ערוצי פרנסה
יכולת הכנסה מעבודה* – להלן פרנסה, נובעת משלושה ערוצים מובהקים:
- נטייה אישית נסמכת על כישרון מובהק לחילופין, מגבלה אישית לתחום מסוים, בו יש ביקוש כלכלי למיצוי כישרון,
- מיומנות ידע וניסיון נרכש בתחום התמחות – דיסציפלינה עם סף כניסה גבוה יחסית,
- תפישת המעסיק שעובד ינפק משאבים/ מחוייבות/ נאמנות אישית בתחום העיסוק.
אלמנט אחד הוא דומיננטי, ואינו יחיד – הן המתפרנסים באשר הם, והן מקורות פרנסה, כוללים בתמהיל גם את שני האלמנטים האחרים, הפחות דומיננטיים:
- כישרון מובהק
- מצריך יימון מתמיד
- ולעיתים תלות במי שיאפשר את מימושו,
- מיומנות עם סף כניסה גבוה
- בתחום כישורים מובהק,
- מימושה מושפע במאפשר(ים),
- משרת אמון
- מצריכה סוג כישור כלשהו,
- סף כניסה ומיומנות.
| מאפיין תעסוקתי | |||
| פעולה | מאפיין | ניתוב | סף כניסה |
| כישור אישי אין מי שאין לו כל כישרון♠ | |||
| רתימת כישרון אישי, מובחן, בעל ערך כלכלי, למקור הכנסה | 'כישור' מאפיין, מולד, שיש לפתחו ולטפחו. לא ניתן להקנות את הכישרון למי שנעדר אותו: ספורט, אמנות, במקרים נדירים, נשאפים, ובשאר – יכולת עסקית כ – כמסחר, תיווך, בעלי מלאכה מומחים | אינסטינקטיבי, תוך תחזוק מתמיד | פרנסה מכישור מובחן בנדירות, מהווה 'שאיפה תעסוקתית'. קיימת הלימה בין כישרון בנדירות לבין עיסוק, בו סף הכניסה אינו ניתן למי שלא ניחן בכישרון. תחרות בין בעלי כישרון דומה, כשהתגמול תְלוי אטרקטיביות עסקית של יישום הכישור. |
| ♠ יש מצבים שכישרון מובהק לא פותח, שמיומנות לא מנוצלת, שלפרט מגבלות פנימיות אישיות מעכבות מימוש פוטנציאל, היות פרט נתון להשפעות תנאים סביבתיים או ביורוקרטיים מונעים, מגבילים, למצות ערך ותועלת אפשרית. | |||
| מיומנות אין עיסוק שאין בו כל מיומנות או נטול סף כניסה | |||
| רכישת ידע, מיומנות וניסיון | על בסיס הטייה אישית, כישרון והתמדה, רופא, טייס, מהנדס, תכנת | מחייב סף כניסה, מאמץ מתמיד ורוטינה מְתחזקת לעדכון המיומנות המתעדכנת | משחר ההיסטוריה עד תחילת המאה ה-19, טרום התפתחות ריבוי מקצועות, מרבית האנשים היו איכרים או פועלים, המשיכו את עיסוק משפחתם. מעטים היו בעלי מקצוע המצריך כשרון או מיומנות כְּסָף כניסה – אמנים, מהנדסים, אנשי הוראה, אנשי דת, אמנים, אומנים. המהפיכה התעשייתית, בתחילת המאה ה-19 היוותה תפנית בהתמקצעות עובדים – עם השימוש במכונות החלו להתפתח מיני טכנולוגיות יישומיות שדרשו מיומנויות מקצועיות לתפעול ולתחזוק, על ידי שכבות הולכות ומתרחבות במרחב התעסוקה. המאה ה-20 ייצרה מגוון רב ורחב של מקצועות מובחנים, סף הכניסה הוגבה, ומשך ההתמחות התארך ככל שהטכנולוגיה הייתה מתוחכמת יותר. במאה ה-21, עת התמוססות ההתמחויות המקצועיות – סף הכניסה לפרופסיות הונמך, נעשה מאמץ טכנולוגי להחליף ידיים מתמקצעות בהליכים אוטומטיים אוטונומיים. ההתמחות מקדמית, אקדמית, הפכה לסַנָן מאתר, ובכל מקרה זמני, לעידן תחלופת 'עיסוקים'. ישנה התמעטות בהתמחויות עבר כ'נגרות', 'מסגרות'. 'נהיגה' כמקצוע עם סף כניסה, היא פרופסיה על סף הכחדות עם הליך אוּבּרִיזצייה של כל-אחד-עם-אוטו-הוא-נהג מחד, וכניסת מכוניות אוטונומיות מייתרות את מפעילי המכוניות, מאידך. כך, מתקיימת התכנסות פרגמנטית של דיסציפלינות, וביזור דה-פרגמנטי של תתי-התמחויות. התמחות מעוררת התפעלות של אדם המתפקד כמכונה, עדיין מתגמלת ברמת המקצועות הנמוכה. וזאת בשל:
|
