היררכיה ניהולית

משך הקריאה: 6 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

שרשרת הסמכות

מקור ההסתמכות על הציפייה לציות – מלה קשה, הסכמה,
סמכות הורית, הוראה, ניהול, פיקוד, הנהגה.

היררכיה – מערך קדימויות.

בתמצית

בכל בקשה, הוראה או הנחייה, מנגנון ה’אם-אז’ מותנע.
מילוי הבקשה יכול לנוע במרחבי

  1. רציונל,
  2. רגש,
  3. אינסטינקט,

עשה את אשר ביקשתי, הוריתי,… הנחיתי
מתוך:

  1. הסכמה רציונלית,
  2. ריצוי רגשי,
  3. חשש,

תפישת מהות הבקשה, מורכבותה, אופן הוראתה, מבנה האישיותי של המתבקש, היחסים עם המבקש, הסיטואציה בה הבקשה מתרחשת, משפיעה על קיומה במישורים אלה.

הפעולה הנכונה לביצוע

התצורה הגבוהה ביותר של הסכמה, ביצוע, ציות.

הכפיף המנוהל מזהה, שההנחיה אותה התבקש למלא
נמצאת בהלימה עם מערכת הערכים הרגשית והרציונלית שלו.
הוא עלה על מהות ההנחיה עצמאית, או יכול היה אם היה נמצא בעמדת המבקש ממנו למלא את ההנחיה, שהקדים בהנחייתו את מה שהיה מבצע.

מה שנתפש כ’נכון’ על ידי מי שמבקשים ממנו, נתון לפרשנות, זמניות, תנודתיות הסיטואציה, מבחני תקפות וריבוי בחינות.

לכן,

  • מחייבים את ‘הקדמת’ הרציונל לבקשה.
  • הנעה לפעולה מתוך הבטחת תגמול, מענה ל- ‘מה יוצא לי מזה’
    הוא תצורה של ‘נכון’ שכן הוא מאפשר לבוחן להחליט האם התגמול ‘שווה’ לא או לא,
    כחלק מתהליך בחינה רציונלי,
    גם עם החישוב עצמו מסתבר בהמשך כלא מדוייק.

ריצוי המבצע את המבקש

ההסכמה הרגשית, זו המבקשת לרצות את המבקש הבכיר,
היא התצורה המשנית לנשאפת ביותר לביצוע.
היא נחותה מההסכמה הרציונלית,
אך עוצמתית יותר.
היא אמורה להתגבר על המחסום הרציונלי שלא שיכנע לבצע.

אני לא מסכים, אבל אוהב/ לא רוצה לאכזב, לכן אעשה.’

המושג ‘כריזמה‘ מתקשר עם הסכמה מתוך ריצוי.
הריצוי יכול להיות את הפרסונה המבקשת,
או,
במקרים בהם הפרסונה המורה לא באינטראקציה פרסונלית, המתבקש ממלא את ההנחיה מתוך ריצוי הערכים שהכריזמטור הצליח להטמיע את היותם, גם אם אין סיבה רציונלית לקיומם או איום בהפעלת סנקציה.

חשש המתבקש מהמבקש

אם רציונל הבקשה לא עבר חיובית את תודעת מי שבקשו ממנו,
האהדה למבקש לא הוותה מוטיבציה מספקת לביצוע,
רצוי שלמבקש יהיה את נשק ההרתעה-
מה קורה, מה יקרה, אם לא תבוצע ההנחיה.

מטבע הדברים, ציות והסכמה מתוך חשש יעילים יותר ככל שהמתבקש מייחס למבקש יכולת ‘הרס’ גבוהה יותר.

ועם זאת, כשיכולת ה’הרס’ המיוחסת מוטמעת, האיום גדול יותר כשהוא ערטילאי ואינו חלק ממחירון.

כלומר, כאשר המתבקש שוקל באופן מודע עד אינסטינקטיבית האם למלא אחר ההנחיה,
אם ידע את תפריט ‘מחירון’ אי-הציות, יחליט האם לבצע או לא.
אם לא יידע, המכפלה של ייחוס כוח הנזק למבקש עם החשש הערטילאי ל’מה יקרה’ יכול להיות יעיל יותר כגורם לביצוע המטלה מתוך החשש.

עם זאת, המבקש מתוך הטלת הסנקציה נתון לבעייתיות שסמכות החשש המשמשת כמצע להוראתו עלולה להתפוגג, ולא להוות גורם משכנע לביצועה.

הערה: בעיה נוספת עם ‘מחירון’: המבקש שמציג את תעריף החיוב לא-ציות בעצםם מחשק את עצמו ל-מה יקרה אם לא, ובכך מקטין לעצמו, וולונטארית, את יכולת התמרון, ואפילו את הנסיגה.

היררכיית איכות הבקשה ויעילותה

יאיר דיקמן ניהולהסיבות לציות, ההכרה הרציונלית שההנחיה ‘נכונה’, מבנה, מערך הקדימויות, הרצון הרגשי ל’רצות’ את המבקש, או החשש לתוצאות מה יקרה אם ההנחיה לא תתמלא, מכילה שתי פירמידות הָפכיות:

  • אצילות,
  • יעילות.

בעוד שציות, ההסכמה למתבקש מתוך הבנה רציונלית ל’נכונותה’ היא הנשאפת, באותה עת היא המורכבת ביותר, נתונה לפרשנויות אינסופיות, בשל ריבוי הרבדים שהיא מכילה.

ציות מתוך חשש, ככל שקרוב לבסיס ההשרדותי קיומי יעיל יותר.

רמת ספיחת תשומות ניהול – טביעת אצבע

ילד, תלמיד, פקוד, כפיף, שרמת התגובתיות שלו לבקשת, הנחיית, הוראת, מי שהיררכית מעליו, נמוכה,

  • צורך תשומות ניהוליות גבוהות.
  • מידת התגובתיות לדרישה ניהולית היא איכות אישיותית אופיינית, טביעת אצבע על ציר זמן.
    תגובתיותו של פרט מופנה למילוי צרכים, ערכים, תחומי עניין אחרים באופן יחסי יותר/פחות מאשר לדמויות היררכיות.

תגובתיות נמוכה לדרישות ניהוליות נתפשת כ’ילדותית’, שתיעלם עם ההבנה המגיעה עם בגרות.
עם זאת, להבנתי, העלאת רמת תגובתיות של פרסונה עם טביעת אצבע תגובתית נמוכה היא מקומית, זמנית, סטיה זמנית מהתנייה אופיינית,
שכן,
בסיס התנהלות התגובתיות הוא יציב על ציר זמן.

 


ב- 1984, במילואים, נאמר לי שאחד מהחיילים האחרונים והאהובים עלי שקלטתי, ד”ר יוסי נסינג
– שלחתי אותו לבחור לעצמו כינוי, חזר עם “ג’ונסון” –
אמר להם משהו בסגנון:

עשינו את מה שדיקמן ביקש מאיתנו, מפני ש

ביקש מאיתנו הגיונית,
אהבנו אותו,
ופחדנו מה יהיה אם לא.

או שמא יצרתי כאן נרטיב מתחזק תפישה.

Share

3 תגובות בנושא “היררכיה ניהולית”

הערות? אשמח לתגובתך

Share