Yamaha MT-09

מסע רכש

יום ששי – התגלות

פחות משבוע קודם לרכישת האופנוע, הלכתי לראות דירה. יוסף קארו, ליד שדרות יהודית, שכונת מונטיפיורי. בית אחרון, צמוד להמולת פיח איילון.

בעל הבית טרם הגיע, נכנסתי לחנייה.
רואה Yamaha MT-09 נחבא אל העמודים. בוחן אותו בעיון, חיבה, ערגה.

במכונית חונָה ליד, יורד חלון, ואני נשאל עם שמץ מבטא והרבה עוינות סלֶאש חשד, מה אני מחפש. 'אני מתעניין באופנוע', משיב. מבחין שבמושב הנהג ישובה בעלת פנים יפהפיות.

יוּסֶף נחלץ מהמכונית במאור פנים. ערבי. מעיד שהוא בעל האופנוע, 6,700 קילומטר, מעולם לא נפל, מלא מלא תוספות – רואה: חופת רוח, מנשא טלפון מְגִנֵי מנוע ומטען = 2,000 ש"ח שבכל מקרה עלי להרכיב, מַפְלֵט אקרפוביץ', חלום אך לא מוכן לשלם על כך, עגילים גדילים ועדיים שחלקם חמודים ויִתְרתם – מיותרים. מוכן ורוצה למכור.

מדברים. הוא מבין שאני מכיר את הדגם ברמת ה847 סמ"ק, הגֶנים ואילנות היוחסין של 115 הסוסים. אומר שהתכוון למכור ב- 62, ובגלל שאני נראה לו – גרסת העיניים היפות – ירד לתחתית 58 אלף. גרוש לא פחות.

הוא נחמד נחמד נחמד. נחמד של ערבים. נחמד מדי. אחאנא"ר שכמותי – קשה לי להכיל נחמד לי מדיי. אמי הייתה מאבדת את זה שקראו לה 'מותק'. כאקסטנציה עלי אדמות שלה, לא אוהב את גרסת ה'אחי', ועוד פחות כשמופנית כלפי.

ואני בכלל במשימה אחרת – לראות דירה. נותן ליוסף את כרטיס הביקור שלי. "אם אתה באמת רוצה למכור, תתקשר ביום ראשון" אני אומר לו. "בטח, אח שלי" הוא מבטיח.

יום שַׁבָּת – שֶׁבֶת

אם לא מביאים בחשבון בחינה, סקירה, קריאה, השוואה, פיצ'פוץ', לא קרה דבר פרקטי שקידם את העלילה.

יום ראשון – התנעה

יום א', כדרכם של ימי ראשון, גם אם בדיוק אליהם מתחלייפת לה שנה, מגיע בדיוק אחרי שבת. ושיחה מיוסף – אָין.

אז אני מוחייל על כבודי, עובר דרך האופנוע, משאיר כרטיס ביקור.
לא דובים ולא אגזוזים.

אני בכלל רוצה את האופנוע הזה בתצורת רֶטְרו, Yamaha xsr900. עד שהכרעתי 'רוכש אני', נותרו רק תכולים. עם הפנס הקדמי המעוגל נראה לי כְּסִיר קובֶּה. כָּסוּף נשאף עם כסא אדמדם, או שחור 2017 יגיעו רק באפריל. אני – אולי לא לבושתי אך לבטח אינני גאה בכך – יש לי את כל רשימת התוספות שאני רוצה לדָגֵם אותו בהן. חדש זה 75,000 ש"ח פלוס ששת אלפים תוספות. ו-כן, לא שולל את האפשרות של MT-09 2017, יש לו כמה שינויים משופרים עיצובית, ומצערת אלקטרונית.

סגור על הפלטפורמה – יפני ערום, טריפל, תנוחה נייטרלית, ברגע ההכרעה נחליט – ההטיות, ההזחות, ואני, חומר טוב להתלבטות.

יום שני – אלטרנטיבה

מחפייש באינטרנט, עובר בסוכנות. אולי להיפך. MT-09, חדש ומחירון משומש; 67,000, 56,000 בהתאמה.

בסוכנות, גיא – מי שבמחלקת האביזרים תוהה על התעניינותי, ומפנה אותי ל'אבי מהסניף בשוקן', שיש לו "MT במצב מעולה".

