משך הקריאה: 2 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
האמת באמצע?
- לא יודע איפה האמת במקרה של שתי גרסאות,
- באמצע, האמת היא לא.
- היא יכולה להיות ב
- קיצוניות אחת של הצגת נושא,
- בקיצוניות הנגדית,
- או באינסוף הנקודות באמצע.
- הסבירות שה’אמת’ תהיה בדיוק במיצוע של שתי הגישות- היא כמו בכל מקום מאובחן מתמטי אחר.
- כנראה שהאמת, במקרה של שתי גרסאות לא נמצאת באופן מוחלט אצל אחד הדוברים, אלא היכן שהוא במרחב.
- ייתכן שאפילו לא ביניהם, אלא גם מעבר להם.
נתקל רבות בשתי גישות לאותו נושא, והרתיעה מ-קבלת גישה אחת על חשבון האחרת.
ישנם ביטויים החוששים מהכרעה- קיצוניות, דוגמטיות, נחרצות,
ולעומתם התומכים בהתכנסות למרכז, מתינות, מידתיות, מינון.
הגישה השמרנית להרצה טוענת שיש לרכב במהירויות מנוע נמוכות ומצערת פתוחה מעט (“עד רבע מצערת”, “עד שליש”, “עד חצי” וכו’) למשך קילומטרים רבים, וככל שמכסים יותר קילומטרים כך ניתן, בהדרגתיות, להעלות את הסל”ד ואת מצב המצערת, עד שמסיימים את ההרצה. כאמור, זוהי גישה ישנה שהתאימה לכלים שיוצרו בטכנולוגיות שכבר אינן קיימות היום.
בקצה השני של הסקאלה ישנה גישה הגורסת כי מהרגע הראשון יש להעמיס את המנוע ככל האפשר, בלי לרחם. במילים אחרות – לקרוע את המנוע בפול גז ישר מההתחלה, אחרי שהגיע לטמפרטורת עבודה כמובן. לגישה זו יש סימוכין בלא מעט מאמרים ברחבי הרשת, כולל תמונות של לפני ואחרי ומחקרים שמוכיחים שככה צריך. לנו קצת קשה עם קיצוניות, ולא משנה לאיזה צד היא נוטה, ולכן גם את הגישה הזו אנחנו לא מקבלים כמו שהיא. בין שתי אלו יש את הגישה שאומרת שפשוט צריך לרכב רגיל, כאילו אין הרצה, ושחלקי המנוע, כמו שאר מכלולי האופנוע, יתאימו את עצמם תוך כדי עבודה רגילה.
http://www.fullgaz.co.il/home/p/7471/, אביעד אברהמי | 29/08/2010 12:00
זונח את סוגיית האופנוע. היא אולי פרקטית, אבל פחות מעניינת- אותי.
רציונלית, אמת יש אחת.
יש ריבוי דעות, הערכות, טעמים וגישות.
אמת זו לא קשובה לסקאלה הסובייקטיבית של החושש מ’קיצוניות’.
אותו חשש מקיצוניות, יכול להיות רלוונטי להתנהגות חברתית החוששת מהדרה מנורמטיביות, לא מתשובות חתוכות, מדעיות, בנושא מסוים.
