מינורי בטיפולי המרה

אזהרה: לא פוליטיקלי קורקט 

נסעתי לגיאורגיה לענייני עבודה.

בין היתר, נהנה מהאנשים, מהאינטראקציות, מהאוכל וגם מהטיפול בפיזיולוגיה; אני כמו בסיקסטיז, השכנים נסעו לבתי הבראה לקבל טיפולים בסדום או בזכרון יעקב.

הולך למכון ממשלתי לקבל טיפולים. לא יודע כמה הטיפולים שווים, הציוד שם אכן לקוח מהסבנטיז מבית מרגוע שנסגר. ועם זאת התחושה של טיפוח עצמי נעימה, לא חושב שעושים איזשהו נזק, וזולים.

נשאלתי האם בטיפולים אלה יש גם ממד מיני.

הממד המיני שאני מוצא בטיפולים הוא,
שאם רוצים לשלוט על מתח מיני מוקצן של מישהו, לדכא דחפיו, יש לשקול שליחת הפציינט למכון בטבליסי, שיעבור כמה טיפולים, לא חשוב איזה, אצל הבבושקות המקומיות. יעבור לו. יותר הומני מסירוס.

לחילופין, בעתיד כלשהו, הומוסקסואליות תהיה נורמטיבית, לגמרי – לא תהיה הבחנה בין הטרו לחד-מיני. במצב בו הטרוסקסואלים יבחרו האם להיות הומוסקסואלים ישלחו אותם לכאן – ידכאו להם ת’יצר המיני, המשיכה לנשים לאחר כמה טיפולים.

תמרוץ נגטיבי

אני נגנב מהקטע התרבותי, שטראף בו ה’אם-אז’ הוא נגטיבי במובהק.

כלומר, אף אחד לא אומר לי
‘אם תעשה כך, יקרה לך דבר טוב כזה או אחר.’
כן שומע
‘אם לא יקרה כך – ‘קפוט’, ‘יפטרו אותי’, ‘יקנסו אותי’, תרבות הштраф.

Share

השאר תגובה