ואני מה יש לי בחיים, חוץ מאשר לנסוע לשוקן?
נוסע, בדרך עובר באופנוע עליו שמתי עיני משאיר ליוסף פתק נוסף. פוגש איש מכירות צעיר, זחוח, הבעלים. גם את האופנוע רואה. זהה לקודם, עם ים עמוק לא פחות של תוספות, כולל כנפוני קרבון(!) לגלגלים הקדמיים והאחוריים. ואני, חרבן מסיבות שכמוני, שואל את אבי – לו שתי עיניים כשקדים – שקדיים, אולי כטיפות אופקיות, 'לשם מה?' התוספות. אבי עונה לי את התשובה ההגיונית- 'אתה יודע בעלי האופנועים משוגעים.
טוב. אני לא.

קיצור – 11,500 ק"מ, רוצה 62,000 ש"ח עם כל התוספות.
הוא מוסיף ש'לא ימכור בפחות', ובכלל (זה לא אישי, שכן) הוא 'לא יפגע בשוק1 – כך הוא אומר, לא יוריד את מחירי האופנועים.

אחרי טקסט משכנע כזה, השתכנעתי. כמעט. כלומר, לא רציתי לחרב את הנאום. האמת – אני נותר ספיצ'less, אז נתתי לו כרטיס ביקור והוספתי – חזור אלי עם מחיר סופי, והתפוגגתי לעבר האופק, כלומר לרחוב גיבוץ קלויות.

לא יערות ולא זבובים.

יום שלישי – חתירה, מגע ודווארה

מקבל טלפון מתומר, מזדהה כבעל האופנוע, שותף של יוסף. קובעים להיפגש ליד האופנוע בחמש, בעודי מקבל אחים נוספים למשפחתי המתרחייבת.

סוגר עם ר'ישל'ה שיגיע למקום, כגיס חמישי. של מוכרי האופנוע כנגדי, למען הסר ספק. כלומר, אולי לא נגדי, אבל בכל מקרה לטובת רכישת האופנוע, עכשיו ומיד, שזו עמדתו המוצהרת טבלתי ניתנת לפרשנות מורכבת.

אבי, איש המכירות חזר אלי: 57. כלומר, מחיר המחירון. עם כל התוספות.
מודה לו, אחזור אליו.

בחמש אנחנו במקום, האופנוע נמצא, אנחנו חגים סביב הכלי, ר' כמובן ממליץ לרכוש. עכשיו. ושהצבע הכחול הנוראי ממש מוצא חן בעיניו. ו'האופנוע יפהפה', משקר אותי בלא עכבות.

כשאני מאשים אותו שהוא 'שקרן נקלה', ושבחיים לא היה קונה דבר כזה, הוא מלקייט את שאריות יושרתו ומודה שבחיים לא היה רוכש אופנוע כזה – הוא רוכב ביומיום על Vespa 125, ובשאר הזמן – 25,000 ק"מ בשנה, על 2016 Ducati Hypermotard [שאגב, מעוצב לאין שיעור, מכיל כמה רכיבים מהיוקרתיים יותר בתעשייה, חולקים קונספטים מוטוריים משותפים עד רמת דמיון רב עם האופנוע שבגינו התכנסנו, כולל תנוחת רכיבה, רק שזה שאני שוקל עולה חצי מחיר.]

לאחר מיצוי התמרת מועד המפגש הנקוב מעתיד מבטיח
דרך הווה פרקטי,
ואז לעבר מביש, ביררתי טלפונית האם שלום להם ולפגישתנו, ו-כן תומר ויוסף אכן בדרכם, כך מדווחים. הדיוק, החיתוך, הם לא, היעדרם הם כן חלק אינטגרלי מהעיסקה.

הם – תומר ויוסף, מצטרפים. תומר מהז'אנר. של יוסף. מושיט לי את המפתח לאופנוע, שולייח אותי לסיבוב. לא מתעכב על דבר, לא התניות, לא התליות, כולל לא ערבון, סומך עלי כמו שאני הייתי סומך על שומאכר – טרום תאונת הסקי – שיקח את האוטו סוזוקי שלנו לסיבוב אראונד דה בלוק.

מפקיד בידיהם את ר'ישל'ה, מתניע ויוצא.
הצליל – טריפל על אקרפוביץ', ללא משתיק? דבש באזניים! אין דברים כאלה.

בפנייה הראשונה חש את ההטייה הלא נכונה של האופנוע. ברכיבתי האופיינית, מודע לכך שיכולת הרכיבה שלי נמוכה בטח יחסית לוותק. אין לי רגישות.
ועם הרגישות הנמוכה יודע לומר שההיגוי נוראי, על סף סכנה.

חש בכוח. התנוחה – נוח לי כמו על קטנוע. קצת יותר אגרסיבי, כידון מעט יותר נמוך ורחוק יותר היה עוד יותר טוב. מדרך השלום עולה על איילון.

