רעיונות מופשטים, משפטים מסורבלים, הטיית מלים

משך קריאה כ־ 4 דקות

גילוי נאות

כתיבתי

אני כותב על נושאים גם, ומבחינתי בעיקר מופשטים, מורכבים, בחלקם הגדול עוסקים בַּמֶטא.

ברור לי שמקריאתם, אין מי שישנה תפישותיו.

הניסוח הוא ניסיון (שלי)

  • לאחוז ברעיון, להבין היבטי מציאות,
  • לנסח תובנה שתאפשר לחזות התכנות של תוצאה מתבקשת,
  • להעביר לאחרים מהויות, מפושטות, מתומצתות, שתודעה בלתי תלויה יכולה הייתה להגיע לאותה מהות באופן עצמוני. בלעדי,
    או לפחות לא להפריך אותה רציונלית, גם אם לא תסכים איתה ערכית.

נהנה מכך. עושה זאת למחייתי, לא לפרנסתי.

אינני מובן

לצערי,
מקבל חיוויים לרוב על היותי בלתי מובן.
מבין, קורא, קורה גם לי שכשקורא אני לא מובן לעצמי, רואה את הנכתב ‘מטושטש’, עושה מצמוץ תודעתי ואז מתבהר לי.
לעתים משייף מעט בתקווה, שכשבפעם הבאה שאתקל בטקסט לא אזדקק למצמוץ,
ושואל את עצמי – ‘תגידתגיד, אתה פסיכי שרק אתה – אני – וגם זה בקושי, מבין את עצמך?’

אני מרבה להשתמש במשפטים מסורבלים, מורכבים, ארוכים, לא מובנים, עתירי ‘לוואי’, והרחבות, ובביטויים נרדפים.
זו דרכי הכנראה לא יעילה, עילגת, לטפל בנושאים מופשטים, כדי להדגים נקודות שנראה לי שאחיזתי בהם אינה מספיק טובה.

אני נוטה להשתמש במלים, נדירות, עם הטיות, בשל כך שהן תואמות את מה שאני מנסה להביע, ובה בעת בידיעה שההקשר לא תמיד ברור.

חבל. הייתי מעדיף ש־מה שעובר לי בתודעה היה מובן לכל.

בקרה

כל חיווי כזה מהווה check point, מעורר את הזקיף לבחינה האם להיות מחוייב לתפישתי את הרעיון או להבנת אחרים.

ברוב המכריע של (מיעוט) ההערות שאני מקבל, אני עורך שינוי ניסוח; ברעיון בשל הרעיון, בחירת המלים, וניסוח המשפט.

יש מי שמאשים אותי שאני נהנה מכך.

ולא כן הוא. אני לא הייתי מעדיף להיות מובן לכלל.
מצר מתונות על כך שאינני מובן.

במתח בין הקושי לנסח את הרפלקציה שיש לי בתודעה לשפה מובנת, אני תבוסתן בתפישתי את יכולתי להיות מובן למסה של אנשים, לכן מוטה לדייק את מה שאני חושב באמצעות מילותיי שלי. לעצמי.

יהירותי הפתטית

אולי ביהירותי אני יוצא מנקודת הנחה שייתכן שמתי מעטים יבינו חלקית – אני הבנתי את כוונתי, לא בטוח שאחרים יבינו – ולא שורה עלי החרדה שאינני מובן, שכן יש לי את הביטחון שגם אם לא אובן לעג כלפיי לא באמת קיים. ואם קיים הוא לא באמת פוגע.

נראה ששיא הפתטיות בה אני חמוש היא הידיעה המלווה אותי בחלק ניכר מהתכנים,
שגם מי שלא הבינו, או שלא הסכימו עם מה שניסחתי, כולל ברי סמכה ומוניטין (אם אשָמע ואקָרֶא כאן כניימדרופר פרובינציאלי, גם אם הם שוחים בפרטים טכניים או מצטטים מקורות שאינני מכיר) במגוון דיסציפלינות אקדמיות, הם חשו, שבחשיפתם לתוכן המסורבל, האינטליגנציה שלהם הוחמאה, לא ראו בדבריי עלגות. גם אם לא ניסחו זאת כך,

Share

הערות? אשמח לתגובתך