כל מבנה שלטוני הוא 'שלטון העם'
כולל, וגם בקוריאה הצפונית. בתנ"ך עלו על כך אטיולוגית.
שלטון
תנ"ך – שלטון העם
שמואל א' פרק ח'
וַיִּֽתְקַבְּצ֔וּ כֹּ֖ל זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־שְׁמוּאֵ֖ל… הָרָמָֽתָה׃ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו… עַתָּ֗ה שִֽׂימָה־לָּ֥נוּ מֶ֛לֶךְ לְשׇׁפְטֵ֖נוּ כְּכׇל־הַגּוֹיִֽם… כַּאֲשֶׁ֣ר אָֽמְר֔וּ תְּנָה־לָּ֥נוּ מֶ֖לֶךְ לְשׇׁפְטֵ֑נוּ
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־שְׁמוּאֵ֔ל שְׁמַע֙ בְּק֣וֹל הָעָ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֹאמְר֖וּ אֵלֶ֑יךָ כִּ֣י לֹ֤א אֹֽתְךָ֙ מָאָ֔סוּ כִּי־אֹתִ֥י מָאֲס֖וּ מִמְּלֹ֥ךְ עֲלֵיהֶֽם׃ כְּכׇֽל־הַמַּעֲשִׂ֣ים… וַיַּ֣עַזְבֻ֔נִי וַיַּעַבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים כֵּ֛ן הֵ֥מָּה עֹשִׂ֖ים גַּם־לָֽךְ׃ וְעַתָּ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקוֹלָ֑ם…
חוזה
אזרחים מבינים גם אם לא בתמלול מלא, רציונלית ואינסטינקטיבית שבצד רצון למימוש חירות מקסימלית עליהם לקבל פגיעה מסויימת בחירותם כדי לקדם את ביטחונם האישי ותפקוד חיי הקהילה.
הבנה זו מתוייגת כ'חוזה'.
'חוזה' זה, שנוסח על־ידי ז'אן ז'ק רוסו ותומס הובס הוא, להבנתי שם קוד להבנה שהחוזה הוא של פרטים מול עצמם – ויתור על היבטי חירות כדי להשיג היבטי ביטחון מהקהילה.
בחירה שלטונית
ישנן תצורות שלטון כמספר השלטונות.
כל שלטון הוא וריאציה מקומית של שליטיו ונתיניו.
השלטון נקבע
- בבחירה בנציגי אזרחים בהליך אקטיבי,
- או בהסכמת אי־התנגדות פסיבית של נתינים למי שאוחז בו.
ישנה חלוקה דיכוטומית בין שני סוגי שלטון:
ימין | שמאל |
| שלטון 'חזק', מנהיג נערץ, מושל. מחיל צביון קהילתי על פרהסיה. השענות על כוח עליון מארגן. סיפוק רגשי – רתימת אל, לאומנות, כאופוריה או כחשש מאי-ציות. דמוקרטיה רובית. העצמת שלטון. | חתירה לרציונליות קידום זכויות הפרט, ליברליות ושיוויון. שלטון מפוקח על ידי חוק, ושומרי סף. העצמת פרט. |
בחינת מגמה
באין דמוקרטיה 'מושלמת', עולה סוגיית המגמה: מה היחס השלטוני ל
- זכויות הפרט,
- שיוויון,
- ובקרה על שלטון
האם מקדם או מסיג לאחור?
הסתייגות
לשאלה האם 'דמוקרטיה היא שלטון הרוב או שלטון העם מגן על מיעוטים' אין לי תשובה 'נכונה'.
זוהי תשובה ערכית, שכן אם הרוב רוצה לממש את היותו רוב, לא רואה בשם מה שאינו ערכי, ניתן למנוע ממנו.