ביציאה הראשונה – לה גרדיה, יורד למלא אוויר. יודייע, זוכר את הלחץ הרצוי 😎 .
האופנוע מתנהג לגמרי אחרת.
באים אליו – אל האופנוע כן? – בטענות, שהמתלים שלו גרועים. כלומר האחורי. הקדמי – נוראי. מומלץ לשדרג אותו. אני, שרכבתי על האופנוע פעמיים בנסיעת מבחן, שמתי לב ל'נוראות', הקדמי. כלומר בבלימות הוא שוקע, מניח שבהטיות משמעותיות הוא מתעוות. זה מסוג התקלות שאני במחוזותיי יכול להכיל – אז שוקייע, לא נורא, אני לא במיוחד משכיב אותו.

מרגיש שהמתלה הקדמי באופנוע הזה יותר טוב – פחות שוקע.
בבירור מאוחר יותר מתברר שטופל לא רק בכוונונים אלא גם בפועל בציוד.

אני מת על הרכיבה הזו. מביך אותי לייחס כזה אושר לפרודוקט – לאופנוע. רוצה אותו.

חוזר ליוסף קארו 25. ר' מעיד שהם חמודים מאד. שיתף אותם בעיסוקי באוויראות, מה שכמובן חייב את המראתם.

תומר דיסקין
תומר דיסקין ויוּסף במגורי טייסים

והם סחים לי שהבעלים הראשון, הוא בכלל רועי צמח, מכונאי מוכשר ממוסך בולי בייק בפרדס חנה-כרכור, הוא רכש קווסאקי ZX1000, וזה בכלל חרא אופנוע, שכן המנוע הלך אחרי 1,800 קילומטר. מטרו, כדי לפצות אותו, מסרה לו את ה- MT-09 שלנו לעומתו, תומר שלנו, היה בעליו של BMW S1000RR. אז תומר החליט לרדת מהב.מ.וו, והם החליפו ביניהם את האופנועים. הוא החליט לרדת מהאופנוע, שכן לו וליוסף יש חברת הסעות, ואין לו זמן לרכוב. והוא עוד יחזור. וליוסף אין רישיון. והאופנוע רשום על מישהו שלישי. שבכלל לא רוכב עליו – הוא יש לו צ'ינג'ר כספים, עשו העברת בעלות רק לפני שבוע. יש להם הסכם כבוד, שמי שנתפס רוכב עליו על ידי המשטרה ייקח אחריות. טוב.

כן, לא נשמע טוב, לאוזני המסוומות.

תומר מראה לי תמונות איך היה אוביז. תמונות מפחידות. מדבר על כך בפתיחות מרשימה, אותי, ומראה לי סרטוני פייסבוק איך הוא מרים גלגל בוויליס אכזריים.

רוצים 58. 'גרוש לא פחות'.

לא רוצה לקבל החלטה באדרנלין.

נפרד מהם בכך שאודיע להם למחרת מה החלטתי, בכל מקרה זה יהיה לאחר בדיקת בעלות ושאין עליו שיעבוד, אחר כך בדיקה מכנית – הכלל טוב אח שלי – אומר לשרהל'ה, 'ר'ישל'ה בואי נלך'.

'ומה אתי?' הוא מתלונן על שאני לא סוגר רכש על המקום.

יום רביעי – החלטה, pre-sale

יש לקבל הכרעה-

  • אני לא באמת צריך אופנוע.
    • אני רוצה.
  • לא לאופנוע הזה התכוונתי.
    • לא xsr900 ייחלתי.
  • האחרים יגיעו באפריל. שלושה חודשים. בערך. ייתכן עוד.
  • אלה יעלו לי 20,000 ש"ח יותר בקנייה, ועוד 10,000 ש"ח באובדן ערך במכירה.

לרכוש, החלטתי.

יש להחליט איזה מבין שניהם:
אותו אופנוע, מְזֻווָדִים עם שלל אבזרים גדילים ועגילים.

  • של אבי, מעט יותר, קישוטים, ופחות נוצצים, כלומר נאים יותר,
  • של אבי, אהיה יד שנייה, של יוסף שלישית,
  • לשל תומר ויוסף 6,700 ק"מ, חצי משל אבי,
  • לא אוהב את הנחמדות שלהם, כלומר יכול לאהוב, אבל אבל לא רוצה לעשות עסקים איתם, הקצוות עגולים. בלתי חדים.
  • גם לרכוש מסוחר רכב, איש מכירות במטרו – נשמע לי כמו לרכוש קראק באיזור התעשייה בדטרויט.

הייתי הולייך בשיטת שלומי שבת, עם הלב. אבל אני, אין לי לב, או שהלב, אצלי, זה כולה משאבה. אז הולך על המרכיב המובחן – למי מעט יותר קילומטרים.

