לדבר על אופנוע, שעון, מצלמה, עט, משקפיים, מכונית, מעניין. אותי.
- היסטוריה,
- הקשר,
- תרבות,
- לינגו, שפה,
- מכניזם,
- פריצה טכנולוגית,
- ביצועים,
- נוסטלגיה,
- טעמים,
- צרכנות.
אם מדברים על טעמים צרכניים- פחות מעניין. אותי.
אם מדברים על הרכש, על כמות הזהב שבו, על זהב ורוד, על 'גרסה מוגבלת', על עומק של 500 מטר – צ'חצ'חיאדה מבחינתי. לא מעניין.
כנ"ל – אופנועים
מה פריצת דרך, מה עובד פחות טוב- מרתק!
אם מהות, עיקר, השיח מוטה ל-
- מעטפת הביצועים,
- השתפכות על איזה כייף…
- איך כמעט…
- הדיל הנרכש,
- גדילים, עגילים, טבעות ואיפור,
- בעצם, אופנוע כייצוג אישי, אקסטנציה של פייסבוק-
צרכנות טעמים; הרבה פחות מעניין.
זוכר שיח, דבֵיירת, דבררת, פטפייטת מרהיבה
בין ידיד נערץ לבין עובייר אורח בפתח סוכנות דוקאטי.
הזר אומר לידידי "היה לי אופנוע כ- R שלך, החלפתי אותו מ- R ל- RR, כי כשעשיתי ווילי ב- 200- הוא רעד. ה- RR לא."
וידידי המסכן, התייבש. פניו התכרכמו. מאוד התקמטו.
והוא, אנחנו, בכלל לא יודעים להרים גלגל.