| אמון ניתוב כברירת מחדל, לא מודע, מזמן תלות מובהקת באחר, בנוסף לנסיבות | |||
| ניפוק משאבי ייצור לפטרון | כאקסטנציה שומרת או מרחיבה טיפול בקניין הפיזי או הרעיוני של המעסיק, 'בעל-הבית', בדומיין שלו | מפגש רצונות של העובד וה'מיטיב'; צורך פטרון בשרות כלכלי, יישומי, רגשי של העובד. מוכנות עובד לזמינות אקססיבית, כחלק מתפוקתו | משרות אמון נבדלות בספי כניסה ובמיומנות שמציבות בפני מי שממלא אותן. על פי רוב, סף כניסה נמוך, אינו מחייב כישורים מובהקים או משמעת רכישת ותחזוק מיומנות. העובד מוערך במידת אטרקטיביותו לטעמי ריבון/ מעסיק/ בעל הבית/ בוס/ החברה המעסיקה. העדפה ל'זו עם הציצים הגדולים' – כלומר מדדים דומיננטיים בממדים בלתי מדידים, שאינם מתממשקים ישירות עם דיסציפלינת העיסוק – שאינם ממין העניין, כשהעיקריים הם:
פתרון נוחות/ ייאוש, מצריך שיווק טרם יירוט המשרה, שירותיות במהלכה. תלות עובד מבחינתו, אמורה להיות מתואמת בתלות פטרון בנאמנותו, הצמדות, חיווי נאמנות ואסירות תודה, תוך סינג'ור ושרות. |
| ♠ ישנם מצבים רווחים – מִשרות בשירות ציבורי כדוגמא, בהם המוסד – הצבא, משטרה, מדינה משמשים כפטרון. סף הכניסה נמוך יחסית, ומשתנה בניתוב לתת-ערוצי דיסציפלינת העיסוק. במהלכו נבחנים בצד הביצועים נאמנות לארגון או לפרסונה המייצגת אותו, נעשית בחינת אופי, התאמה ל'רוח' הארגונית, נאמנות. על ציר זמן נרכש ניסיון ייחודי למשרה. בשל הרצון הטבעי לספוח ערך אישי, יהיה מי שייחס למשרה או למאייש אותה כישור בנדירות או מיומנות עם סף כניסה גבוה, שכן, סף הכניסה היה נמוך. עם זאת מרכיב הנאמנות בהליך ההתקדמות קריטי בחשיבותו. משרות במגזר השלישי שאינן מחוייבות לסטנדרטים של רווח כלכלי כבמגזר הפרטי, ולא לתקשיר ציבורי, אלא לסולם ערכי של היזם שהקים אותן, הן הקצנה של 'נאמנות' תעסוקתית, לארגון, לרעיון, לממנים. אבן בוחן להיות משרה אמונית או מיומנות היא הטם ניתן להשתמש במיומנות העוסק בה מחוץ למוסד. | |||
הבחנה בין הגישות
ניתן לבחון פוזיציה, ופרסונה.
בבחינת מקרה פרטיקולרי, יש לבחון לפי אלימינציה ואלטרנטיבה.
- האם מקור הכנסה מצריך כישרון סף, בלתי ניתן לרכישה?
- האם משרה מצריכה כישרון מובחן?
- האם ניתן לעשות שימוש בכישורי משרה מסויימת במגוון מקומות משלמים אלטרנטיביים?
- האם מרכיב משמעותי במאץ'-אפ פרסונה לפוזיציה, הוא חיבתו האישית של המעסיק אליו?
- האם יש קושי במציאת עובדים עם כישורים או מיומנויות בעת שיחלוף נושא משרה?
- האם התחליף נושא המשרה נבחן בעיקר בסגולותיו האישיות, ופחות במיומנותו המקצועית, בבחינת 'אנחנו כבר נכשיר אותו'?
- האם בהתנהלות עמיתים לפוזיציה מופגנת תדיר פרקטיקה של הבעת נאמנות למוסד כְּסף כניסה, כרוטינה, כזרז התקדמות?
| עצמאות תעסוקתית מצב חורג לניתוח | |||
| מגוון התמחויות רחב | ריכוז משאבים מנטליים לאפיק הפרנסה | מימוש שאיפה לעצמאות תעסוקתית, או, מכורח הכרח השרדותי | תְלוי דיסציפלינת העיסוק. שלושה♠ מקרים עיקריים מובילים לעצמאות:
|
| ♠ להיות 'עצמאי', להערכתי, אינה החלטה מושכלת מנתבת. ההחלטה להיות 'עצמאי' למי שאינו, היא בעיקר על 'מתי' לממש את הצעד. זוהי הטייה מנתבת התנהלות תוצר מבנה אישיותי. | |||
הכרחי אך לא מספיק
כדי להתפרנס כלכלית, מעל שרידה,
בעבר
- הממש רחוק, עיסוק היה כורח משפחתי חמולתי השרדותי. בחירת בן לרועה צאן, או כורה פחם, היה בעיקר להמשיך את קריירת אבותיו, או להתגייס לצבא, עוד סוגה של התכנסות לפטרון.