האופנוע של יוסף.

מתקשר לאיש מכירות אחר במטרו, ממוצא רוסי, נבון עמוק מוטה, אולי זמנית, יותר לאהבת האופנועים יותר מאשר למכירתם, ושואל אותו למי לפנות לבדיקה. מפנה אותי.
אלה אומרים לי שהיום לא יכולים לבדוק – גשום, מחר יוכלו, וככה, לא כךל כך אהבתי את השיח.

אז פונה לסטפן. זה – אם לא ייעלב לי, אלא ייקח כאות הערכה, הוא ד"ר מנגלה של האופנועים. משום מה חשבתי שהוא בראשון לציון, לא- הוא מקבל פאציינטים במעבדתו אשר במוסך אישימוטו, שמסתבייר בהמשך, שבעבר היה מבעליו.

בדיבור איתו מבין שאני מדבר עם אחאנא"ר. לא, ממש לא נהיה חביירים. אבל בעל מקצוע – כזה אני מחפייש. 700 ש"ח בדיקה מלאה. חוסך – אותי מעניינת השלדה, ושיעשה עליו סיבוב. הוא מזהיר אותי להיות ב- 10:00.

קובע עם תומר שאקח לבדיקה למחר. 'אין בעיה אח שלי' נענה.

מודיע לאבי – תודה, החלטתי ללכת על השני במחיר דומה, עם אותן תוספות.

בערב, מוודא עם תומר, טלפון ליוסף – יוסף, אני מחר ב- 9 אצלך, בדיקת משכונות בדואר, ובדיקת אופנוע לסטפן.

יום חמישי – D-Day

הגעה

בבוקר מתכנן לקחת אוטובוס ולהתחיל את תהליך הרכש. 8:30 מתקשר ליוסף. 'יוסף, עוד חצי שעה אצלך.' 'אין בעיה אח שלי.'

הולך לאבן גבירול, האוטובוס לא מגיע. מתעצבן. כבר 9. אני מאחר. שולייח סמס ליוסף שאני מאחר. אימת סטפן שורה עלי, תופס מונית. מגיע ב9:20, מצלצל מהדרך ליוסף שיירד.

אכזבה

וכך, חצי שעה, אני מצלצל, לא תומר ולא יוסף, המקומם, המכשיר מחזיר לי 'המנוי לא יכול להשיב'. אצל שניהם. ואני ככה מתרגייז, וצוחק לעצמי, הרי כל האינדיקטורים ריצדו על המסך, והכתובות מרוחות הקיר.

זהו. אין אופנוע. שוקל איזה סמסים לשלוח, מסתפק בלציין את עומק האכזבה ולא להיכנס לניתוחי אופי רדודים, נטולי הדרישה. קיצור, לא לטפל בתסכול. לא רלוונטי.

ריבאונד

האמת – צוחייק, מבין שזה קטע. במיוחד שהסממנים היו מרוחים על המסך, מרצדים על הקיר.

עושה הערכה מחדש. Reset כפוי, re-assesment, האם באמת רוצה לרכוש אופנוע?

כבר 9:50. מתחיל לעלות חזרה על שדרות יהודית לכיוון דרך בגין. מרים טלפון לסטפן. לא עונה. שולייח סמס לאבי, שואל אם אפשר להפשיר את העסקה מהקפאה. לתגובתו החיובית, אומר לו שעוד 20 דקות אצלו.

הולך לאוטובוס לתחילת רחוב שוקן, עולה, מדבר בטלפון עם סטפן, מתנה באזנו את התנצלותי, אומר לו שאהיה איתו בקשר על אפשרות של רכישת אופנוע חלופי, ושאולי אצליח להִתחב לחריץ הזמן שהקצה לי.

תפנית בעלילה

מקבל את השיחה הממתינה – יוסף.
אני מקבל לאוזן את האח שלי, את ה'נשבע לך', את 'הנרדמתי', ה'טלפון נכבה' וכאלה.

אני אומר לו שלא יודע לסגור ככה עניינים, ובאסה ונוגע לו ברגישות – אומר לו ש'אין לו כבוד. לעצמו' ושחי אין עניין.

חמש דקות עוברות, תיכף יורד לסוכנות מטרו, מקבל טלפון. יוסף: "זה שלא התעוררתי, יעלה לי 1,000 ש"ח."

ואני כשיילוק, נאמן להשמצות הלא בלתי נכונות שכדי לפגוע ביהודי יש לפגוע בכיסו, פוגעים בי בכיס, או מצ'פרים לי אותו. שוכייח שוב את עקרונותיי ואומר לו – 'בוא להרצל 115 לבדיקה.'

