משך קריאה: 3 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
מוקדש1 לבעלי תפישות שמרניות2 שמצפים שאחרים יאמצו את תפישותיהם הנסמכות על סנטימנטים רווחים בקהילתם הרעיונית, כשלהם3, בחוסר הערכה
מי שתפישת עולמם היא תוצר סנטימנט לא מבוקר, שהועלה לרמת רציונליות או צורך,
הצידוק לו – 'כך כולם בקהילה, זו הנורמה',
לכן זה 'נכון', צפוי ומתבקש להיות מאומץ על ידי אחר, 'כי הרי כולם…, ולכן…'
מי שמניח שהסנטימנט המוטמע שלו, המקובל בקהילה מערבב בין נורמטיביות לסבירות הכללית.
נורמטיביות
מקובלת בקהילה אחודה.
סבירות
הבנה לוגיקה, רציוהל וסדר היררכי על ידי תודעה זרה.
למימוש סנטימנטים ערך רב, אחראי על שמחה ושביעות רצון.
ייחוס למימוש סנטימנט כאל צורך – כיבוי אינסטינקטיבי או מודע בקרה רציונלית. פעולה לא אינטליגנטית.
תפישה שמשהו 'נכון', ועל אחר לאמץ אותה בשל כך ש'כולם עשו זאת לפניו' – זו פרובינציאליות אינטלקטואלית (או אינטלקט פרובינציאלי)
1 מוקדש ל-
אחאנא”ר שכמוני, לא מבין את הקונספט ‘מוקדש ל-‘ בספרות, בספורט;
האם אלה מחוות של שמרנים חובבי הסמלה, שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית?
שיהיה.
2 תפישות שמרניות מוטמעות
תפישה עניינית היא ברירת מחדל, שמופר על ידי נוהג, נורמה, או שימור מסורת.
ככל שהסנטימנט כלפי נוהג, נורמה או שימור מסורת חזק יותר כן ההפרה הרציונלית תהיה חזקה יותר.
סנטימנט הוטמע בבית הגידול והתמצק על ידי אורח חיים תומך במימושו, וניוון מעכרכות הבקרה הרציונלית טרם מימוש.
תכלית ישום תפישות שמרניות מוצדק לצורכי לכידות קהילתית. לא לצורך פרקטי אחר – אחרת זה לא היה טקס, נוהג, מסורת.
מסורת שימור נוהג שתכליתו נסמך על קונסטרוקט רעיוני. אם היה מופעל שיפוט ביקורתי על מימוש הסנטימנט לקיים אותו, הערך הפרקטי היה ניטל ממנו.
הסנטימנט תוצר פירוק קונסטרוקטים מוטמעים ש גובר על ענייניות מסיבות ערכיות מוטמעות, והטמנת טובין בפעולה – נניח, טקס חתונה משומר בשל טובין שסופחים עורכיו כ-תיוג נורמטיביות חברתית, ספיחת כבוד מריבוי מי ש'מכבדים' בנוכחותם, קבלת מתנות.
מפשטים מורכבות
מצמצמים את הרעיונות, את האנדרסטיימנט החבוי, את דקויות הניואנסים, הסבטקסט המובלע, את המהות הכוללת,
דוחסים למהות תואמת סנטימנטים שלהם
ממצקים את המורכבות אליה נחשפו למהות בסיסית שהם מסוגלים להכיל, בניסוח שלהם, תואם את הערכים, ההטיות, ההתניות, מרכיבי האופי המרכיבים את אישיותם,
3 ומשליכים על האחר, כאילו שלהם – הקהילה שלהם, התפישה אומצה
מגייסים, אני מדגים תנועת יד פסאודו תיאטרלית – בעצם אגרסיבית ומגושמת – אוחזת את שולי חולצתי משיפולי כרסי מותחת אותה החוצה כדי כאילו לכסות כשמיכה רעיון מופשט –
משליכים על האחר את השיקוף, כאילו שבעל הרעיון הבסיסי ראשוני והמשקף שותפים ומסכימים ל-מה שהשומע סיכם ברצונו להגיע להסכמה, לפתרון, לשיתוף.
אז זהו, שלא.
