ניתן, כביכול, להניח שמי שנוהג לאחר יגלה סובלנות כלפי התנהגות דומה של האחר.
ולא כן הוא, כמובן.
יש המתייחסים לזמנם כבעל ערך אחר, רב מזה של זולתם. ברמה האישיותית:
הם מאחרים, מכוונים כך שאחרים ימתינו להם.
"עסוקים", "היינו עסוקים במטלה אחרת שמנעה…" הוא הרציונל הלגיטימי לתפישתם.
רואה בהם סוג של גנבים. בעצם לא- גנב לוקח את מה שלא מתכוונים לתת בהסתר. הם עושים זאת כשודדים. קבל עם ועולם. לעתים לצורך קונקרטי, והרבה כתחושת ערך, ובעיקר כהתנייה.
כן, יש גם את ממד הכאוטיות אצל חלקם. חוסר יכולת הארגון.
כך, שמי שמצפה שהמאחר התמידי יגלה סובלנות כלפי התנהגות כזו של אחר, גם אם הייתה חד-פעמית, שוכח שבעצם, המאחר המקומי, החד-פעמי, מונע ממי שמותנה לאיחור להשאיר את האופציות שלו פתוחות, לעשות שימוש בתשומות ולהפגין שזמנו שווה יותר.
