להק זיו: דוקטור זיו, גל זיו, שלומי זיו עושים את לונדון
איל איון, ברילוצ'ה ארגנטינה. צילום: אלי דבוש
שלומי זיו גולש בשאמוני, מון בלאן, צרפת
קומנדר אבי שיוביץ, ניו יורק, מדגמן אותותיו הצטיינויותיו וערכת צמידיו
תום זיו, נצר טייסים, עושה את גשר ברוקלין ניו יורק
שי דיקמן מתן דהן אמריצר, פונג'אב הודו
איתי זלאייט, גיבור ישראל ככר רבין תל אביב
Yuli Tsipis, Jorge Kadosh, Gustavo Wierzba, Shai Ochana and Ofer In Cabo Lado, Angola
השראה
את הרעיון לתנוחה שאבתי מאיזה בחורצ'יק- לא זוכר את העדה ולא הלאום, אליו נחשפתי במצגת או סרטון יוטיוב, כשצילם עצמו בתנוחה זו בכל מני מקומות בעולם.
פאק, איך אני לא חשבתי על זה.
צילומים
התנוחה הראשונה צולמה במוסקבה כשכפיר כהן מצלם אותי.
מאז ברמות אדיקות משתנות, מצטלם במקומות שווים,
ומתחרט, שלא התחלתי מעת שיכולתי לעמוד על רגל אחת.
בדרך כלל מבקש ממי שנלווה אלי לצלם. או מהמקומיים.
קרדיט
ידיד נערץ, שהגיע לתמונות במקרה כשחיפש משהו אחד ונחשף לאחת מהן,
טען שהתנוחה בהשראתו;
כשהיה קלאבר, כשנחה עליו – להחלטתך מה נח עליו –
חתר למרכז הרחבה,
בנון-שלנטיות מודעת נעמד על רגל אחת,
הכפיף גוו,
הניף את רגלו האחרת לכדי קו אופקי הנמתח מכף הראש עד קודקוד הרגל,
שלח את ידו השמאלית, ניצבת לקו הרגל והגב, אופקית אף היא,
את הימנית הניף כאֶxטֶנְצְיָה של הקו האופקי,
זקר את אמתו, אותה סבב באגרוף קפוץ, זוקף ברישול את האצבע,
כל זאת בעודו סב על ציר רגלו באופן תואם את סיבוב כדור הארץ על צירו.
צפיתי בו עושה את הנאמבר כמה שניות, נניח 1400 מעלות, במועדון זערורי בטוקיו ב- 6 בבוקר –
אכן, קרע – אותי וגרם לפעירת פיות הילידים המשתאים.
אז, לא יודע אם זו ההשראה – אבל אני מ'כפת אני, שיהיה, הִשְרָא.
מטרה
לחייך, לצחוק, לגרום חיוך לאחר. בכוונה. יזום.
המתלוננים – "משביעהו – רעב, מרעיבהו – שבע".
יפ, אבל הם מחייכים? באמת מחייכים? בגלל האווירון הם מחייכים? מכלום? אני הנעתי אותם לכלום פעולה שתוצאתה חיוך? האין זה נפלא?
באתיופיה היה נהדר. 200 קילומטר מהכביש הסלול הקרוב למקום מגוריהם במחוז גומז, הם מסתלבטים עלי, ואחר כך עשרות עושים את זה.
לבקש מאחרים מצחיק אף יותר. במיוחד את אלה שלא ברור אם יעתרו או לא.
האמת, כמעט באמת?
לקבל תמונה כזו מאחרים זה כיף.
התחושה שלי ש
בשלב הבקשה מישהו מחייך,
במקום העשייה אדרנלין החיוך נמתח,
הקהל צוחק,
היא כייף.
התהליך שבו מישהו שולח לי, 'כי הוא ביקש' והוא נהנה מזה – נהדר.
באותם מקומות שהבקשה הופכת ליותר מבקשה קטנטנה-
בחיובי, הם נהנים מזה, זה נפלא,
אלה שטורח עליהם – בקטנה. חיים קשים. חבל. לאף אחד זה לא באמת נורא.
האמת, באמת?
צחוק צחוק, מנסה להשתלט על המילה 'אווירון'.
בחיפוש SEO של גוגל- נמצא הרחק למטה בתמונות.
עוד לא אבדה תקוותנו.
צירוף מלה מוספת לאווירון, נניח 'אווירון דיקמן' כבר עושה את הקסם, אבל לא אלגנטי.
באתיופיה היה נהדר. 200 קילומטר מהכביש הסלול הקרוב למקום מגוריהם במחוז גומז, הם מסתלבטים עלי, ואחר כך עשרות עושים את זה.
