משך קריאה: 4 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
פרק 1: זדראסטוֻוייט
פרק 2: גלסנוסט
פרק 3: פרסטרויקה
פרק 4: קולטורה
פרק 5: רבולוציה
פרק 6: איזוויניצה
פרק 7: בולשביסטסקוי רבוליוטצי רקונסטרוקציה
פרק 8: סנקסט פטרסבורג
סוף? איזה סוף. כמה שבועות אחרי, בסנט פטרסבורג.
אם מוסקבה היא הווה, המרכז העסקי, הפעילות המעשית, התוססת, אדריכלות פרקטו־קונקרטית, פוסט-מודרנית, פסאודו-אסתטית, ישירה, יעני תל-אביב, אז סנקסט פטרסבורג היא היסטוריה, תרבות, ערש המהפכה האידאולוגית, המנומנמת, מפוארת אדריכלית, גותית, רוויית סמלים, אורנמנטים, משמעויות וסאבטקסטים, מוסדות השכלה; לכל אבן סיפור, לכל פינה הסבר, סיפור לכל הסבר פינה לכל אבן, פרשנות לכל פלוץ. הֶעבר. ירושלים.
במוסקבה היופי הנשי הוא קומודיטי, ישיר בוטה, אינסטרומנטלי.
בסנקסט פטרסבורג הן, הבנות, מהז'אנר האינטלקטואלי. המראה הסלאבי, בטוויסט תחכום אינטליגנטי, זה שאינו בוטה ופחות מוחצן.
אם בכל מקרה ומקום כדאי להיות חכם, מוכשר, נאה, רלוונטי, added value לסיטואציה, במוסקבה, כדאי (גם) להיות כוסית. או להתחמש באחת, או יותר, ולא לתת לאף אחד לטעות, או סתם לא להבחין בכך. לכן, במוסקבה הן גבוהות, מוגבהות, מטופחות, רזות, אתלטיות, מוחצנות ובכמויות. בפתח מסעדות בסדרי גודל סביר ומעלה ארבע מארחות, לא אחת, לא שתיים ולא שלוש. הפגנת יופי. מהז'אנר. כהומואיות המשווקות מסעדות דגים במנילה, הבבושקות המזמינות והשחורים המשדלים לחנויות המזכרות בארבאט, כך, אולי, במסעדה: אם האוליגרך הנכנס למסעדה נמלך בדעתו ושוקל מנוסָה, אולי למראה המארחת יערוך רי־אססמנט. שכן, וזה ידוע עוד מאז גילוי השוּם למאכל אדם, שטרם התגלו מכלול סגולותיו המדיציניות, אין כמו מארחת מצויינת לעיכול או לפחות לטיפוח החשבון.
אז זהו, שבתור חובב שירותים ידוע, שלא לומר מקצוען, שכן אף אחד לא הסמיך אותי או משלם על כך שאחשיב זאת כמקצוע, ביום ביקור אחד, שני אתרים הותירו בי את רישומם הנמחה:
האחד, ברשת קפה אופנתית שירותי הגברים ממוקמים בחדרון מרווח כשהאסלה נטועה בקצהו. תקרת החדרון הולכת, בעצם היא נשארת, ומתנמכת בואכה האסלה, שכן מעליה מדרגות. כך, גם קצר קומה שכמותי לא יכול לעמוד. לכן, מתבקש, בעצם נאלץ, בלחץ התקרה, לשבת תוך כדי. כנקבה. אי-אפשר היה למקם את האסלה מטר לפני יש מקום. אני עד.
האתר השני פשוט ומעניין אולי יותר: מסעדה אוריינטאלית. רשת הנקראת 'שני צ'ופ סטיקס', ברוסית. עמוסה באופן בלתי נתפש. כל היום. אוכל קצת יותר מסָביר במחירים מעט פחות. שירות זוועה ושירותים מעניינים; שם, במתחם, שלוש דלתות. השתיים האחרות צופנות שירותים סטנדרטיים לכל דבר ועניין, בעיצוב חרדל-בורדו. הדלת הראשונה, בהיפתחה חושפת – Ta Dam – חדרון עט גדול יותר, ושם, ממוקמות ברווחה זוג שלם של אסלות.
ו-אני, חף ממחשבות קונספירטיביות שכמוני, נשאר עומד תוהה מול פלאים אלה. אנא עזרו לי קוראים אהובים ונאמנים שהגיעו עד הלום, האם יש קשר בין המקרים? האם יש כאן אמירה חתרנית אירוטית, תחתית־אורולוגית, אנאלו-קונצפטואלית כלשהי שפספסתי? האם ואולי, בזירוגים כפולים אלה, סרגיי היזם התכוון שאולג ומאשינקה הסועדים היושבים על נישנושי סשימי ומדסקסים את הפרלודים הצ'ייקובסי-קאיים, במקרה שנתקפים בדחף הצורך הפיזיולוגי, סימולטנית, בלתי ניתן לדחייה, של הטמפורה שזה עתה נכנסה פנימה ודחוף לה כעת גם לצאת, עכשיו, מייד ובדיעבד, וכדי ששיחתם התרבותית בענייני מעלה לא תוסח מענייני תחת, שיוכלו להמשיכה, בצוותא וללא הפרעה בהליך ביציאתה?
פרק 9: מסיבה 2011
