שלי, בטוח שיש מוצלחים מהם, אבל מה – זו הכיתה שלי.

חלקנו חבריי לכיתה ואני רובד חיים משמעותי. יחד.
(הבן שלי אומר ש)רכשנו את השפה יחד‘.

we are what we are

שורה תחתונה [– סוף המחזה:

cool

] מה שהיה הוא במידה רבה גם מה שיש, שֶהִינו, שנותר.
מערכת ההפעלה שהוטמעה שם, נותרה וניכרת גם עכשיו, כאן.

מערכת הפעלה עם עדכונים למציאות עכשווית,
למעט עם שדרוגים, או שנמוכים מינוריים. בכל מקרה ללא שינויים משמעותיים

גם אם כמה הצהירו על כך, לא נחשפתי לפירמוט והתקנה אישיותית חדשה.

כך,
למי שהייתה אישיות

  • אדמיניסטרטורית
  • אינה מבינה את מקומה
  • אלימה אימננטית
  • אמונית
  • אנאלית
  • אקסטרוורטית
  • ביורוקרטית
  • ביישנית
  • בנאלית
  • הומוריסטית
    • נטולי הומור,
    • עם הומור,
    • שאינם מבינים הומור,
  • ורבלית
  • חומלת
  • חסרת יכולות פענוח מצבים חברתיים
  • חותרת
    • כייף
    • שליטה
    • תוצאה
  • חשה מודרת
  • כמהה ל
    • אהבה
    • אשרור
    • חיבה
    • ולא מסופקת
  • לא מעורבת
  • מכבה תקשורת
  • מלבה תקשורת
  • מאויימת
  • מאיימת
  • מחרבת מסיבות
  • מנותקת רגשית
  • מניפולטיבית
  • מעיקה
  • מפחיתה ערך
    • כהתנייה, לאחר
    • עצמית וולונטרית
  • משימתית
  • משעשעת
  • מרושעת
  • מתנשאת
  • נדיבה
  • נוטלת
    • אחריות חברתית
    • משאבי כלל
  • נוירוטית
  • נחבאת
    • אל הכלים
    • משתמשת בכלים כדי לחשוף את עצמה
  • נכלולית
  • נמנעת
    • מעימותים
    • מעשייה
  • נרקסיסטית, עסוקה בעצמה
  • נתונה למורא הסביבה
  • רגולטורית
  • רוצה יותר ממה שתקבל
  • שואפת לחיכוך חברתי לא תואמת את סיפוקה
  • שלא הישירה מבט
    שמולקולה פרטית הסתירה לה מכלול
  • מתחרה.

שאפיינה אותה ביסודי, נותרה בה לתפישתי בבגרותה.

תכלית

נראה לי שתכלית פגש כזה הוא ההנאה, החוויה מעצם קרותו. מין הסתכלות מזווית אחרת על סיטואציה משמעותית שהייתה, געגוע לעצמנו אז. אולי סוג של נחמה, כשהיינו פוטנציאל הבטחה, טרום מימוש.

התרפקות

יש הרוצים להתרפק (לאונן? יסלחו לי עדיני השפה, הרי פרט לדמיון לא יגיעו למציאות) על עברם, ‘כשהיינו צעירים ויפים’ כמו שאמי הייתה אומרת.

כמיהה

יש הרוצים חברה, נמצאים בתת־סיפוק חברתי ביחס לשאיפתם.
מבקשים חיכוך עם המוכר הנעים, המנחם, אולי ביחס לעכשווי. נראה להם בהישג־יד.

תיקון

יש מי שרוצה תיקון – חושבים שנתפשו על ידי סביבתם כך, וכעת, בעזרת ייחצון נרטיב חדש אולי יִתָפשו, בעזרת השם, אחרת.

השוואה

יש מי שהתממשקויות מעין אלה שם אותם על סוציומטריה השוואתית למושאי הבחינה – ‘לאן הגעתי, ביחס ל…’

מהות

דה פרגמנטציה

כשנפרדנו בסיום כיתה ח’, נישאים על מומנטום לימודים משותפים, התפזרנו בין כמה מוסדות השכלה, ולא השכלנו לשמר את היחד.
לרוב, גם לא בין מי שהמשיכו לאותם מוסדות.
מעטים שמרו על קשר יומיומי עד עצם היום.

עניין משותף

‘יחסים אנושיים הם כמו קפיטליזם ראקציונרי נוסח המאה ה־י”ט; חוקי שוק חופשי.
היצע וביקוש.’
לא היה באמת cosa nostra, אין עניין משותף.

