מגזר שלישי
דוגמא בשם אומרה
המכון למדיניות העם היהודי (מיסודה של הסוכנות היהודית לא"י) בע"מ פועל במתכונת של צוות חשיבה (Think-Tank) ומאוגד כחברה ללא מטרות רווח. באמצעות חשיבה אסטרטגית ותכנון ארוך טווח, ממקד המכון את מאמציו לתרום לשגשוגם של העם היהודי ושל הציביליזציה היהודית. המכון יושב בירושלים, אך מתייחס לכל הקהילות היהודיות ברחבי העולם בראייה גלובאלית.
בחירה מקרית.
תמצית
מגזר שלישי: אליאס למוסד פרטי, עצמאית,
מוכוון פעילות ציבורית, על פי רוב – סוציאלית-הומניטרית.
המוסד אינו אמור להניב תשואות כלכליות לבעליו,
וכן, עליו לעמוד בתקציב.
שכר העוסקים במוסדות אלה – מתנדבים, עובדים, מנהלים ויזמי המוסדות הם על רצף בין התנדבות בה הערך הנתפש המתקבל הוא מנטלי בלבד, נטול שכר, שאמור להוות תגמול ערכי, דרך שיפוי הוצאות תפעוליות, תשלום סמלי ועד תגמולי ערך כשכר מנהלים, וזאת בנוסף על ספיחת הערכה וכיבוד למפעילים, ותחושת סיפוק לפעילים.
גופים אלה בחסות ממשלתית שמאפשר תקצובם ממקורות תרומה כתחליף לגביית מס, וזאת בשל הכרת ממשלה בחשיבות עיסוק מוסדות אלה.
מצע תעסוקתי
מכלול תעסוקתי ניתן לחלוקה דיכוטומית ל-פרטי ול-ציבורי.
בחלוקה מתבקשת זו מקננים תתי סוגות תעסוקתיות מגוונות, היברידיות, אנדרוגניות, כגופים פרטיים בשליטה ממשלתית – בנקים בישראל למשל, גופים ציבוריים בבעלות פרטית, כמוסדות אקדמיים מסוימים, יועצים פרטיים ומשרות אמון לפונקציות שלטוניות, וכן תת קבוצה מעניינת – גופים לא ממשלתיים ללא למטרת רווח.
כך התקבעה חלוקה לשלושה מגזרי תעסוקה:
מגזר | עסקי | ציבורי | שלישי, התנדבות, ללא כוונת רווח |
| זכות קיום | שאיפה למיקסום רווחה כלכלית, קידום יזמי, עובדים, מכלול השוק ופעילות כלכלית. | הקמה, פיתוח, תחזוק תשתיות הגנה, בריאות, חינוך, הן הוצאות גדולות ומורכבות מכדי להותירן בידי פרטים, ולכן מנוהלים על ידי נציגי ציבור. | טיפול במטרות ערכיות שמדינה מכירה בחשיבותן ואינה מקצה לקידומם משאבי הקמה, פיתוח ותחזוק. מדינה מותירה בידי יזמים פרטיים להקים, לנהל, מיזמים חברתיים ופוליטיים, אם עומדים בקריטריונים שהציבה, ומאפשרת להסיט אליהם משאבים פרטיים כפטורים ממסים, או צריכה בתשלום של מוסדות ממשלתיים. |
| מטרה לטנטית | מיקסום תשואה על השקעה ופעילות לבעלי/ יזמי עובדי המגזר. | שמירה על האינטרסים הפרטיים והציבוריים של פרסונות אוחזות עכשווית בשלטון, באמצעות שמירה על הסדר הציבורי לשביעות רצון אזרחית מצרפית. | ספיחת הערכה/ כבוד/ סיפוק/ טובין/ ליוזמים ולעוסקים במלאכה. |
| אנרגיה תפעולית | השקעה ראשונית של יזם | הקצאת תקציבי ממשל ממסי אזרחים. | השקעה של פרטים מתוך תרומות שחלקן מוכרות כתחליף לגביית מס ממשלתי. |
| יוזמת הקמה | יזם שואף לרווח כלכלי לעצמו. | שלטונות שואפים להיטיב עם האזרחים. | יזם שואף להיטיב עם מושא פעילותו ועם עצמו. |
| בעלות | פרטית, או שותפות רבים. | ממשל. | פרטית או שותפות. |
