ה- gaydar שלי לא משהו. הBBדאר שלי ממעט לפספס.
ביביזם בחיווי
בחודשים האחרונים, בימי שישי אחר הצהריים – 'השעות הקסומות' אני קורא לTיים Sלוט הנפלא הזה – אני משחית תשומות (זולות, יש להודות) עם עוד כתריסר וחצי כורזים, קוראים, ופועים, מול בית הנשיא בצהלה, שימשוך את חוטמו מסוגיית חנינת נתניהו. [ועוד יש מי שרואים בהפגנות אקט חברתי או רוטינה. (לך תסביר שסוציופת כאוטי שאני, העדפותיי החברתיות שונות, ואם הייתי יודע לתחזק רוטינות הייתי בכלל במקום אחר.)]
לתנועה הדלילה של של השכונה המנומנמת מתווספים מוטציות מוטוריות שמתקבצות לשופוני מול המרכז המסחרי, וזרימה מפתיעה – אותי, כן? – של שליחי וולט, תמיכה קולינרית בקבלת השבת.
הבחנתי בקטנוע וולט שעצר מולנו, מנועו עובד, עליו שליח חבוש קסדה קשוב לקריאות.
לאחר פרק זמן שנראה לי כ-ארוך, עטיתי עלי פניי את ארשת (איזו ארשת? הציפורן החודרנית? המושיע? הסקרן?) מבררת, התקרבתי, והרמתי את גבותיי כחיווי 'Tוק Tו Mי, אני קשוב.'
הבחור בן פחות משלושים, נאה (מאוד) לטעמיי, הפתיע את סט הדעות הקדומות שלי בשאלתו – "לדעתכם ביבי ראש ממשלה לא טוב?"
אני, כבנה של אמי, מחשיב עצמי כפרסונולוג – מאבחן תכונות אופי המתבססת על בחינת בתווי הפנים של הפציינט. למען האמת – איך אומרים כתבים? 'צריך לומר'? צריך פיפי, לומר אינו צורך – אצהיר כאן וכעת, שלשמחתי חטאי גדולים מאלה, ושתכונה זו ממש לא מהווה את תקרת האפיונים הפתטיים שלי.
התעשתתי, ועניתי לו "אם אתה שואל כך, אתה לא באמת שואל, ולא מתעניין בתשובה."
והוא לא רק נאה, הוא גם חמוד. הוא הפציר בי שאסביר, והוסיף "אני חרדי, ובאמת רוצה לדעת."
הפתעה. חזותו לא תאמה לי חרדיות.
ו-אני נער הייתי ומזמן זקנתי, לא אשנה את עצמי, ובוודאי שלא אותו. נזכרתי בעשרות כסופות שיער (פחות גברים) מלאות חמלה וחדורות מוטיבציה, שרואות תכלית לעוט על (כאילו) נשמות תועות מעין אלה, בניסיון להמירם לתפישות עולם ליברליות שיוויון ודמוקרטיה. יש להן את התחושה, מה תחושה – ידיעה, שאם רק היו נותנים להן לסיים את הפסקה הן היו מגיירות את בן שיחן לשמאל. לי לא.
ובכל זאת, שאל, אז המשכתי "אתה יודע מה זו שאלה 'רטורית'?"
"שאלה מיותרת?" ענה. וואללה, תשובה מעניינת, של סחים (קונפורמים קונסרבטיביים, מתכנסים נורמטיביות קונצנזוסיאלית) מהסוגה הפרררקטו קונקרררטית.
בהתנשאותי, לא נכנס עם שכמותו לדיונים פוליטיים – לא אעניק לו את התחושה לה הוא מייחל שבדיון דעתו שקולה לשלי. היא לא. אבל אולי אלמד אותו משהו 'מיותר' – "שאלה רטורית זו שאלת חיווי. זו כאילו שאלה, כשלמעשה אתה מחווה עמדה, את דעתך בנושא, רק עם סימן שאלה בסוף".
"תסביר לי, אני חרדי" חזר שוב על ייחוסו האלוהי "הוא ראש ממשלה לא טוב?"
"אני מספיק זמן ברחובות כדי להבין שכשאתה אתה שואל שאלה כזו, אתה מחווה לי שאתה אוהד אותו, לא באמת שואל, ובעצם מתנגד למחאה נגדו."
הוא חייך והמשכתי "כחרדי לא באמת מעניין אתכם דעות נוגדות, לא אצליח להסביר ולא לשכנע אותך" עניתי, מה שנכון גם לגביי כמובן, אבל לי לא דחוף לתקשר איתו על הנושא. אז שילחתי אותו לדרכו עם "שבת שלום", יש לו שבת על הראש.
