הערכת משך קריאה: <1 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
- השאיפה, לגשר והדברות בין חילוניים ודתיים תמוהה בעיניי. כלומר-
- כחילוני אין לי צורך ב’גישור‘.
- מבחינתי, איש באמונתו, בסמליו ובמנהגיו יחיה.
- אין לי עניין לצרף את המאמין להיעדר אמונתי.
- למה למאמין יש עניין להדבר עם חסר האמונה?
- יכול להיות שהמאמין רוצה לצרף את חסר האמונה לאמונתו, או לפחות לקבל תמיכה לתחזוק אמונתו?
- מפני שכך מתחזק את אמונתו?
- אין לי עניין לעזור למאמין להתמודד עם חיזוק אמונתו בכך שאגלה גמישות, פתיחות להיעדר אמונתי.
- מעלה את האפשרות שה”חילוניים’ המשתתפים בגישור הם בעצם ‘דתיים עצלים‘-
- פרט לתחזוק הפרקטי של מכלול המצוות הם מקיימים תודעתית את שאר דרישות הדת.
