משך הקריאה: 2 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
ידידי ר’ישל’ה חולה רכיבת אופנועים. כלומר הוא לא, זה סתם כל עולמו, מלבד עבודתו. זהו, ותו לא.
רכש Ducati Panigale מוטרף, יובא יחיד עבורו.
בלתי פרקטי בעליל, כלומר לשימושו בעיר מחזיק Vespa.
ועדיין, רוכב על האופנוע יותר מהמקובל לנהוג במכונית ישראלית בממוצע בשנה.
בוקר אחד, ג’יפאית נכנסה בו מאחור וחרבה לו הביצ’יקלטה.
התלבט מה לעשות.
המלצתי לרכוש את ה Ducati Hyperstrada, שהוא אולי קצת, לא ממש וממש לא, בהחלט, רק קצת, יותר שפוי, כלומר פחות מופרך ובעיקר מטעמי ‘כזה- עוד לא היה לך.’
“מבין מה שאתה אומר” התחבט “נכון, הפניגלה גדול עלי בשני מספרים, אבל עוד לא הכנעתי ולא מיציתי אותו”, לא השתכנע מטיעוני.
השבוע סגר.
‘דיקמנוס’ כך הוא קורא לי ‘אני אגיד לך מה עשיתי. אבל אני אוסר עליך להגיד לי מלה’.
אני – הוא אומר עלי שאני רכיכה חסרת אופי, מתיישר לסטריאוטיפ – כמובן מסכים, והוא מעדכן:
‘רכשתי את שניהם.’
סוף דבר
ואולי רק המשכו
הבחור נתקף בפרץ של התפכחות. נראה לך?
האיש החליט לשמוע לי. פחחח, פאתט מצדי לחשוב שכך. הוא אפילו לא זכר מה המלצתי לו.
ממד הסיפוק סופק.
קיצור ר’ נהנה לרכוב על ההיפרסטראדה. לא מתאים, לא שייך, לא באמת, עוד פאניגלה באורווה שמכילה כבר שניים.
הסוכנות מוכנה לוותר על האיש שהזמין אופנוע ב- 150,000 בדמי ביטול של 40,000.
אז ר’יישל’ה שלנו מחפש קונה. מכיר מישהו? רוצה לקנות פניגלה 2014 שלא עלה על כביש?
לא סופי
אבל האיש נחוש. רצונותיו ברזל. כשמברר מה הוא רוצה- את שני האופנועים. לא השתנה דבר באמת.
מה עוצר אותו? “אני חושש מעצמי מתדמית האוליגרך.”
“צ’מע” אני מטרטר לו, מוסיף שאני יודע שאף אחת מהמלצותיי לא רק שאינו מיישם הוא אפילו לא זוכר, “רואה את זה?” ומצביע לו על המאפרה.
“אתה רוצה שאבלע את זה?” הוא שואל.
“לא. רואה את זה?” אני שואל שוב.
“לדחוף את זה לתחת?” הוא שוב מנסה.
“אל תהייה גס רוח”, אני מעדן, “הדבק את המאפרה למיכל ועשה את האופנוע מאפרה.”
לקריאת המשך על ר’ מינורי באם אז המוטיבציוני