| מוטיבציה | שאיפה לעניין מקצועי וכלכלי לשיפור מתמיד בתנאי העסקתם. | ביטחון, קביעות והטבות סוציו-אקונומיות נלוות, עם תפישת ערך שמיוחסת לתרומתם לחברה. | תחושת שליחות בתחום עיסוקם. |
| מוטיבציה לטנטית | אין. | אין. | הכרה סוציו בדגש על אקונומית על פעילותם. |
| רווחיות | מיקסום רווח, מניעת הפסד שאותו לא ישרוד. | אין חתירה לרווח, שאיפה להתנהלות יעילה מקסימלית, עמידה בתקציבים שהוקצו לו, מניעת חריגה מהם, הוזלת שירותיו אם נמצא בעודף תקציבי. | באופן דומה למוסדי, על ארגון התנדבותי לעמוד בתקציב ולגייס בכל עת מקורות תקציביים שיזינו אותו. |
| היצע וביקוש | חברה פרטית נתונה לפעול במתחמי היצע וביקוש כדי להצדיק את קיומה. | פעילות ממשלתית מתעלמת אוכפת עד מציעה ממשקים לאזרח, כשגופים ובעיקר פעולות שאין להן ביקוש נעצרות בשלב כלשהו, כאשר לתפעולן אמנם פן כלכלי, אך לא ישיר. | פעילויות ההיצע והביקוש מורכבות, שכן, יש לנהל מערכת כזו מול תורמים ומול גופי שלטון וכן עד רמה מסויימת מול דיסציפלינת הפעילות. עם זאת יחסים היצע וביקוש אלה אינם כלכליים ישירים כבחברה פרטית, ומצריכים יכולת היצע להלן מכירת העיסוק מסוג שונה. |
| נטילת סיכון | חברה פרטית נוטלת סיכון בעצם הקמתה, ובהמשך בתפעולה. הסיכון הוא של המשקיעים שעלולים לאבד חלק עד את כל השקעתם. | הסיכון שלוקחת ממשלה נע בין סיכון קיומי – לבין אובדן משאבי כלל, שפרטים רגישים אליהם פחות מאשר למשאבים כלכליים אישיים. | נטילת סיכון של גופי מגזר שלישי הוא הפחות ביותר שכן, מעורבים שם כספי ציבור שהממשלה אישרה את הקצאתם ו'חבל, אך לא נורא' אם יירדו לטמיון, ועיקר הסיכון הוא המוניטין שיפגע בעוסקים בכך, או מניעת הכבוד שאמורים היו לספוח מפעולתם. |
| תגמול | גמישות המאפשרת תקרה גבוהה לתגמול עובדים, הסכמה לשלם הרבה לעובד נדרש לחברה למימוש יתרון כלכלי, בצד שאיפה לשלם מינימום אפשרי ועדיין לשכור עובדים מתאימים. | מערכת שכר קשיחה, לא מאפשרת משא ומתן, אך סובלנית יותר לתפוקות חסר. | בעייתית; יש לגייס את הכסף מתורמים שמעדיפים להקצות את תרומתם ישירות לאידיאה שהארגון נועד לשרת. לכן יש בארגונים גם מרכיב התנדבותי ללא שכר או בשכר מופחת. עם זאת, כל ארגון שואף להעסיק מנהלים איכותיים ויקרים, ויש הרואים בארגונים אלה אפיקי השתכרות ותגמול אטרקטיביים ליזמי הארגון, ולמנהליו. על ארגון כויצ"ו להתמודד עם העובדה שהנהלתו הבכירה מתפקדת בשכר, בעוד שמנהלי סניפים ומטה מתנדבים. |
| אידיאולוגיה | מרכיב נמוך; הימנעות מבעייתיות אופרטיבית. | ברמה תשתיתית, גבוהה; פעילות מטפלת במדינה, ערכיותה נתפשת ומשווקת כעליונה על פרטיה. | מרכיב גבוה לשמירה על זכות קיום ערכית ונגזרת אופרטיבית |
