משך קריאה: 3 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
אמירות לא פופולריות
הבעיה, שכנראה שהן נכונות או לפחות אינן ניתנות להפרכה.
ארגונים, התאגדוות מוסדות, קולקטיבים, קונסרבטיביים מובחנים מכילים יותר עברייני מוסר, מאשר התארגנות פרוגרסיבית.
בתי הסוהר מאכלסים יותר קונסרבטיבים מאשר פרוגרסיבים.
באופן מוחלט: בין מורשעים יש יותר אמוניים לאומנייםוכן ויחסית לחלקם באוכלוסיה.
בין קונסרבטיבים יש יותר עבירות מוסר ששמרנים עמיתים יעידו על כך, מאשר יעידו על פרוגרסיבים, או חותרי קדמה רציונלית על עמיתיהם.
החיפוי בצד שמרני.
קונסרבטיבים 'מוסריים'. לכן משמרים מוסר. ומפרים אותו.
גם לשיטת קונסרבטיבים אחרים.
מוסר
מוסר – פרוטוקול התנהלות אישי–חברתי לקידום עצמי.
גישה שמרנית מאפשרת:
- אמוניות – יישום
- אי אמון – יישום
- אמון – אי יישום.
מה בתיוג אדם, מה יותר דומיננטי, אמון – יישום, או אי אמון יישום?
היהדות גורסת שהפרקטיקה גוברת – הגישה הקונסרבטיבית של מנהיגים 'חכמים', מאמינים 'טפשים', לא חשוב ה'למה', העיקר הביצוע.
[לדעתי] האמונה היא הקובעת, לא חדלון המעשה.
חברה מסורתית, בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה נשענת על שלושה מרכיבים:
- סנטימנט אמוניות, לאומניות שימור,
- היררכיה אידאולוגית שנשענת על כוח, גבריות,
- התכנסות הזדהותית לקולקטיב של פרטיה – לקולקטיב יש ערך, השתייכותי אליו הוא ערך כשלעצמו*.
* עובר אורח הולנדי אמר לי – 'מי שהורג בשם האידאולוגיה הוא איש טוב – "אני איש טוב, אתה איש רע, לכן אני הורג אותך."'
מרכיבים אלה מצריכים תחזוק מתמיד, שכן לטענתי, מבנה זה הוא תוצר נוגד את האינסטינקט
סיוגים
אינני יכול להוכיח. חוויה אישית על ציר זמן.
אני מפריד בין עבירות מין. לא שהן חלשות יותר, אלא יצריות, ואינני יודע מה קורה שם.
כן מצפה שבין 'פושעים' יהיו יותר גברים.
הסבר
- הם עובדים ישירות את האינסטנציה הגבוהה – האל, החשבון מולו, אין צורך בתיוך התנהגות ראויה. הוא כבר יסלח.
- קידום האמונה או הקהילה 'מצדיק' התנהלות לא ראויה.
- במספרים הגדולים, סוציואקנומיה, השכלה נמוכה,ף מצמיחה מכילה יותר פשע, מנגנון הייצריות גובר על בקרה רציונלית היררכית מורכבת.
המוסר כתוב. מה שלא כתוב ניתן לפרשנות, והמקרה הנדון הוא בכלל יוצא דופן. אינסטינקט הכפרה, ורכישתה האינדולגינציה, ואולי העבירה בכלל הייתה מוצדקת והעבריין הוא שליח הצדק.
פרקטיקה של אמוניות – לא אתפס
אין בקרה רציונלית מפותחת אינהרנטית.
המהות הקונסרבטיביות מוכל הרעיון של הערך המקדמי עליון על השאר.
יש ניסיון עבר ברמיסת ערכים מסויימים כדי לקדם את ערכי האידאולוגיה.
והמעשה הלא 'מוסרי', הוא כאן עכשיו, אם בשרות האידאולגיה – 'כי זה טוב לי' לעושה, או שזה 'רע לך ומגיע לך בשם האלוהים. או המדינה. או הצדק.' שהקונסרבטיב רואה עצמו שליח מטעמו.
