פגוש פוגייש פגשתי – בוררים בין אלטרנטיבה

מוקדש* למתלבטים** מציבי אולטימטום***

פגוש פוגייש פגשתי,
מי שחוכך האם לקבל מה שטרם ניתן לו,
ותובע לדעת האם ומתי יקבל את התשובה, כי אם לא…

בעיקר, קשור לציפייה למשרה, באין אלטרנטיבה אחרת, תבעו לקבל תשובה.

הלחץ הרגשי חוסר יכולת לשאת את המתח, מציב אותם בפני הדילמה המופרכת:

  • האם להתחייב למשרה שטרם יורטה,
  • או להמשיך לחפש אחרת,
  • ו-לא האמונה שיש סדר קוסמי מכוון שאם מנסים לייקט משרה אחרת, אלוהי הסדר מפחית את סיכויי היירוט.

בפועל, לא הבינו שהם מפצ’פצ’ים את תחושת הערך שלהם, לא מנהלים את המציאות,
שכן,
במציאות, כל עת שהמשרה הנחשקת אינה ברשותם, היא לא ברשותם, עליהם לחפש את האלטרנטיבה, אם הם יכולים, בהנחה מוצדקת שהמשרה אותה הם רוצים איננה.

 


* אחאנא”ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט ‘מוקדש ל-‘ בספרות, בספורט; מין מחוות של שמרנים חובבי מלל מרהיב שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית. שיהיה.

** מתלבטים – ברירה בין אלטרנטיבות.

*** מציבי אולטימטום – כשל קלאסי בו מציב האולטימטום מחשק, בעצם, את עצמו;
בהצבת ‘אם–אז’ ברור, המציב כופה על עצמו להגיב בהתאם ל-מה שהכריז מראש.
למה?
לא עדיף להשאיר את האיום מעורפל?
מפחיד יותר,
מאפשר למאיים מגוון רחב יותר של תגובות, רלוונטיות, סמוכות יותר לטריגר המעשה.

Share

השאר תגובה