| זכות קיום | השוק בו הפרט/ ארגון פועל מגלה עניין בתוצרי/ שירותי הספק. | תרומה למבנה מדיני, ביטחון, בריאות, חינוך, השכלה, רווחה עד הרמה שהטיית המדינה לאחריות כלכלית על אזרחיה מטה אותה. | כל עת שיש תזרים תרומות כמקור תקציבי, למערכת הגיוס. התורמים בודקים האם המימוש התקציבי מופנה לאפיקים שנראים להם. |
| זכות קיום כלכלית | מאזן רווח הפסד חיובי. זהו. | מדינה כספק תשתיות מנהלת תקציבים לפי יעדים ותוכניות ארוכי טווח. השיקולים הכלכליים מופנים לאופן האופרציה בעיקר, לנסות לייעל תמידית פעילויות. שלא בקטסטרופה, על פי רוב, פעילויות נעצרות משיקולי תקציב בשולי פעילויות משמעויות. | על ארגון במגזר השלישי להתנהל בסד תקציבי שהתרומות מכתיבות מחד, ותוצרים בלתי איכותניים, לא כמותניים לבחינת התורמים כמדד להצלחתו. |
| רגישות קיומית | גבוהה. צרה כלכלית לאורך זמן תסגור את הפעילות. | נמוכה. מדינה מפעילה שיקולים רחבים יותר לגבי פעילות מוסדותיה. | גבוהה ביותר. בהיעדר מקורות תקציביים אלטרנטיביים, מעצור בהזנת תרומות יפסיק את הפעילות. |
| מדדי הצלחה | פשוט למדידה: 'בעל העסק' לאור התשלום על צריכת השירותים. | מורכב למדידה: פונקציות שלטוניות שבוחנות את התנהלות המוסד לאור תקנוני שירות המדינה, האג'נדה הפוליטית של הממשל, והפידבק המתקבל מהאזרחים. | כמעט לא ניתן לכימות כמותני: על התורמים לבחון אימפרסיוניסטית את התנהלות הארגון האם עומד ביעדי מימוש ערכיהם הסובייקטיביים. |
| פרופסיה | מחייב התמקצעות ומיומנות גבוהה בשל תחרותיות ואתגר להיות רלוונטיים ורווחיים למיקסום רווחים. | תמהיל א. סף כניסה יחסית נמוך ורכישת מיומנות בארגון, ב. ישנן פונקציות מסויימות המחייבות סף התמקצעות וכניסה גבוה, ג. העמדה לבחירת הציבור, ד. משרות אמון של בכירי ארגונים או ממשל. | על ראשי הארגון להיות בעלי יכולת רכישת אמון וגיוס משאבים ממשקיעים בתחומי העיסוק של הארגון, שמחייב כישורי רפרזנטטיביות בתחומם. השדרה המקצועית בתחום דומה לארגונים ציבוריים. |
| ממד רך [ציניות?] | אין. סוג של חרדה או רווחה. מרכיב ה'חיבור למציאות' כלפי העיסוק גדול. ייתכן ובהליך שיווק התוצר/ שירות יופעל ממד ציני מול לקוחות. | ברמות הגבוהות התגמול הסוציו אקונומי משמעותי. ברמות הנמוכות, שכר נמוך מפתח תסכול, שלעתים, עד רמה מסוימת, תחושת שליחות ומשמעות מטפלת בכך. | כל תחושת שליחות לכלל, מוטיבציה שאינה אינטרינזית אישית, ברורה, מעוררת [בי] אי-נוחות. ייחוס שליחות שמפעמת בפרקטיקנים, יוזמי ומנהלי ארגונים 'בהתנדבות' מעוררת [בי] חשד; זוהי התנהלות נוגדת, להבנתי, שאיפה אנושית טבעית לתגמול נתפש כהולם, שכן הארגון מובחן כ-ללא מטרות רווח. האם יש סבירות גבוהה ל'התמרה של הטייה פרטיקולרית לאידיאולוגיה אוניברסלית'? |
מגזר שלישי
על-פי ויקיפדיה, קונספט 'ארגון ללא מטרת רווח' מוכר החל מסוף המאה ה-18, יובא לארה"ב, בשלהי המאה ה-19 החלו לפעול גופים ל
מגזר פרטי
אינטואיטיבית, משער, שמגזר פרטי היווה תשתית כלכלית ראשונית בהתפתחות האנושית – על כל ארגון לעמוד עצמאית במבחן רכב והפסד.
