טראומה מולטי שכבתית

משה קסלר

על מנת לתאר את המונח, אשתמש בדימוי מהפילוסופיה של האומנות. 

ההבדל בין יצירה ויזואלית כציור או תמונה, ליצירה ווקאלית:

יצירה ויזואלית היא תיעוד של רגע, הציור מבטא נקודת זמן במרחב,

לעומת יצירה וקואלית שמורכבת מרצף של תווים וסולמות, המרכיבים בתים ותנועות, המתגבשים ליצירה המתקיימת בזמן.

כאשר בן אדם בריא, הדימוי האישי – ה'אני' שלו, מורכב מרצף של זכרונות וחוויות, הדומה במובן זה ליצירה ווקאלית – חייו כמנגינה, סולמות עולים, סולמות יורדים, מומנט מינורי, מומנט מאג'ורי, מרכיבים את ההרמוניה הזאת שנקראת אני.

כשאדם חווה טראומה, המנגינה חודלת לרגע מתמשך, ויוצרת מעין זכרון קפוא של נקודת הזמן במרחב, תהליכי ריפוי האישיות, מחזירים את 'המנגינה' בשלבים, תלוי בעומק הטראומה – לעתים המנגינה כבר לא חוזרת, ונוצר מן פיצול בן ה'אני' של הלפני ואחרי.

כשהטראומה מתרחשת בגיל צעיר, והיא מתמשכת, ה'אני' מושתק, והרגעים הקפואים משתלטים על האישיות.

הטראומה היא מולטי שכבתית, היא לא קפאון של נקודת זמן אחת, אלא של הרבה, רצף החוויות ותחושת ה'אני' המרכיבים את מנגינת חייו – קטוע, משובש, מבוזר, כאוטי.