ההתיימרות הרציונלית היא חתירה, שאיפה, ל
- צפייה במציאות, להבין אותה, בכֵלַי התודעתיים האישיים,
- תיאור המציאות במלל באופן מדויק*.
מכיוון ששאיפתי רציונלית, עבורי, תיאור המציאות באופן מילולי- מאפשר לאחוז אותה תודעתית, להגיב אליה רציונלית, וכך להתמודד עם מרכיביה באופן מיטבי וממקסם את רצונותיי במסגרת האפשרויות והמגבלות.
- התיאור המילולי מאפשר העברת המציאות לאחר.
טרנספורמציה של מידע לתודעת האחר בתיאור מציאות גם כשלא חווה אותה בחושיו, מאפשרת- לחלוק את הטובין עם מי שבוחר-
הבנת מציאות שהאחר או אני נחשפתי אליה באופן שיקדם את המקבל, - בקרה על איכות תפישת המציאות שלי.
- לחלוק את הטובין עם מי שבוחר-
מציאות נכונה, טובה
'שואף לתאר מציאות באופן 'נכון'.
ובאופן שאינו רק מתבקש אלא במנותק- להימנע מתיאור 'לא נכון', שגוי.
לא מתייג מציאות 'טובה' או כ'לא טובה'.
אין מציאות 'כואבת' או 'שמחה', יש השלכות מציאות על פרסונות באופן ש'כואב' או 'שמח' לפרסונות.
התכנסות
לא רוצה להתכנס לתפישות משותפות.
הנאת ההשתכשכות בביחדness ההסכמה המאפשרת יישומי רעיונות שרירותיים, המקדמים פוסטולטים, זרים לי.
הם נכונים או לא.
אין התכנסות, אין ביצוע ויישום?
- לא במובן שהרעיונות לא טובים, עליהם להתעדכן,
- במובן שהמיישמים לא מוכנים להם להטמיעם, בעת בחינתם, נוח להם בשרירות התפישתית היוצרת מציאות מדומה.
לכן, מעדיף להניח ליישומם בעתיד כלשהו, כיהודי מאמין שממתין לבוא המשיח, מייחל לה, ולא באמת חושב שיגיע, במובן שלא מתייחס קונקרטית לבואו.
לשמחתי חי בחברה ליברלית דייה כדי לומר שאי-הנוחות התאורטית שיש לי בה היא נסבלת.
* תיאור מציאות מדויק
ברור שהגדרת מציאות ומתוך כך תיאורה המדויק הוא אינסופי במורכבותו.
וברור שלכל מציאות יש את ידית הפרכתה הפילוסופית.
ובכל מקרה,
כשאין התרחקות מבדיית מציאות, ערך מציאות מדויקת לא תהיה.