נהנה?

הערכת משך קריאה כ- 5 דקות

מוקדש* לר’**, המתוק***

בשנות ה- 70 ריחפה לה ההלצה;
שני רוסים נפגשים במוסקבה.
ליאוניד שואל “מה שלומך, טובאריש?”
“במילה אחת? טוב.” ענה סאשה.
“ובשתיים?” נשאל. “לא טוב.”

הרוסים האלה, המאפיין ההומוריסטי שלהם – מבחינתי, כן? – זה טוויסט על באסת הכשל.
פרקטיזציית הומוריסטית. רתימת הטוויסט לשרידת מוראות החיים.


בהודו ובתאילנד, במגוון ניסוחים, נשאל ‘נהנה?’

במילה

כן

בפסקה

לא קורה לי הפעם, שום דבר שמסב לי הנאה נקודתית יוצאת דופיין.

עם זאת, מאד נהנה;
הזרות, התקשורת, ההסתדרות, הניווט, ההפקה, הדינמיות, ההתחככות, המראות המרצדים, התנועה הכאוטית, לא צריך להתחשב באיש, לא מחוייב לדבר, כיף! גדול, אם גם קונקייטית לא עושה משהו זכיר.

מתמלא בתכנים, הגדרות ניסוחים בקצב מוגבר. אדרנלין תודעתי מעצם התנועה והגרפיקה האנושית המרציידת.

מציק פנים אל פנים לחסרי ישע,
ובתקשורת לחפים מפשע.

לא ממש התאוששתי מהיעייפת, סוג של הדרדרות, ורוב הזמן מטפטייף מנוזל, או מאלרגיה או מ-לא יודע מה, שלא אופייני לי.

הזיכרון והריכוז אובדים. מה שהיה פעם היה לא משהו, והפעם המשהו עוד פחות.

מתבאס, ומבין ש- it ain’t gonna be better, לכן כל עוד זוכרים, יש עוד מעט אנרגיה- לסחוט!

דיקמן r100gsנזכר בסוף נובמבר 1988. חזרתי עם איריס מניו-יורק- אלסקה- סאן פרנסיסקו.

המשכתי עם ר’, סאן פרנסיסקו- לוס אנג’לס דרך עמק המוות. בהמשך, לבד למקסיקו.

הציקו לי שם בשל היותי אשכנזי, על אופנוע. יצאתי.

היה כבר חורף, שלגים וכאלה, 5 ימים 4,000 ק”מ אחרי התחבקתי עם איריס בניו יורק.

זוכר את מראה הכביש המסויים בפנסילבניה, כשאני אומר לעצמי שצריך להמציא איזה אפאראט שאוכל להקליט את האסוציאציות; הקצב, הרעש המונוטוני, הגירויים מייצרים ים ניסוחים, הבנות, תובנות, שעפות להן. זוכר אותי דן ביני לבין עצמי על מידת ההנאה שסופח מרדונה ממשחקו, שכן לא נראה לי שיש לו את מידת הדסציפלינה להיות ברמות האלה אם היה לו מעט פחות כישרון, כך, האם החליט להיות כדורגלן ולעשות כל מה שצריך כדי להיות שם, או ‘רק בא להביא יכולות לביטוי וליהנות מכך’?

זה היה בעידן הטרום מחשב, נובמבר 1988, חזרנו עם $1,100, הוצאנו את 11 book boxes שהיוו את כל רכושנו, וב- $990 רכשנו את תואם IBM, ה- xt הראשון.

החזון הלא בשל היה בחדר ‘אשכנזים’ 1981, בהר אביטל, כשדיברנו על ‘מה נעשה כשנשתחרר’, אמרתי שרוצה להיות נהג משאית באמריקה, בתנועה מתמדת.
התיישם ראשונית ב- 1984 ארה”ב, 1985, דרום אמריקה, ומאז, בוויריאציות משתנות תלויות מקום וזמן, יישום שמרני קונסרבטיבי של תפישתי את מושג ההנאה, סוג של dolce vita: תוכן ופאן בתנועה.


* אחאנא”ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט ‘מוקדש ל-‘ בספרות, בספורט;
מין מחוות של שמרנים רפובליקנים שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית?
שיהיה.

** עד שר’ לא ינחה ‘חשוף אותי’, יישאר בחסות האנונימיות,

*** זה לא שהוא מתוק. רבים מתוקים. הוא אחד האנשים הכי אינטליגנטיים שפגשתי, בחיי.
חבר ילדות, משפחתו המxימה, סבתא שלו שאמרה בסוג של הונית, שיש לי שערות של מלאך – לי, כן? – צילום, אופנועים חוויות. והכי חשוב, לימד אותי מלמד עדיין.

Share

הערות? אשמח לתגובתך