מוקדש* למשמרי** סיטואציות***, בתסכול****
מי שמקצים, במובהק, תשומות תודעתיות וראליות רבות כדי לקבע את תפישתם למצב קיים.
משער, שמקור ההטייה הוא בחוסר הביטחון שהם רוחשים לעצמם לטפל במשמעויות של הסיטואציה החדשה, בדגש על האפשרות שרכיב מסויים לא יתפקד, והם יחוו את תסגול אי־תפקודו, או את תסגול הכשל הנלווה לטיפול בו.
כשונאי שינויים כמאפיין התנהלותי, הם מקצים משאבי חשיבה, זמן, כסף, לשימור מצב קיים. הם יודעים לחיות איתו, בו, נרתעים מהשינוי המתבקש במעבר למצב אחר.
התנהלות זו עלולה להתפש כעצלות.
לא בהכרח. אין בהכרח רתיעה מהקצאת משאבים.
לעיתים זה הפוך – ישנה הקצאת משאבים נכרת כדי לשמר מצב. ייתכן שהקפאת המצב מגיר מהם אנרגיות עודפות על שינויו, ואף מאפשר להם להקצות אנרגיות למטלות שהם מוצאים בהן עניין, או לפחות אין את החסם המנטלי למניעתן.
שמרנים נבדלים בסוג הסיטואציות וכמה אנרגיות יתעקשו להקצות לשימורן.
לא אוהב דוגמאות – אלה מתמקדות במקרים מולקולריים שניתנים להזמה. עם זאת, מי ששומרים על ביתם, כלי רכבם במצבים מסויימים, חבילות צרכניות מורכבות, שינוי מערכות הפעלה, מהווים דוגמאות קצה לאפשרות של 'מקפיאי מצב', ובכל זאת ההתייחסות הוא לרובד תשתיתי יותר.
* אחאנא"ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט 'מוקדש ל-' בספרות, בספורט;
מין מחוות של קונסרבטיבים שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית.
שיהיה.
** משמרי – הקצאת תשומות ראליות ותודעתיות להשאיר את מרכיבי המצב באופן שלא משנה את מכלול התפישות של הסובייקט שהסוגיה מונחת לפניו.
*** סיטואציה – מכלול היבטים של מצב נתפש על ידי סובייקט.
**** בתסכול – התייחסותי השיפוטית נגטיבית, לא תואם את אישיותי חותרת שינויים שוברי רוטינות 😉 .
