אפצס בבית השחי האמריקאי: אינדיאנים

תפסה אותי סערת מבול אחרי שכשלתי בדילמת הגשם.

רוכב איזה 10 מייל בטפטפת שמתעצמת לגדם, שמסלים לסופה. עצרתי להעביר את הרגישוידה, טלפון, דרכון וכסף לאגז חסין הרטיבות וממשיך לשוט.

המחסה הראשון שרואה זו חנות עם רחבת חניה אליה נכנס. רטוב. פוגש אח ואחות בשנות ה-30 שלהם. היא לקחה את התבונה היופי והחריצות והוא… במשך שעה ומשהו של סופה מטריד אותם במחקרים אנתרו-סוציולוגיים.

לפני 20 שנה הגיעו מאל סלבדור ללוס אנג'לס. יוקר המחיה שינע אותם לאריזונה. בטי אם שני ילדים בגיל עשרה משני גברים, התחתנה לאחרונה עם בעל החנות שמעסיק את שניהם. מבהירה לי שהיא העובדת הכי טובה – אכן, יכול לאשר – לא בשל כך שהיא אשת בעל הבית, אלא, בשל כישוריה. מרוויחה $14 לשעה, $2,700–3,000 לחודש. ובעבודה כמו בעבודה, הסדר כלכלי, היא לא שותפה בחנות.

הלקוחות

והם מסתלבטים על הלקוחות;
מבחינתם לקוחותיהם עצלנים, לא עובדים, שותים כמו משוגעים, מקבלים מהממשלה כסף כדי לא לעשות דבר, וקרדיט בכרטיסי האשראי טוב יותר לעומת העובדים לפרנסתם.

במשך שעה וחצי באו ויצאו הלקוחות; אינדיאנים.
מראה מובחן, שניתן לזיהוי: תווי פנים צבע עור. רובם המכריע, כמעט כל הנשים, שמנות באופן שנראה לי שכמות ותכני האוכל שצורכים לא מתואם לפיזיולוגיה, ליכולת העיכול, כלומר מעבר לבעיית משקל סטנדרטית, זה משהו אחר.
והגברים, חלקם שמנים באופן דומה, עם תכשיטים אינדיאנים, חולצות טי, כובעים, עם כיתוב המתכתב עם האינדיאניות, צמות.
הם אפאצ'ים בזהותם.
גאים בכך.
כוח היחד המנחם.

לשאלתי עונה בטי ש- 95% מהביזנס הם רוכשים אלכוהול, השאר נחלק בין משקאות קלים לחטיפי צ'יפס וסיגריות. רואה.

בטי מכירה את כולם, לקוחות קבועים, חביבה אליהם ועושה פרצופים מעבר לגבם, מקוננת שהיא עובדת קשה והם עשירים ממנה בלי לעשות דבר, אלא ממענקים ממשלתיים.

קזינו אפאצ'י

כשהפסיק המבול לכדי טיפות המשכתי כ- 50 מייל לקזינו שהממשלה נתנה רישיון לאינדיאנים להפעיל. ישן במלון שם.

לפני ואחרי ארוחת הערב פוקד את הקזינו.

עובדי המלון כולם אינדיאנים, רובן המכריע נשים, שמנות באותו אופן.

הקזינו מופעל ברובו על ידי אינדיאנים, רוב נשי, והמהמרים הם תמהיל דומה של אינדיאנים ולבנים, ומעט שחורים.

וכמה שקזינו זה מקום עצוב – אנשים כבויים מושכים את הידית, וב- 21, נהנה לראות את מיומנות הדילרים, ואת ה'שחקנים' – זה משחק זה? – במניירות של תחכום מסמנים לקרופייה עוד קלף או לא. כמה עלה להם לפתח ת'מניירה?

והם שותים, ומעשנים. שם מותר.

לא מבין את ההנאה.

הבעייה והפתרון

אינני מכיר את בעיית הנייטיב אמריקן. מבין שאינני מכיר וממילא לא מבין את הבעיה.

בהנחה שאכן מקבל את אמירתה של בטי, שאמריקה מתעלמת מהבעייה ומפצה את האינדיאנים בכסף כדי שישתו אותו לשוכרה בשקט ולא יפריעו, שואל את עצמי, בעולם ש'כולו טוב', מה יש לעשות במקרה זה:

הצעה

לקחת את הילדים בצעירותם, ולשים אותם במוסדות חינוך מנותקים מצביון אתני שבטי.

יישום

גם אם יש סיכוי שהפתרון יעבוד על חלק ממי שנלקחו, בשום אופן אין ליישם פתרון זה, שכן, בכל רגע הוא נעשה בניגוד לרצון אינדיבידואל – הורה או הילד.

רצון הפרט, לתפישתי, הוא הערך אותו יש לשמר, ואם יש פרטים שרוצים וולונטרית לשמר צביונם – שיעשו זאת.

תוצאה

וכך ימשיכו אינדיאנים גאים לשמור על מורשתם ותרבותם וולונטארית עד עצם היום הזה.

Share

השאר תגובה