איש מתוק

הערכת משך קריאה כ- 5 דקות

יותר מזל משתן

נקבע לי תור לאולטרה סאונד 1798 – בדיקה האם כשאני משתין השלפוחית מתרוקנת.

בסמס התזכורת לבדיקה לא קבלתי הוראות.
לא התעצלתי, התקשרתי, כודררתי בין מוקדנים עד שנחתתי אצל מוקדנית ערביה, שהנחתה שאתייצב רבע שעה לפני המועד הנקוב, כרגיל, רק עם מסיכה, שמירת שני מטר וניקיון. כלומר הוראות קורונה לא לבדיקה.

הגעתי ב- 22:15, שתי פקידות וגבר המתינו. הוא חיווה אלי לגשת אליהן. שאלתי האם הוא בתור, “לא” ענה “אני הבודק שלך.”

בהומור פרופסיונלי לוקלי, נטול צחוק הפקידות אומרות ש”מחכים רק לך”, ו”עושים לך כבוד.” הגבר הוסיף.
“אינצורך” אמרתי, והוספתי “אתה איש טוב” אמרתי.

הלכתי אחריו לחדר הבדיקות, שם הנחה אותי להיערך, להישכב, להוריד ולהפשיל.

בדק, הראה, היה לטובתי. לאור עיניו הטובות אמרתי “אתה איש טוב מאד.”

מזכיר לעצמי את אמי אומרת ב- 1970; ברוטינת בדיקת העיניים השנתית, היינו נוסעים בשני אוטובוסים לכל כיוון מחולון ל’צריפין’, למרפאות החוץ באסף הרופא, “כי עם עיניים לא משחקים.”

שם, אמי אמרה לפקידה מאחורי אשנב עץ נמוך – העולב, מילה בת עשור, כבר אז היה נראה לי משנות ה-40 – “יש לך ראש של מיניסטר”.

ולי המשפט היה נשמע נורא. גלותי, מתרפס, לא זורם.

“אני יכול לקבל את זה בכתב?” שאל.

“למי אתה צריך, לאמך, אשתך? תתקשר אליה, אני אגיד לה אישית.”

“לגרושתי” הוא מתקן.

בעודו סורק את שיפולי בטני, בישר לי שהשלפוחית שהייתה אמורה להיות מלאה בבדיקה, ריקה.

פירקתי עם כמה שאלות אישיות.

שלח אותי להשתין. הוצאתי להערכתי כ-50 סמ”ק.

ניפק תשובות לא מחייבות בסגנון ‘לא נוח לענות’, ולא רוצה להפסיק להישאל.

בדק, שוב, האם יש יתרת שתן שלא יצאה.

שאלתי, האם בדיעבד, טעה בבחירת אשתו.

חרץ שהוצאתי לא יותר מ- 20 סמ”ק.

הוא לא יודע אם טעה, שכן אז השיקול היה נכון. כעת לא.

הסביר לי, שבעצם הבדיקה שערך חסרת ערך מפני שהוא השווה בין שלפוחית ריקה לפני ההתרוקנות לריקה אחריה, כשהצורך הוא להשוות בין מלאה לריקה. באתי ריק.

“מה גרם לך בזמן אמת, לחשוב שאתה סופח ממנה משהו בעל ערך, כדי לראות בה אשתך, וכעת לא? מה הטעה אותך אז?” והוספתי, “התשובה היא לך, לא לי.”

הוא הזין בממצאיו את המחשב.

לשאלתי, עונה שיש לו שלוש בנות.

חיווה, שדו”ח הבדיקה יחכה לי בחוץ.

“כמה נפגעו הבנות?” והוספתי “אולי תרצה שאשתה מים ואמתין בחוץ” לנוכח חוסר ערך הבדיקה.

תמצת על הפגיעה בו ובשלוש בנותיו, כל אחת בעוצמה אחרת על ציר זמן; הגדולה לא דברה איתו פרק זמן. השלישית התאוששה, כעת האמצעית חווה משבר. “הייתי מחכה לך, אבל עוד 7 דקות אני מסיים את המשמרת.”

הצרתי שהבדיקה לחינם.

נתתי לו פסקה על ההתנהלות שלו. על פוטנציאל טעות שבה, ואת הקלישאה שהתגרש מאשתו אך לא ניתן להתגרש מגרושתו, אם בנותיו .

הכביר שאכן טעה בהתנהלות פרטיקולרית, הבין, ושישתדל לא לחזור על טעותו ההתנהלותית.

“ומה אתה עושה?” התעניין.

“אני לא מהתחום”, הצבעתי על מכנסי הקצרים והמרופטים. “סתם אחד שאוהב אנשים.”

“צ’מע” אמר “בוא ביום חמישי ב- 18:30 תהיה ראשון נעשה את הבדיקה שוב, תגיע עם שלפוחית מלאה, ואז נוכל להשוות.”

ליווה אותי החוצה. “אחזור כשהשיניים שלי צפות בשתן” הבטחתי.

“בפעם הבאה לא אתן לך להתחמק ממה שאתה עושה כמו שנתתי לך הפעם.” נפרד ממני.

“אתה אכן איש נהדר. תודה.”

סוף דבר

הגעתי. פחות שתן ממה שכיוונתי. מספיק כדי לערוך את הבדיקה. שארכה שלוש דקות. כולל החוזרת לאחר התרוקנות. שלפוחית תקינה. גם פרוסטטה, למתעניינים.

הודיתי לו בחום.

לא, לא דברנו מילה מעבר.

Share

הערות? אשמח לתגובתך