ה'רגישים' רגישים לעצמם. תובעים את סובביהם להתגייס לניטרול אימי המציאות

רגישות

הערכת משך קריאה כ- 2 דקות

תת כותרת

‘רגישות’ – הפניית תשומות פרט,
רגשיות ופיזיולוגיות,
בעצימות גבוהה, חורגות מנורמה מקיפה,
תוך ספיחת תשומות הגנה סביבתיות
להגנה עצמית
מפני

  • איומים חיצוניים, פיזיים ורגשיים – בעיקר של הכרה בתחושת הפחתת-ערך סובייקט על עצמו,
    שמפרים את האיזון הפיזיולוגי וכתוצאה מכך את האיזון הרגשי – נינוחות ושלוות פרט.
    רגישות היא בהתגוננות מקדימה, מובחנת, מפני איום נתפש אפשרי,
  • ובתגובה בלתי מידתית להיותם.

ייחוס רגישות לאחר
היא הכרה ברגישות אחר לעצמו;
בה, התממשקות יחסית קלה
עם גירויי מציאות
מערערת את ההומאוסטאזיס
הרגשי התנהגותי הנידף
של ה’רגיש’.

סממן של ‘רגישים’-
רגישותם לתיווכי מציאות מילוליים ערכיים,
בה שלוותם הנידפת מופרת
בשל תיווך ערכי, וורבלי, סובייקטיבי,
של מציאות,
בלא שינוי אובייקטיבי בה.

כלומר

ייעלבו. יפחיתו לעצמם ערך וולונטרית.

בהכירם את רגישותם,
בהתגוננותם מפני הפרת שלוותם,
הם מזהירים את סביבתם טרום,
ובעיקר מאשימים בדיעבד,
את הפגיעה בהם,
בתיווך תיאורי וורבלי,
ערכי, נגטיבי,
סובייקטיבית
של המתאר,
את התממשקות ‘הרגישים’
עם מציאות.

הם, ה’רגישים’,
רוצים, מבקשים, מצפים,
הכרה, ערך, פרמיה,
על רגישותם,
ובעצם,
תובעים עזרה וסיוע,
נאחזים, מתגבים, חוסים
במזבייח הנורמטיבית הנימוסית,
בתיוג תווכני המציאות כ-
‘ביקורתיים’, ‘שיפוטיים’, ‘אלימים’, ‘מתעללים’, ‘אטומים’,
וכאלה…

יעני-

תובעים לגייס את סובביהם,
לכשל מאמציהם
לייצב את נדיפות יציבותם.

הם מתבלבלים, אובדים במרחב

  • בין עומק אי-הנוחות הרגשית של הרגיש,
  • לבין היות האחר טריגר,
  • לאחריות האחר,
  • לבין המציאות.
Share

הערות? אשמח לתגובתך