מינורי בסתם

הערכת משך קריאה: <1 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה

סטיגמות

בדרכי למשרד, כשאני רכוב, עצרתי ברמזור ברמזור אדום בז’בוטינסקי המאובק והמפוייח ברמת גן.
לימיני התגלגל קטנוע מהסוג, איך לומר, בת זוגי וילדיי לא רוכבים על כאלה.

הרוכב, שמנמן עם חזות סלבית, מדי צה”ל דרגת סמל – נראה לי יותר מבוגר מכדי להיות סמל בשרות חובה, דחוס בקסדתו מדבר באמצעות המיקרופון קסדה.

על כל גב כף ידו השמאלית, טבוע קעקוע מלא דיו כחול, שמכיל שני זרים, כמו סמל יחידה צבאית מסביב לציור ספק פני אדם, לא ברור.

אני מ’כפת לי אני, אני הרי סקרן, אני אמשיך והוא יתפוגג לי, וכשהוא לא בדיבור תרגלתי עליו את יכולת הפניה:

“תגיד תגיד” פניתי אליו, “מה מצוייר לך שם?”

הוא צחק, “אה סתם” השיב.

“מה משמעות הציור?” המשכתי להעיק.

“סתם, כלום” חייך “שטות.”