הערכת משך קריאה: 4 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
מנהיג מפלגה | כוכב קבוצה
שלום לך פרופ’ רהט msgrah@mail.huji.ac.il,
האזנתי עתה לפודקאסט שאירח אותך ב-הצוללת של גלובס, פרק 24: כן ביבי, לא ביבי, מלפני כ- 4 שנים, 2020.
שאלת (לא באמת 
) למה האהדה בכדורגל נתונה לקבוצה ובפוליטיקה בשנים האחרונות לפרסונה.
הבעת את כמיהתך שפתרון סוגיה זו – להחזיר את האהדה למפלגה כבימי בן גוריון, יאפשר להיחלץ (אולי) או לפחות לתת מענה לחסרונות פוליטיקה פרסונלית פופוליסטית.
אהדת קבוצת ספורט
(לדעתי ובקצרה) אהדה ספורטיבית נותנת מענה נחרץ, מיידי, מלא, אקסקלוסיבי וסינתטי – ללא השלכות לסנטימנט התכנסות הזדהותית.
[אין לקרוא ל’התכנסות הזדהותית’ ‘צורך’ – שכן אין בה אלמנט של שרידה,
ולא ‘דת’ – אין בה עניין של אמונה, גם אם רמת האדיקות לשיוך הקהילתי עשויה להיות דומה, ומכאן השיוך השגוי לדת.]
על ציר זמן מתמשך התכנסות הזדהותית היא, כנראה, סנטימנט שמימושו מספק יותר ערך ועניין מאשר משחק בודד, זמני ומקומי של ניצחון או הפסד.
לאהדת הפועל ירושלים או ברצלונה אין השלכות מעבר לגזירת דיבידנדים חברתיים לאוהד בשל החצנת השתייכותו לקהילת האוהדים איתה הוא מזדהה. השתייכות שנראית לו מגניבה. יריב לוין משווה לעצמו עממיות בשימור הטייתו זו, גם אם דבק בקבוצה הלא ‘נכונה’.
ההתכנסות ההזדהותית של אוהדים לקבוצתם, תיעול הסנטימנט המתכנס קהילתית מהווה ערוץ לגיטימי, חמוד, מניפסט אישי ללא השלכות.
השערה
אם יבדקו דפוסי ההצבעה של אוהדי קבוצות מקומיות ביחס לאוכלוסיה של אותה עיר, אצפה שאוהדי הכדורגל מצביעים יותר ימינה, הם יותר שמרנים, יותר אמוניים/דתיים מההתפלגות הכללית בעיר בה הם מקננים.
קבוצות כדורגל שאינן מוקד משיכה לאוהדים מחוץ לעירן, שאינן מוקד תיירות, כ-וולפסבורג, סלטה ויגו, טרבזונספור, היברניאן, הפועל אשדוד, ועוד יותר בליגות נמוכות, בהן יסקרו את מידת ההתכנסות ההזדהותית של אוהדיהן, אצפה לגלות שהתפלגות האוהדים תהיה, במובהק, צרה וימנית יותר מהמאפיין את העיר בהן הקבוצות ממוקמות.
(קבוצות פרופיל ספורטיבי ותיירותי גבוה כברצלונה, מנצ’סטר יונייטד, באיירן מינכן, תהיינה פחות אופייניות כמייצגות אוהדים, שכן יהיו תיירים שיצפו במשחקיהן גם אם זה יהיה משחקן הראשון שיצפו בו בחייהם, אינם נמנים על ‘אוהדים’.)
אהדת הקבוצה היא יישום סובלימטיבי לנטייה של אמוניים לאומנים לתעל את ערכי ההתכנסות ההזדהותית שלהם, שמאפיינת מצביעים שמרנים, ימניים בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
פוליטיקה פרסונלית
פוליטיקה, היא מרחב הסוגיות של פרט – חברה – ריבון.
להצבעה פוליטית יש משמעויות של התכנסות הזדהותית למגזר אליו שייכים המצביעים.
עם זאת יש להתכנסות הזדהותית פוליטית שתי משמעויות שנעדרות בספורט:
- ההצבעה מתממשקת (גם) עם העדפות בטחוניות, כלכליות, חברתיות ולעיתים אף אישיות של המצביעים בעת ההצבעה ולאחריה.
- לראש המפלגה יש השפעה על זהות המפלגה אף יותר מאשר לכוכב הגדול ביותר של הקבוצה (כפי שהוכיחו מעבריהם של מסי, רונאלדו, ניימאר, אמבפה או להבדיל ערן זהבי.)
ציינת את מרץ (או העבודה) כמפלגות בהן זהות המנהיג אינה חשובה, ואולי גם בשל כך הן קטנות.
אוסיף, שגם בציונות הדתית, שמהווה תמונת ראי של מרץ, בה התפישה הרעיונית היא העיקר,
ובמפלגות מגזריות במובהק כחרדיות (ללא ‘כוכב’ כדרעי) זהות המנהיג פחות חשובה ואז הקבוצה, המפלגה, היא העיקר.
לסיכום
הכמיהה לאיין או לפחות להנמיך את השפעת המנהיג הפוליטי ביחס למפלגה ולהשוותו לקבוצת ספורט אינה רלוונטית, שכן ההשפעה של מנהיג, הפרסונה, על מפלגה במציאות העכשווית מהווה גורם מבדל בין המפלגות.
בין 2022 ל- 2024, מצביעי נתניהו–בן גביר נבדלים בהעדפה הפרסונלית, כמו מצביעי גנץ–לפיד–ליברמן–סער–בנט; אין פערים תפישתיים בין מצביעיהן. המצביעים עשויים לקנן בכל אחת מקיני מפלגות אלה בהתאם להטייה לפרסונות העומדות בראשן, שכן למפלגות אין משמעות מבדלת.
[מכאן שגם אין משמעות לפריימריז שאתה מצדד בקיומם, אך זה לשיח אחר.]
שמחתי לשתף.