בעודי באוטובוס בואכה מטרו שוקן. חוכך ביני ובין עצמי האם אני מסתכל על המצב מחוץ להברזה. שואל את עצמי האם אני עושה את הדבר הנכון, והאם אני מצליח להסתכל על הסיטואציה בלא להיות מחוייב למצב שנכפה עלי, אלא, האם אני מצליח לבחון את ההתרחשות כאחאנא"ר, כמשולחן השרטוט לא מחוייב למצב מקדמי.

נכנס למטרו, משאיר לאבי תעודת זהות, מתגבר על רתיעתו לתת לי את האופנוע לרכיבה ללא ביטוח – עלי, אומר לו, פחות מקילומטר לבדיקה. נעתר. רוכב. אותה תחושה של אופנוע שכאילו אני רוכב עליו שנים.

מחנה את האופנוע בפתח המוסך. נכנס לראות את סטפן. מהתבנית הזו עושים רופאים, רוקחים, רואי חשבון, עורכי דין. רק זה – התפלק להוריו המסכנים – אופנועים.

מסביר לו, שרוצה לחכות עד שיגיע יוסף עם האופנוע התאום. ומדברים ומקשקשים, ואז, אז שומע את הגרגור המוטורי של האקרפוביץ'.

סטפן מסתובב, בוחן את שניהם.

שניהם טובים.

מחליט עושה בדיקה לזה של יוסף. 6,700 קילומטר, ולא 12,700.

לוקח.

חוזר לאבי עם האופנוע.

יש לו טיפות עיניים. כלומר עיניים בצורת טיפות. לא נעים לי ממנו.

הילד היה עצוב עצוב עצוב. לא ידעתי איך לנחיים אותו. עיניו דמו לדמעו, ובעיני קבלו תצורת טיפות.

סוף דבר

מבחין בין כמה סוגי הנאות.

הנאה גדולה היא הנאה מקדמת ערך.

אחת מההנאות ה'נמוכות' היא הנאה שנגרמת מהפסקת סבל של מניעת ערך או טובין כלשהו; שבירת רעב, נניח, עישון סיגריה למעשן כבד: זה לא ההנאה, באכילה או בצריכה, אלא, הפסקת אי נויות, מעבר ממצב לא נוח למצב שכן.

מבחינה זו, הנאתי מהיותי, שוב, בעליו של אופנוע היא קודם כל נמוכה בהיבט זה – אני חוזר למצב נשאף. שהייתי בו. שרוצה להיות בו.

ונעזוב ת'שטויות – איזה כייף! האופנוע הלא מושלם הזה, שנוצן לי כל כך הרבה שמחה.

העדפותיי המוטוריות

לא רציתי את ה- MT-09. כלומר התפשרות.

מבחינת ההטיה שלי, בגדול, אני מוטה ליפנים, כביש, ספורטיביים, נייקד – עירומים מחיפויים. [אחרי הארגז, שזה אקס-טריטוריה לאופנוע] לפי סדר חשיבות יורד,

  • תנוחת ישיבה,
  • העוצמה המְדוּלְבֶרֶת מהכלי לכביש,
  • הגודל הפיזי,
  • העיצוב.

מעדיף לרכוש חדשים. כך מבטיח שמקבל את מה שרוצה – בתול מנפילות.

הליך החיפוש הוא כזה, שבכל האופנועים האחרונים שלי, החיפוש אחר האופנוע הקדים את היות הדגם, [- Kawasaki z800, Yamaha xsr900, Kawasaki Versys 650, BMW F700 GS] לבטח את הגעתו לשווקי ישראל.

העדפתי משתנית בהתאם לטעמים טרום החיפוש. אז מחפש את המשהו המסוים עליו החלטתי מראש.

ב- 2013 שמעתי שיוצא ה Kawasaki z800. המתנתי ורכשתי.

ב- 2013 ההתחכמות של BMW F650GS, קבלה הקלה עם:

  1. קראו לאופנוע F700GS,
  2. הוסיפו לו דיסק קדמי,
  3. ושיפרו לו את הספק המנוע.
    שלושה דברים שהפריעו לי, ואלמלי הסוכנות לא הייתה מרגיזה אותי, הייתי רוכש אותו, במקום הקאווסאקי.

ב- 2007, חיכיתי חצי שנה ל- Kawaski Versys 650, קונספט שהיה תפור להעדפותיי באותה עת כביטן לליכוד, כיש עתיד לליכודניקים או טומטומים שלא נאה להם.

Share

השאר תגובה