אלה החיים. או ‘אלה חיים’.

מים זורמים למקום גבוה

אז כעת בצוק העתים והעניין של חלק מהמשתתפים קשרים שנמסו, יתמצקו ?

להערכת חרבן מסיבות שאני – לא באמת עובד.

ואם כן מתחדשים קשרים, זה לרגע, לטווח קצרצר. לא באמת, לא במשמעות ולא לטווח ארוך.

“לעבוד על הקשר”

מוכר המשפט?

מבחינתי, חוץ מאשר עם הילדים וההורים שלך, קשר שמצריך ‘תחזוק’, נדון לכלייה.
רצוי באחת, בעריפה.
וטוב שכך.
אין לקשר כזה ערך, משמעות והתכנות.
קשר משמעותי חופן גם התחככות בין המקיימים אותו, גם קונפליקטים וגם משרעת רגשות שבין חיבה לכעס שביעות רצון ותסכול, מעבר לברכות חיוכים והפגנות עליצות טקסית מזוייפת.

קשר שנשמר במאמץ תחזוק לא כדאי לחנוק לאט לאט, לא להכביר עליו הסברים מתאמצים על הקושי בתחזוקו, להאשים אחד את השני ב-למה לא שמרת, ללסגור פערים היסטוריים, ואז להבטיח, שמעתה – לא יתנתק. זה בעצם להתיש את המחזיקים בקשר שלא כטבעו.

קשר משמעותי הוא מפגש רצונות של מי שמקיימים אותו, אחד בשני. לא בקשר כשלעצמו.
הקשר הוא כולה האינסטרומנט המאפשר.

ובכל זאת

עם זאת את טווח הקצרצר של קשר,
אולי,
היה ניתן להאריך, מעט, בין כמה פרטים על ידי תחזוק ‘נכון’.
תחזוק שכרוך ב(סוג של) מאמץ, וכוונה, מתמשכת שזה עתה כתבתי שלא כדאי.
וגם אז הקשר יתפורר בהמשך אם אין רציפות מומנטום מְתָחְזק של עניין משותף.

פרקטיקה מַנְשימה קשר

כדי להשאיר קשר יש לשמור אותו משמעותי. לפתח. בהווה על הווה. על עניין משמעותי משותף.

קשר יכול לשרוד בשיח אמיתי, אותנטי משמעותי, על הווה. מי אנחנו כעת, לא מי היה אז.
אחרת – כינוסים משפחתיים, ביורוקרטיים, חגים, ‘שמחות’ – פרצדורות מכניות שנועדו לשמר קשרים, גם כשאין עניין אישי.

אם נזהרים משיח אמיתי, מתעמת, אם מתרפקים על תמונות, ספרי זכרונות, קלאס, עטיפות מסטיק של אז עם ברכות ואמוג’יס של היום – Game Over. אין סיכוי.

תפישה רווחת מייחלת למיצוק קשר, נשענת על כמיהה חרדתית שניסיון שימור קשרים יעבוד עם קונפליקטים ימנעו. שכן קשר נדיף יתפרק מכל קונפליקט.
לא מבינים: אם קשר מתפרק מקונפליקט – אין לו התכנות אין בו עניין.
אלה החושבים ש-שחלופי ברכות על מצע אמוג’יס מובילים לקשר משמעותי, לא מבינים שהם בעצם מבשרים את מותו העתידי, או חוגגים את היורצייט של מותו כבר בעבר.

לי

את רוב הנוכחים בפגש הכיתתי אני מברך בשלום, בחיים טובים ומספקים.

יש אנשים שמעוררים את חיבתי גם היום.

על מעטים אברך את עצמי ב’להתראות’.
ואני, טיפוס לא מעשי מוטה חוויות ויחסים בינאישיים שכמוני, לשמחתי לקחתי מהמפגש כמה חוויות מעבר לצפייתי לקבל, שהסבו לי להפתעתי, משמעות ועניין רב. לעצמי, על עצמי שיישארו איתי from now on.

וכמו כל יחסים, דינם להימוג כמו קשרים שנזהרים מלאכותית לשמרם אם אינם נשענים על הווה משמעותי.

תודה והערכה ל-מי ששרדו עד כאן.

יאלל’ה שרה’לה, בואי, הולכים


נ.ב.

במקור התכוונתי לשלוח לכל הכיתה.
ייתכן שליהירותי הפתטית אין קצה ולא תקרה,
עם זאת, אני מקווה שיש לה תחתית וכן רצפה,
אז נמנעתי מלשלוח.

Share

הערות? אשמח לתגובתך