ככזה מתקיים היום ויתקיים עד כלות תפקוד אנושי.
מגזר פרטי התפתח בשחר אבולוציוני, כאשר היה מי שבכוח מנעד תגמול–כפייה, בספקטרום שכנוע–אילוץ פרטים אחרים להפיק תוצרי טובין מיוזמתו, עבורו.
מגזר ציבורי
באופן עוקב אחרי המגזר הפרטי, ובהזחת פעימה שאינני יכול לאמוד את שיעורה על ציר זמן והתפתחות, מגזר ציבורי התפתח מהתאגדות פרטים שהבינו אבולוציונית, אינסטינקטיבית, ששילוב מאורגן של כמה מהם יניב להם יותר תוצרי טובין מאשר פעולה יחידנית.
בהמשך ההתפתחות האנושית, התארגנו מבנים חברתיים, כאשר הריבונים שהושלטו על קולקטיבים חברתיים, בכפייה–בהסכמה, גבו משאבים כלכליים מנתיניהם, כשחלק מהמשאבים הופנו חזרה לצרכי הקהילה, בטחונה, טקסיה, קיום ורווחת פרטיה.
כך, הושקעו משאבי-כלל לפעולת פרטים מהקהילה שתפקידם לפעול לטובת הציבור או חלק מפרטיו באופן ממוסד ומאורגן, לטובת הקהילה.
הרציונל התפישתי להקצאה זו – קידום ה'טוב המצרפי' של הקולקטיב, את חיזוקו, את המשך הסדר השלטוני, סיבת קיומו, וזאת לפי תפישת עולמו, ערכיו וצרכיו של הריבון הפרסונלי, לטובת שימור אחיזת השליט הפרסונלי בריבונותו.
ההתפתחות המעשית של המגזר הציבורי, אני מניח, הייתה תוצר של 'טיראן נאור', שהבין שחיזוק שלטונו, הקטנת איומי מרד נתיניו, הצדיק הקצאת משאבים ציבוריים להיטיב עם נתיניו, כפעולה מהמעלה הראשונה, וטובתו האישית תהיה נגזרת מכך, כלומר מהמעלה השנייה.
פרקטיקה מודרנית
כוונת ממשל היא השלטה וולונטארית, כחלק משיטת ממשל נאורה דמוקרטית, פעילות מגזר ציבורי, שפועל בעיוורון דיקטטורי על פי קריטריונים מתוכננים, מנוסחים, קבועים מראש – אלמנטים ביורוקרטים מובחנים. גם אם ניתנים לבחינה, בקרה, ערעור, שינוי, שיפור, טיוב, על ציר זמן ובאיטיות.
מתן סמכות דיקטטורית וולונטארית בשם הדמוקרטיה – כולל בחירת טראמפ על (מעט פחות מ-) 63 מיליון קולות, לעומת (קרוב ל-) 66 מיליון קולות לקלינטון, אחת מהן.
