אתה תמשיך, אני לא
בעומדי עם אחותי בדיזנגוף | ירמיהו, פגשנו חבר שלה.טיפוס.
לא חושב שמתייחסים אליו כאיש מצחיק, אותי – קורע.
הדיבורציות הרגילות, "אתה נראה מיליון דולר",
הוא משיב שגם אני – 'אולי מיליון רופי' אני מתקן.
הוא מזהה שלאחורי כובע הבייסבול שלי מוצמד תג אלקטרוני קטן שמחליף מסרים מוארים.
הוא קורא את המסרים – לא סולח, לא אסלח! לך!
"כל הכבוד" הוא מחמיא,
"לא כבוד, ובטח שלא כולו" אני מכבה,
ומדליק את הרוטינה התקשורתית עם: "אני מתלבט האם להסתובב עם התג, זה יותר פתטי או מביך?"
הוא משיב את הווריאציה שלו לתשובה השגורה – "לא ולא, זה טוב" הוא מעודד ומוסיף "חשוב".
"אז תגיד" אני עט עליו "מה צריך לקרות כדי שאתה תסתובב עם כזה?" נותן לו רגע ומציע "שהים יתייבש? שהדגים יעופו?"
"לא, לא יקרה" פסק.
