כפייה חילונית

אין דבר כזה

אין יכולת לכפות על אחר אי־אמונה.

וכן, גם אמונה לא ניתן לכפות.

בהינתן פיזית, מישהו מונע מאחר, לעשות פעולה כלשהי, כולל פרקטיקה דתית של תפילה או שימוש בתשמישי קדושה, הפעולה כשלעצמה היא פעולה פיזית. פעולה פיזית בניגוד לרצון אחר, נופלת בתחום של כניסה למרחב אישי אחר, כלומר אלימות פיזית. אין בכך פעולה של מניעת אמונה, אין פה כפייה חילונית.

לטעמי, גם היכולת לכפות אמונה על אחר מצטמצמת רק להחלת צביון על מרחב ציבורי.
באווירה אמונית כוללת כפי ששרתה לפני מאות שנים, סט מעשים, טקסים, ביטויים ומראות מקושרים לאמונה אחת והדרת ביטויים של אחרת, ייתכן והספיק 'להעביר אנשים על אמונתם'.

תתכנה שתי מגמות:

• החלה, בכפייה, ציביון מובחן – להלן 'כפיית סממנים דתיים' – על מרחב ציבורי ובמקרים מסויימים גם על פרטי,

או

• שאיפה להתנערות ככל האפשר מכפיית צביון והותרת תמהיל אקלקטי רנדומלי של התנהגויות אנושיות שאינן חורגות ממרחב פרט.

ניתן להתווכח מהי –

ניתן להתגונן מפני החלת ציביון – להלן כפייה.

לא ניתן להתגונן מפני אי-החלה.

לכן, ה'מאשים' אחר בכפייה 'חילונית', הוא

• אקסקיוז מיי פרנץ' – אידיוט,
• או מניפולטור שמבקש לגיטימציה להמשך כפייתו.

הערה

כשהצרפתים מונעים מנשים לחבוש רעלה במרחב הציבורי, לטעמי, הם מפעילים כפייה פוזיטיבית של צביון. בשם הפרוגרסיביות מפעילים איסור.

זה הדבר הכי קרוב לכפייה 'אנטי דתית'.
לא – לא שכנעתי איש. זהו ניסיון לאחוז מהות.