9. מובילי מחאה
מנהלי מחאות
מניחי תשתית.
בהתארגנויות מחאה יש מי שיוזמים ולוקחים אחריות על מימוש.
לעיתים הם עשויים לחשוב שהם 'מנהיגים', מובילים, מחאות.
ביניהם יש מי שעושים סנדביץ' מרהיב בין אידאה לגאוגרפיה, יעני, בין הרעיון של מחאה לבין מיקומה הגיאוגרפי. המוחים, כנקניקים מרוחים בחמלה, נדחקים בין שתי הפרוסות.
ואני הקטון אינטלקטואלית, חסר ההבנה הבסיסית, שואייל: מה אני לא מבין ששאר עמיתיי למחאה כן, שמקבלים את הקישור הזה כמובן מאליו, ואף מניחים על צווארם, וולונטארית, את קולר ההסכמה של מי שמוביל את המחאה?
בפועל, לתפישתי, מעריך ומוקיר את יוזמתם ופועלם, על שהם מניחים תשתיות – רעיון, מיקום, מועד, תצורה, תקצוב, אישורים, ציוד, אמצעי הגברה, שילוט תוכם ומסרים, דוברים.
עם זאת, ככל שנושא המחאה אבסטרקטי ומורכב יותר כן המוחים אינטליגנטים יותר, עם מנגנוני בקרה חזקים יותר, מושפעים פחות מגורמים חיצוניים. לכן הם תגובתיים פחות ל'מנהיגים', שעלולים לטעות במנהיגותם.
אני אפעס חושב שלעיתים מי מהנואמים והכורזים מטפלים ישירות בעצמם ולא במושא המחאה; בתדרוכי אידאולוגיה, בסיכומים, בתודות למשתתפים (אני, מר הנפש, צריך או רוצה שיודו לי? פיחס), בקריאה להצטרפות למחאה הם סופחים ערך לעצמם כ- אני הצטרפתי – שכן אני לא ראיתי מצטרף אחד שהצטרף כי קראו לו. אבל זה אני, המרושע.
אותם 'קפטנים' נתונים לביקורת מתמדת של מוחים, האם לא התבלבלו בייחוס חשיבות לפועלם, ולמשטור הפעילות.
באבולוציה של מחאות 'קפטנים' עשויים להתחלף, ומחאה נוע תנוע באבולוציה אורגנית של תמהיל הנשארים.
מישהו יאמר לי אם, למה, איך אתלבש מהו המסר שאשא בעומדי בגאוגרפיה מובחנת, כי לו או לה קושאן על המחאה?
יאמרו. אינני מחויב לכך.
קראתי, הזדהתי
עצימות הגדרה נכונה.
פעם בשבוע בבגין? תחושה שלך