ה- gaydar שלי לא משהו. הBBדאר שלי ממעט לפספס.
ביביזם ממאיר
את אהרון אני מכיר עוד מניו יורק. התחתן עם חברה. טסנו יחד. הרבה. במטוס שלו. מהותו בהרחבה: פרנסה–חריצות ו-טיסה–חשש. בתמצות – פרנסה וטיסה.
יכול לפרט עוד כמה הבחנות ותובנות. מכיוון שאני נתפש כמשמיץ כשבפועל אוהב אותו – אמנע.
הוא מעיר־ספר סופר ביביסטית. משפחתו הגרעינית ביביסטית. סביבתו ההיקפית ביבית.
עולמו הפוליטי מצטמצם למצבו הכלכלי; כשהייתי מתעמר בו על היותו ליכודניק, היה עונה בחיווי עם סימן שאיילה בסופו – "מה רע לך ביבי?", אז, כששכשך במשמנים.
חשוב לו, כדרכם של ביביסטים שמתחככים עם עויני הז'אנר, שאדע שמשפחתו העכשווית אינה ביביסטית. כן… הסוציולוגיה, כמו הפיזיקה, גם אם איננו מודעים לחוקיה, עובדת.
אחרי השבעה באוקטובר פעילותו העסקית הואטה. "זהו אני גמרתי עם ביבי, בחיים לא אצביע לו יותר." ככה אני שומע שנתיים וחצי. ואני מבין את מה שאני מבין.
השבוע הצקתי ב-"…הרי אתה ביביסט", והוא הגיב: "אתה יודע ל-מי חשבתי להצביע?"
אני יודע למי ביביסט חושב להצביע? מה כבר יש לו בפריפריה התפישתית? בנט? ליברמן? כליא קולות ליכודי חדש?
"גנץ" השיב בעיצומה של התרסקותו הפתטית "אם לביבי לא היו סמוטריץ' ובן גביר הוא היה בסדר."
אני, שאינני יודע אם לבכות מהמענה או לצהול מאישוש תפישותיי העצובות השבתי עם "ביביזם ממאיר. אין מי שנרפא."