על קריטריונים אלה להיות תואמים את צרכי המשנים אותם. במקרי בחינה, ערעור, וצרך בשינוי מקומיים, כשהמציאות זימנה מקרים בהם התקיים גירוי – טריגר לפעולה, מופעלים פרטים שהוקצו לכך על ידי ממשל, מטפלים בסיטואציה או בפרטים אחרים במטרה לשרת את טובת הציבור בכללותו הנתפשת – מושג אמורפי כשלעצמו – כולל את הריבון שמעמיד עצמו בחזקת משרת ציבור שטובת הציבור בטיפולו.
מערכת משפטית מהווה כתובת לפניה ציבורית בעת שמי מפרטיו צריך סעד מול פרט או מוסד אחר שפעל, לתפישתו, בחוסר הלימה עם החוקים או נורמות חברתיות.
מחלקות 'פניות ציבור' בגופי ממשל כביטוח לאומי, מהווים ממשקים מקדימים לגופים משפטיים.
אלה מקומות הבוחנים התממשקויות פרט פרטיקולרי עם תפישתו את טירניות הביורוקרטיה העיוורת.
אלה הסדרות של בחינה, ערעור, בקרה, אכיפה שאמורים לראות שהגנריות התפישתית מתממשקת בשלום עם הפרטיקולריות לפי ערכי החברה בה פועלים.
יישום מודל מדינה מודרנית קבע את חוקתה וחוקיה באופן שימתן את השפעת השינוי הפרסונלי של העומדים בראשה בזמן נתון ועיצב 'תרבות' שלטונית אופיינית לה בניהול מוסדות ציבוריים.
במערכות דמוקרטיות לציבור יש השפעה על מוסדות השלטון בכך שמשפיע על בחירת הרשות המבוצעת שתפעל על פי ערים שאמורים להיות מוכתבים על ידי רוב בוחרים.
בתחילת הדרך של ארגונים שאינם ממשלתיים בארה"ב היו אלה ארגונים שששמו להם למטרה את טובת טיפול בעבדים.
בתחילת המאה העשרים היו למעלה מ- 1,000 ארגונים בארה"ב. פריצה משמעותית בשימוש בתואר 'ארגונים לא ממשלתיים' ובקיום ארגונים מעין אלה אירע עם הקמת ארגון האומות המאוחדות לאחר מלחמת העולם השנייה.
גופים אלה התאפיינו ב-
- פעולות פילנתרופיות, ערכיות, לטובת הציבור, או מקדמות אג'נדות פוליטיות,
- לא היו במימון ממשלתי, מחד,
- אך מטרתם לא הייתה רווח מאידך,
- נסמכו על תרומות,
- שמדינה הסכימה לוותר על הכנסה ממסים, ברצונה לעודד את הפעילות.
בשנות השבעים נעשתה בארה"ב פעילות אסדרה (- רגולציה) למגזר Non Governmental Organization.
פעילות ארגונים אלה מתאפיינת, שככל שמדינה פועלת באופן סוציאלי יותר, כן פעילות המגזר השלישי קטנה יותר, מכוסה יותר על ידי הממשלה, הצורך בהם פחוּת.
אישית
אני יכול להבין ולהעריך את האסתטיקה שעומדת בבסיס הרעיון של ארגונים מעין אלה:
ממשל נאור מקצה נתח ממנת המיסים שנישומים משלמים לטובת מטרות חברתיות הומניות שממשל מכיר בכך שאינו מטפל בהם, וברוחו הליברלית מאפשר לפרטים לטפל בהם על-פי ערכיהם.
נישום יכול להקצות חלק ממיסיו למטרות נשאפות, בהסכמה ובבקרה שלטונית. זהו שכלול מודל ממשק פרטים חברה; מנגנון ממשלתי מיטיב עם משלמי מסים בכך שמאפשר למשלמים עשירים להקצות ממשאביהם לגופים שקרובים להשקפתם, יותר מאשר למי שמשלמים מעט מיסים או אינם משלמים כלל.