- בהיות פרט ניחן בבעלות על כישרון מובהק, עם אפשרות התמרתו לטובין כלכלי, ויכולת גיוס משאבים לפיתוחו, נתבו את בעליהם לעיסוק בדת, או במימוש הכישורים האישיים, ובכך נמנע המשך העיסוק של האבות.
- סביב המהפיכה התעשייתית, בה נבראו מקצועות, מיומנויות, נוצרו פלטפורמות חדשות לאפיקי יוזמה וכישורים, התפתחה מגמה של יישום מיומנויות נרכשות,
- בצד הִצָמדות לפטרון צורך כישורי פרטים, מוכנות לסנג'ר, לשמור/ לקדם את קניינו הריאלי והטובין המנטלי.
כעת
- all the above
- וכן יכולת מימוש תפילה –
דור הבייביבומרס, להבנתי, בנקודת זמן זו, היווה את שיא עקומת ההתפתחות האנושית בחברות מערביות, במובהק במובן, של התקדמות מצרפית, רחבה, רווחת ההמון, שלאחר נקודה זו, עם התמוססות מדיניות הרווחה,- מגמת הצרת התפלגות הרווחה, עם אמפליטודה מועצמת של מעטים עם כישרון מועצם או כישורים בנדירות, המרוויחים הרבה יותר מסביבתם, בהשוואה לפערים קטנים יותר בעבר,
- בעוד שהרוב, בעקבות הפחתת ספי הכניסה לכל תחום עיסוק, מרוויח פחות,
- ביחס למעטים בני אותו דור,
- וביחס לדור הוריהם.
במאה ה-20, עת ריבוי המיומנות המקצועית, הוערמו ספי כניסה ומיומנות.
בעידן הידע הנגיש לכל, ההשכלה הרווחת, התמוססות המקצועיות, הנמכת סף הכניסה, והיכולת לרכוש מיומנות בפרק זמן קצר, מאיץ את המגמה של מיצוי פוזיציה תעסוקתית ותנועה לעבר מיומנות נרכשת באה.
כך מרחב הנאמנות, לארגון, לחברה, לפרט למשרות מתרחב.
המשמעות
מודל שלושת מקורות הפרנסה המוצע כאן, בהליך תזוזה לכיוון הגדלת המשרות וממילא הפרטים המאיישים משרות אמון, הפחתת שכרם, הגדלת הביקוש לעובדים בעלי כישור ייחודי, או בעלי מיומנות עם סף כניסה גבוה.
בעתיד?
לא יודע.
אני משער, ש-בעתיד רחוק, בעקבות תהליכים בלתי נמנעים של 'זרימת מים למקום הנמוך',
עם הליך התקדמות הרציונליזציה שאינו ליניארי ולא רציף,
יניבו הקצאות משאבים, 'הסטת טובין' ממניעים שאינם מוסריים–שרירותיים–ציוויים קונסרבטיביים של חמלה דתית הומניטרית,
אלא, מתפישה עניינית מקדמת פרוגרסיבית, לרווחת המונים עניים בהליכי העצמת עוני, כפי שקורה כעת ובעבר הרחוק במדינות רווחה.
זה אולי נשמע חזון תמים ועם זאת האנושות אסרה הרג בני אדם, הכריחה את רופאיה להישבע לטפל בחולים, פצועים, גם חסרי אמצעים. הכיוון מראה שרף הטיפול הולך וגבה.
בדיקה
הייתי שמח לבדוק, 10,000 שכירים ו- 10,000 עצמאיים, מה היו מעדיפים להיות, עצמאיים או שכירים.
בבדיקה המשנית הייתי בודק, הן על פי עדות והן עלי ידי משקיף חיצוני,
- אצל שכירים, מה חלקם של 'כישור', 'מיומנות' ו'אמון', ומה חלקם בתמהיל,
- ואצל העצמאיים מה חלקו של 'אישיות', 'אופטימיות', 'כורח' ביניהם.
כן הייתי בודק אצל כולם, מי היה מעדיף להישאר עם מטה הלחם שלו, ומי היה מעדיף לעבור משכירות לעצמאות ולהיפך, ובאיזה חתכים.