עם זאת, זו פרורגטיבה של מי שמשלם יותר מיסים, ובכך הוא תורם יותר לחברה.
עם זאת, יש לי בעיית טאו"ן עם הקונספט בכמה מימדים;
אורגנית, ארגונית
בהליך מתמיד, אבולוציוני, אורגני, איטי, הדרגתי, מסונכרן.
בהסטה לניהול ריבוי ממדים במגזר פרטי.
אנושית אקסטרינזית
בתפישתי את ההתנהלות האנושית, אין לי אמון בפעולה 'למען הכלל'.
התנהלות ערכית, טובה, שלא לומר מוסרית של אדם היא להיטיב עם עצמו בקוהרנטיות עם טובת הכלל האופף אותו.
מי שמציג עצמו כפועל לטובת הכלל, הייתי בודק היכן פעילותו פוגשת את תפישת טובתו; בהתאם לכך אוכל להבין האם מניעיו 'ראויים' בעיני או לא. מלאכי טובת כלל, שואפי תיקון עולם, אפעס, לא מסתדר לי.
גופים פרטיים, שלא למטרות רווח, הניזונים מכספי ציבור, אני רואה גופים מלאכותיים שתחת כסות אג'נדה ערכית פועלים באג'נדה נסתרת.
ניתן על פי רוב לשער את מטרתה – רווחתם הכלכלית של יזמיה.
אני משער, ללא יכולת תיקוף השערה זו, שמקור היברידיות ארגונית זו, הוא בממשק של יזם עם שלטון, מי שהילך במסדרונות רצה למקסם רווח לאחר מכן, מימש את קשריו ובהמשך הסדרה של התהליך. אותו יזם, תחת כותרת ערכית אלטרואיסטית, פוסח על שני הסעיפים
- תן לי לרדות
- טובין(י) סוציו
- אקונומיים,
- והנח לי מלעמוד בדרישות שוק.
בכל מקרה, אם בפעילות פרט יש 'טובת כלל' כמרכיב משמעותי יתכבד הפועל ויפעל במסגרת עצמאית פרטית, ולא מכספי ציבור.
אנושית אינטרינזית
רואה בהם מניפולציות תודעתיות.
מגיב להם נגטיבית עוצמתית.כאשר רואה סחרירי רעיונות, גופים במימון מדינה – אותם אני שואף לצמצם – מתפקדים כגופים פרטיים, עם אנשים שעושים קרייה של 'כוהנים', לישרות הכלל ומתפרנסים מכך, כאשר אינם עובדי ציבור או נתונים למוראות שוק פרטי – אני חש שמסתלבטים עלי.לא אוהב.
להבנתי, פעילות המגזר השלישי, תחת מסווה הומני, הוא ציני, מטה, מטעה, אכזרי, שפועל במודע מחוץ לחוקי ההיצע והביקוש, באמצעות משאבי ציבור – לטובת רווחת יזמיו ומנהליו, שיוכלו להסתובב נפוחי חשיבות וזחיחות, כשאינם מצדיקים זאת כלכלית, מנצלים לקונה שלטונית לטובתם האישית.
תופעת נתניהו, טראמפ, גישות מבעיתות נוסח נאום ארז תדמור בפתח תקווה, הן [גם] תגובה למוסדות ממין אלה שמכילים אליטה שההמון אינו שותף להתמרת כספי ציבור שאינם נגבים כמיסים ומוסטים למימוש תפישות שמרבית הציבור מודר מהן, לא שותף או נהנה מהן.
Having Said That
עם היעדר אהדתי לגופי מגזר שלישי, אני מסייג את רתיעתי מהם: לפני חריצתי את שלילתי מפעולתם הייתי שמח להיחשף לתפישות נוספות, נוגדות את שלי, אוהדות קיומן.
